בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מערכת החינוך הוכפפה לעקרונות השוק: מה שאינו מדיד לא נחשב

לפרסום נתוני המיצ"ב עלולות להיות השפעות הרסניות על מערכת החינוך. אך הבעיה האמיתית היא בעצם עריכת המבחנים שנהפכו - במיוחד בתקופת סער - לקדושים

82תגובות

בראשית שנות ה-90 החלו מקומונים בתל אביב לפרסם נתונים על שיעורי ההצלחה בבחינות הבגרות של התיכונים השונים בעיר. המערכת החינוכית געשה: נתונים שנשמרו בחשאיות הפכו לנחלת הכלל. התגובה הבסיסית של מורים רבים באותם בתי ספר, שהישגיהם נחשפו לפתע, היתה להתקיף את כלי התקשורת, על שהעזו לפרסם דברים שעד אז נלחשו בחדרים סגורים. החלטת בג"ץ, אשר בעקבותיה פרסם אתמול משרד החינוך את נתוני בחינות המיצ"ב, צפויה לעורר תגובה דומה.

 אז והיום, מוטב להפנות את האחריות על מלחמות הרייטינג בין בתי הספר כלפי ראשי משרד החינוך עצמם ופקידי עיריית תל אביב, שאימצו בחום את התפישה, לפיה התחרות בין מוסדות חינוך תחייב אותם לשפר את עבודתם. כך הוכפפה מערכת החינוך לעקרונות השוק הכלכלי. "שוט המדידה" הפך מאז למרכיב מרכזי במדיניות החינוך, ושאלת הסיוע והגיבוי לבתי ספר המתמודדים עם אוכלוסיית תלמידים חלשה נדחקה לצד ואיבדה מחשיבותה. סוף סוף נמצאו "האשמים" בהישגים הנמוכים של התלמידים, בבחינות הבגרות ובמבחני המיצ"ב כאחד - המורים. שרי החינוך לדורותיהם חמקו מאחריות.

במכתב ששלחה אתמול למנהלי בתי ספר, כתבה מנכ"לית משרד החינוך, דלית שטאובר, כי המשרד מתנגד "בכל תוקף לעריכת ‘טבלאות ליגה', אשר עלולות להגביר השוואות לא תקפות ותחרות לא הוגנת". זהו חשש מובן - שאגב, שופטי בית המשפט העליון לא התרשמו ממנו יתר על המידה - אבל האחריות על יצירת מולך ההישגים רובצת בעיקר על משרד החינוך - שקידש בשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופת גדעון סער, את מדידת ההישגים באמצעות מבחני המיצ"ב ושורה של מבחנים ומבדקים נוספים, ארציים ובינלאומיים כאחד.  

ליאור מזרחי\באובאו

כתוצאה ממדיניות זו, שחרגה מזמן מייעודה המקורי וקיבלה חיים משל עצמה, מה שאיננו מדיד - למשל מקצועות שאינם כלולים בבחינות המיצ"ב - הפך ללא נחשב. המבחנים האין-סופיים, והאיום הלא-מרומז הטמון בהם, גם הביאו את בתי הספר להדגיש את המימד הטכני שבהוראת המקצועות שכן נבחנים עליהם, שהרי "חייבים להספיק את כל החומר לפני המבחן". אין זמן לשאלות או לחקירה, ללמידה שבסופו של דבר מעניינת ומהותית יותר מסתם שינון. סגנון ההוראה המאפיין את כיתות י' י"ב לפני בחינות הבגרות חדר גם לבתי הספר היסודיים, לפני בחינות המיצ"ב. ועוד לא הזכרנו את "המרתונים" הלימודיים שנערכים בלא מעט בתי ספר בימים שלפני הבחינות או העצות הידידותיות לתלמידים חלשים שלא לבוא ללימודים ביום הבחינה. זהו המכניזם הפנימי של "מבחנים עתירי סיכון", כמו המיצ"ב והבגרות. אין מה להתפלא על בתי הספר. אפילו שר החינוך סער מבקש בימים אלה מהציבור הרחב להצביע עבורו בסקר פופולאריות אינטרנטי.

 יתרה מזאת, בעוד שמצד אחד התנגד משרד החינוך לפרסום תוצאות מבחני המיצ"ב של בתי הספר, בין השאר בנימוק של חשש מפגיעה בשוויון ובאינטגרציה, הרי הוא מעודד, מצד שני, מהלך נרחב של פתיחת אזורי הרישום לבתי ספר יסודיים בכ-15 רשויות מקומיות. זאת, בנימוק של מתן עדיפות לבחירת הורים ומתוך אמונה כי התחרות הפנימית תביא גם לשיפור חינוכי. אי-אפשר למנוע אינפורמציה במקרה הראשון, ולהפציץ במידע בשני. שתי העמדות האלה אינן מתיישבות זו עם זו. השאלה היא מהי המדיניות האמיתית של משרד החינוך ומהו אינו אלא מס שפתיים.

 לפרסום תוצאות מבחני המיצ"ב של בתי הספר עלולות להיות השפעות הרסניות. זה כבר קרה בארצות הברית, שמנסה כעת לתקן את נזקי התוכנית החינוכית של הנשיא לשעבר, ג'ורג' בוש, אשר התבססה על מדיניות דומה. זו הזדמנות טובה לחשוב מחדש על מבחני המיצ"ב ועל מערכת האיזונים והבלמים שצריכה לעטוף אותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו