בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עשוקי הטיפים התאחדו: המלצרים הקימו איגוד

ראשי הארגון הטרי, שהחלו בסיורי הסברה במסעדות בתל אביב, שמעו מאחד העובדים: "לוקחים אותי לפרק כיורים אצל הבוס בבית"

152תגובות

במשרד קטן, לצד פסנתר מושבת, מעל מועדון "הגדה השמאלית" בתל אביב, מתכנסים תריסר מלצרים ומלצריות, פעילי "איגוד המלצרים" החדש, לקראת יציאה ראשונה לשטח שמטרתה לאסוף חברים חדשים.

היוזם הוא אלון-לי גרין, בן 26, שכמלצר צעיר הקים את הוועד התקדימי בקופי בין, והיה ממנהיגי מחאת הקיץ הקודם. אלון-לי שעבד אחר כך בעוד מקומות כמלצר, החליט לחזור אחורה ולנסות לארגן את המלצרים והטבחים הרבים בישראל שכמעט כולם, לטענתו, עובדים בתנאים בעייתיים עד עושק ממש. בחלק מהמקומות הבעלים לוקח חלק מהטיפים, שלעתים שבים כמשכורת ולעתים לא חוזרים כלל, כאילו מלצרים, טבחים ומארחות הם שטח אפור שחוקי העבודה לא צריכים לחול עליהם.

הגוף קיים רק שבועיים וביום חמישי שעבר נפגשו בפעם השלישית. כל אחד מהפעילים-מלצרים הציג את שמו ואת השיטות השונות שבהן נעשק. "פיטרו אותי הרבה כי עמדתי על שלי", מתגאה אלון הוטר, שעבד במסעדה אחת בשדרות רוטשילד ובאחרת בנמל תל אביב. "למעשה לא מצאתי מסעדה שלא ניצלה אותי". ניר קורן בא במיוחד מבאר שבע. הוא עבד בסניף של "קפה קפה" בתל אביב ובכזה של "נאפיס" בחולון ועכשיו הוא מגיש סטייקים מדיום-וול בסניף מסעדת בשרים בבירת הנגב. "במרכז מנצלים אותך, אבל אתה לפחות מרוויח. בדרום זה באסה, רק מנצלים, ואתה לא עושה כסף. לא 40 שקלים לשעה, אלא 20, ולוקחים כסף מטיפים כדי להשלים לך למינימום. יש יותר ויותר שכלולים של המעסיקים". לדבריו, "אם הגעתי ל-30 שקלים אז אני למשל לא מקבל נסיעות. לוקחים 5 שקלים מתוך 35 שהרווחתי מטיפים 35 כדי לשלם לי ביטוחים".

אלון-לי מסביר לנוכחים שהרעיון הוא לא לנסות לשחזר הקמת ועדים במקום עבודה ספציפי, דבר שיוצר חיכוך עם המעסיקים הישירים, אלא להניף מהלך ארצי של איגוד למגזר שלם. זה צעד שדורש הרבה אמונה ואומץ, על גבול הטירוף: כדי להיות יציג, איגוד צריך שליש מהעובדים, ושליש מ-120,000 עובדי המסעדות בארץ אלו 40,000 חתימות, כמות תושבי עפולה.

כנס היסוד החגיגי ב-16 באוקטובר נועד להיות יריית הפתיחה הרשמית וסיבוב המסעדות יעזור להביא מלצרים שיהפכו לפעילים. אחד הקהלים הקשים לפיצוח הם מלצרים תל אביבים במסעדות המצליחות, שלעתים מרוויחים כ-60 שקלים בשעה, ופוחדים מכל שינוי. זאת על אף שגם הם לא מקבלים תנאים סוציאליים של עובד מן השורה. "בנהריה לא מקבלים 60 שקל בשעה, גם לא בחיפה או בראשון לציון", אומר אחד הפעילים. "צריך להגיד להם, 'קודם כל תהיו בסולידריות', צריך למצוא גם איפה מנקנקים אותם".

ניר קידר

תל אביב היא עיר של מלצרים ומלצריות. גילי שביט באה כנציגת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב אך סיפרה כי גם היא היתה מלצרית בעבר. היא עבדה במסעדה שקיבלה את תו העסק החברתי ובכל זאת סבלה: "הבוס שלי ניצל, והלין שכר, הוריד מהשכר שסוכם".

הענף הוא ממש סדום ועמורה. כל תחום והניצול המיוחד שלו. אלון-לי מספר שמרגע שהחל לאגד, הגיעו אליו הרבה תלונות על הטרדות מיניות של מארחות. על הפרשת טיפ באשראי לוקחים בעלי המסעדות לפעמים 40 אחוז, למרות שהעמלה לחברת האשראי היא עד 2.7 אחוז בלבד.

בפגישה, מדברים על הצורך לצרף טבחים ושליחים כפעילים באיגוד. כמו בתחומים שונים, יש נתק בין תפקידים שונים. המלצרים תוהים לראשונה איך זה עובד אצל השליחים. "שליח מקבל פחות ממלצר ומסכן את החיים שלו", מסביר אחד המלצרים שהיה גם שליח בעברו. "הרשת לא קונה לך קסדה טובה, אלא זבל של הזבל. וגם הטיפים לא כאלה גבוהים. אם אתה דופק מראה בקטנוע, אתה צריך לשלם. הבאתי פיצה פעם כל הדרך מבזל עד לשכונת התקווה. זה די מלחיץ ולא משתלם".

אלון-לי רושם על לוח מחיק את האזורים השונים בתל אביב שאליהם ילכו הקבוצות. אני בוחר להתלוות אל אלון הוטר וניר קורן שקיבלו את אבן גבירול. אנחנו עוברים ליד בר הפיקוק ברחוב מרמורק אבל מדלגים הלאה. "פה אני לא אכנס, אני יושב כאן", מסביר אלון בתוגה.

ניר קידר

אנחנו מתחילים בסטקייה שבה בעל המקום, נלהב דווקא מהאיגוד. המלצרים מביטים בדפים בסקרנות. "אני אוסר עליהם לקרוא", אומר אחראי המשמרת בצחוק ומסיים במלמול "כל הכבוד". "זה לא קורה אצלנו", אומרים המלצרים כשהם מסתכלים על רשימת הניצול. "תביאו את כל הממורמרים לפה". בקפה קטן סמוך אומר הבוס בעצב, "אם מנצלים מישהו, זה אותי. חבל שאין איגוד הבוסים". גם שם העובדים אומרים שהכול מצוין, אבל אי אפשר לדעת אם הם לא פוחדים לחתום ולהתלונן כשהבוס בסביבה.

אנחנו ממשיכים לרשת אוכל נודעת שבה כאן העובדים עצבניים. "מנצלים אותנו ולא נותנים שעות נוספות. עובדים כאן שבתות בלי תוספת", זועם אחד העובדים, מאושר שקם איגוד. "לוקחים אותי לפרק כיורים אצל הבוס בבית, והוא גם לא מפסיק לקלל אותי. גם בזה אתם מטפלים?". גם ברולדין הפלייר של האיגוד עובר בתשוקה בין העובדים. הטבח קורא בשקט מעבר לצוהר ומביט בנו בתקווה. במקומות אחרים לוקחים את הפליירים כחומר הסתה סודי ומסבירים שלא יכולים לדבר איתנו כי הבוס בפנים.

קבלת הפנים הטובה ביותר היתה בבר התומא בבית ציוני אמריקה. "טוב שיש כזה דבר. איפה הייתם עד היום?", אומר הברמן השרירי. גם בקרב הלקוחות על הבר ישנן מלצריות. "מנצלים לי את התחת", מספרת לקוחה על הבר ומספרת שעבדה 26 ימים רצופים, לפעמים 14 שעות רצוף. הצלחה גורפת. "אני מרגיש כמו האדם הכי פופולרי", מתלהב אלון כשאנחנו יוצאים. במקום סמוך, אלון כבר תופס אומץ, מתקרב אל מספר מלצריות סקרניות ומספר על כך שהאיגוד ימנע את הניצול שלהן. הבוס בדיוק נמצא שם והוא דורש מאיתנו להסתלק. "אתה אומר שאני נצלן? תברר קודם. זה שטח פרטי ואנא תצאו מפה", הוא אומר לנו. "אם הוא פוחד כל כך, כנראה יש לו מה להסתיר", מסבירים לי הפעילים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו