בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצריף בפתח תקווה שוב מספר סיפורים

לאחר שנים שבהן היה הצריף של הסופר י"ח ברנר נטוש לפרקים ואף שימש מספרה, ייפתח מוזיאון למורשתו במקום שמהווה שריד אחרון למושב עין גנים

53תגובות

"זו היתה תקופה אחרת. הגישה היתה שונה. אני לא יודעת איך אני אמורה להרגיש כאן", אומרת מיכל סלע ברנר, נכדתו של הסופר יוסף חיים ברנר. הנכדה, בעצמה כבר סבתא לנכדים, ביקרה השבוע בצריף העץ שבו התגורר סבה לפני 103 שנים, בסוף העשור הראשון של המאה הקודמת.

הצריף, שריד אחרון מסוגו למושב עין גנים שנבלע בפתח תקווה, שוקם בחודשים האחרונים בידי אנשי עסקים פרטיים, פעילי תנועת "דרור ישראל" ועיריית פתח תקווה. אחרי החגים ייפתח בו מוזיאון ומרכז מורשת שיציג את פועלו של ברנר.

"מפתיע אותי שהדור הצעיר נוהה אחרי ברנר. אני משתוממת. הרי נורא קשה להבין אותו", אמרה מיכל בשיחה עם בני נוער, חברי "דרור ישראל". "ברנר היה מנהיג עם תכנים אחרים לגמרי. אנשים מסוגו יכלו להיות רק אז. היום היו לועגים וצוחקים להם", היא אומרת. "אבל אובדן הדרך והחיפוש אחרי מנהיג עם תכנים אחרים מביא את הנוער ואת הסטודנטים בחזרה אל ברנר. כל מי שלומד אותו נהיה משוגע אחריו".

ניר כפרי

הצריף שוכן בצומת סואן ורועש במפגש הרחובות וולפסון ועין גנים בפתח תקווה. בתחילת המאה ה-20 הוא היה בבעלות משפחת פסילוב - הורים ושני ילדים. ב-1909, לאחר שעלה לישראל, השכירה המשפחה לברנר את אחד מחדרי הצריף הקטן - בעל שלושה חדרים בסך הכל.

בימים הראשונים בעין גנים עוד ניסה לעבוד בפרדס, אך מהר מאוד זנח את הרעיון והתמסר לכתיבה. במשך שנה גר ויצר בצריף. אחת מיצירותיו המכוננות, "מכאן ומכאן", נכתבה שם. מכרים סיפרו לימים כי גם בחצות הלילה ראו אותו יושב רכון ליד השולחן וכותב לאורו של נר תקוע בבקבוק, ועל הקיר ממול ניבט צל גופו.

מחוץ לצריף, מתחת לעץ התות הסמוך שכבר מזמן לא נמצא שם, ישב ברנר בחברת א"ד גורדון וברל כצנלסון ודן עמם בענייני השעה והיישוב. "היום כבר אף אחד לא יודע מי זה כצנלסון, גורדון או ברנר. במקום שבו היה עץ התות בנו בניין שגובהו שמונה קומות", אומר בנוסטלגיה ישראל גל, איש הייטק וחובב היסטוריה.

גל התאהב בדמותו של ברנר לפני כמה שנים. משהו באישיות המיתית של הסופר, ההוגה, הפובליציסט והמנהיג שבה את לבו. ההילה שנוצרה סביבו לאחר שנרצח, בפרעות תרפ"א, הוסיפה לסקרנותו של גל. "אחד היסודות החזקים אצל ברנר הוא הסולידריות - מה שמאוד חסר היום לחברה שלנו. זו הסיבה לכך שהוא זוכה לתהודה מחודשת. אל מול החברה הישראלית המתפוררת, ברנר הוא נושא דגל הסולידריות".

ניר כפרי

בתחילת השנה שמע במקרה על מאבק שהתנהל בפתח תקווה בין מוקירי זכרו של ברנר לגורמים אחרים סביב גורלו של הצריף. בשנים שחלפו מאז גר במקום ברנר, נמכר המבנה לידיים פרטיות, עמד נטוש ובשנים האחרונות פעלה במקום מספרה. אחרי שנסגרה הוא עמד נטוש, בבעלות פרטית, ובפתחו הוצב שלט: "להשכרה לכל מטרה".

"התקשרתי למספר הטלפון ולמחרת נפגשתי עם נציג המשפחה שהצריף בבעלותה. ומה אני רואה בפנים? תמונה של ברנר לצד שיירים מהמספרה שפעלה במקום. מחזה סוריאליסטי", הוא אומר. "נכבשתי מיד. היה ברור לי שאנחנו נקים שם מוזיאון למורשת ברנר".

גל פנה אל תנועת "דרור ישראל", תנועה חברתית-חינוכית שבה חברים גם אנשי הנוער העובד והלומד ואנשי מחנות העולים, ורתם אותה למשימה. "המקום הזה הוא חתיכת היסטוריה. ברנר גר כאן בחדר הקטן. הרגשנו צורך להציל את המקום ולא להמשיך את מעגל השכחה ולאפשר שאחרי המספרה תיפתח שם חנות מזון לחיות", אומר אורן דגן, מרכז תחום אתרי מורשת ב"דרור ישראל". בחודשים האחרונים עסקו דגן וצוותו בהכנת מרכז המורשת שייפתח בקרוב. ירדן בן-צור, אף הוא פעיל ב"דרור ישראל", נבר בחודשים האחרונים בארכיונים ברחבי הארץ בחיפוש אחר קטעי מקורות, מסמכים ותמונות של ברנר שיוצגו במוזיאון החדש. "לברנר היו הרבה רבדים. נכון, השפה שלו קשה, אבל הוא מאוד עכשווי ותמיד תבע להתייחס לאקטואליה ולהיות מעודכן. לברנר ולספרות שלו יש הרבה מה להציע לבני הנוער היום".

תקצר היריעה מלתאר את דמותו של ברנר. הוא נולד ב-1881 בנובייה-מליני שנמצאת היום בשטח אוקראינה. בצעירותו למד ב"חדר" ובישיבות ונחשב לעילוי. את יצירותיו הראשונות פרסם בעיתונים עבריים ויהודיים בעודו נודד באירופה. סיפור חייו נקרא בדיעבד כמו סיפור הרפתקאות מותח. כשהיה בביאליסטוק נלקח לצבא הרוסי. עם פרוץ מלחמת רוסיה-יפאן עמד להישלח עם הגדוד שלו לחזית, אך ברח מהצבא, נאסר על ידי המשטרה הרוסית ונידון למוות. בסיוע ידידיו הצליח להימלט ללונדון, שם בין היתר הוציא את הירחון הספרותי "המעורר".

ב-1909 עלה לישראל. אחרי התקופה שבה גר בצריף עבר לנווה צדק, לירושלים, לבן שמן, למושבה שפיה, לגן שמואל ולמגדל שבגליל. בכל המקומות עסק בכתיבה ובהוראה. בין לבין נאבק גם בדיכאונות, בחרדות ובמצבי רוח קיצוניים. את רשמיו מהשנה שבילה בעין גנים פרסם בשני רומנים: "מכאן ומכאן" ו"שכול וכישלון". באביב תרפ"א שב לתל אביב וגר באבו כביר. ביום השני למאורעות הדמים של מאי 1921, בכ"ד בניסן תרפ"א, נרצח יחד עם אחרים בידי ערבים. בן 39 היה במותו. הוא נקבר בקבר אחים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. "אני לא מומחית לברנר ולא מתיימרת לפרש או להסביר אותו. לצערי הרב, גם לא למדתי אותו בבית הספר ולא בבית. רק כשבגרנו התחלתי לקרוא. מבחינתי, אהיה מאושרת אם הבית הזה ישוב להיות שוקק חיים. זה העיקר", סיכמה נכדתו מיכל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו