בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

והכלב הזה הוא עני

מי טבע את הביטוי על העיתונות, הכלב, השמירה והדמוקרטיה? ולמה כלב ולא נמר? השאלות האלה חשובות פחות מהשאלה העיקרית - מי מאכיל את השומר

15תגובות

לפני כרבע מאה היתה לנו כלבה גדולה ושחורה. קראנו לה בלאנש ובדיעבד חשבתי לי שזה מה שגרם לה לדיסוננס קוגניטיבי שבלבל אותה. למראית עין היא היתה מאוד מפחידה. גם למשמע אוזן. הנביחה שלה היתה חדה ורמה והיא נבחה על כל מה שחדר לשדה הראייה שלה. אבל אנחנו ידענו שהיא מצייתת לפתגם צרפתי מן המאה ה-13, "כלב נובח אינו נושך".

אני חושב הרבה על בלאנש לאחרונה כשאני קורא על אמצעי תקשורת בקשיים. הערוץ הראשון ברפורמה תוך מאמצי איזון, "מעריב" נמכר בלי עובדיו ערוץ עשר בחובות וגם "הארץ", שעל דפיו אני עדיין כותב, בקשיים. מה הקשר? כי על העיתונות אומרים בין השאר שהיא כלב השמירה של הדמוקרטיה.

במשפט הזה פתח מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, את נאום בר-אילן שלו בכנס של האגודה הישראלית לתקשורת שנערך באוניברסיטה באפריל 2003. הוא סייג מיד כי "האמירה הזאת, כאשר בוחנים אותה לעומק, אינה מובנת מאליה" ("הארץ", 24.4.2003).

ניסיתי לגלות מי היה הראשון שטבע את הביטוי שהוריד את העיתונות לכלבים. אני מודה שלא הצלחתי. הנה נושא לעבודת מחקר של פרח עיתונות באחת מהמחלקות לתקשורת. זה אפילו לא נחשב פתגם שגור, כמו למשל "אל תעירו כלבים ישנים מרבצם" (פתגם צרפתי מהמאה ה-14) או "אי אפשר ללמד כלבים זקנים (או ישנים, או אלה שעוד מדפיסים מלים על נייר) תעלולים חדשים (כאלה שמשדרים 'ביטים' לבלוג שלהם מהסמארטפון)", ­ כדברי אמרה אנגלית מהמאה ה-16 או "הכלבים נובחים והשיירה עוברת" (ג'.ל. קיפלינג, "על חיות ואנשים בהודו", 1891).

כולם יודעים מי קבע שהעיתונות היא "הרשות הרביעית", כי תומס קרלייל כתב ב-1841 שהיה זה אדמונד ברק, במאה ה-18, שכתב על הפרלמנט הבריטי ואכן כינה את היושבים ביציע העיתונות "הרשת הרביעית". בימינו מקובל לראות את נשמת הדמוקרטיה בקיומן של שלוש רשויות:­ המחוקקת, השופטת והמבצעת, בהוויה של הפרדה, בלמים ואיזונים.

אבל למה כלב ולא חיה אחרת? לא ברווז, כמובן, כי מי יודע איך מגעגעת הדמוקרטיה. אבל נמר, נניח, אפילו נמר של נייר, על פי דימוי סיני לאיום ללא כיסוי. כשמאו טצה טונג השתמש בדימוי בשנת 1956, הוא לא התכוון לעיתונות אלא לאימפריאליזם האמריקאי. ולמה כלב שמירה דווקא ולא כלב ציד שהולך בעקבות העקבות או כלב נחייה המוביל את מי שאינם רואים את הדרך? מה התכונות הנדרשות מכלב שמירה?

כלב שמירה הוא לא ידידו הטוב ביותר של האדם, לפחות לא של כל אדם. הוא נועד לשמור מפני התערבות לא רצויה, של גורמים לא מוכרים. יש המבחינים בין כלבי שמירה שמטרתם רק להתריע וכאלה שמטרתם גם לבלום את המתנכלים. אלה לא כלבים נטולי פניות.

מישהו מאלף אותם להבחין מי לנו ומי לצרנו ולתקוף רק את אלה שבאים להרע. מי שמאכיל אותם שולט בהם. אלא אם הכלב מחליט לנשוך את היד שמאכילה אותו.

ספק אם שוחרי טובתן של הדמוקרטיה והעיתונות חשבו עד הסוף על המשמעויות של הדימוי שטבעו. אני מניח שבדמיונם ראו את שלוש הרשויות מפליגות יחדיו ומקפידות שלא להפר את האיזון על גלי החיים, והכלב על גדת הנהר שאולי לא נוהג בהן, אבל שומר על שלומן. שלוש בסירה אחת, מלבד הכלב. מה שמביא אותי לכלב מונמורנסי, המצטרף באי-רצון בולט לג'רי, האריס וג'רום ק' ג'רום, לטיול על התמזה. אותו מונמורנסי שמעיניו "ניבטת הבעה של או-איזה-עולם-מושחת-הוא-זה-וכמה-אני משתוקק-לעשות-אותו-טוב-ונאצל-יותר".

שוקן כתב עוד במאמרו: "מבלי שחקרתי, אני מסתכן בהכללה שהעיתונות בארצות הדמוקרטיות מאורגנת כעסק מסחרי למטרת רווח. עסק כזה נבחן באמת מידה אחת: תשואה כלכלית על ההון המושקע. הגנה על הדמוקרטיה אינה נכללת כאן (...). איננו רואים אנשי עסקים שהגנה על הדמוקרטיה נמנית עם המטרות העסקיות שלהם". דברים אלה חלים, אני מניח, גם על "מעריב" וגם על "הארץ".

ועוד כתב: "בישראל יש תהליך מתפתח של ירידת קרנה של הדמוקרטיה. אם אכן זה המצב, אם הציבור מאבד עניין בדמוקרטיה, ואולי חלקים ממנו אפילו רואים בה הפרעה, כי אז ספק אם העיתונות תרצה או תוכל למלא את תפקידה ככלב השמירה של משהו שאין עניין רב שיישמר".

אלה דברים שנכתבו לפני תשע שנים, לפני שהוחלט שבאריאל תהיה אוניברסיטה, אבל הורידו סטודנטית ערבייה ישראלית מן האוטובוס שנסע לשם. לפני שפליטים מבקשי מקלט הורחקו מגבול ישראל בגז מדמיע, ואלה רק כמה דוגמאות מקריות שדווחו בעיתונים.

שוקן סיים: "האם יקהה חוד שיניו של כלב השמירה של הדמוקרטיה? כשאלה הם פני הדברים, ככל הנראה כן".

כשהתפרסם המאמר, קראתי אותו כדבריו של בעל עסק למטרות רווח. העסק הוא, בהגדרתו, גם כלב שמירה של ערכים שלכאורה צריכים להיות מקובלים על הכלל. אלא שנראה כי בפועל אין הדבר עוד כך. ואילו הבעלים צריך להמשיך להאכיל את הכלב, והוא אומר, גם אם לא במלים מפורשות, "אני לא יכול להאכיל את הכלב הזה לבד. הוא שומר גם עליכם. תראו לי שאתם לוקחים חלק בעלות החזקתו".

לפני תריסר שנים חלתה בלאנש. היא התקשתה בהליכה. לקחנו אותה לווטרינר. ועל פי אבחנתו מצבה עלול היה להידרדר בקרוב. בננו הבכור לקח אותה לטיול אחרון בחוף הים. אחר כך נפרדנו ממנה. אני חושב עליה הרבה לאחרונה.

פה קבור הכלב. זהו עצם העניין. לא, זה עצם של הכלב. אבל הכלב מת מזמן. זהו עצם העניין (דני סנדרסון).

מדורו של בני ציפר יחזור בשבוע הבא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו