בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרית שמונה מציגה: תושבי העיר הוותיקים כגיבורי תרבות

תלמידי בית ספר ומתנדבים עוברים בין בתי העיר ואוספים תמונות מאלבומים: "לכל משפחה יש סיפור היסטורי שצריך לנער ממנו את האבק"

9תגובות

לפני שבועיים הוצבה בקניון נחמיה בקרית שמונה תערוכת תמונות של ותיקי העיר, שנאספו בפרויקט תיעוד משפחתי רחב היקף, "עיר נגלית לעין", שהחל לפני כשנה בקרית שמונה, אך גם בירוחם, שדרות וראש העין. הקניון מימן את הגדלת התמונות והצבתן בחלונות המבנה. מנהל הפרויקט בקרית שמונה, בני אברהמי, מספר שכאשר הוצבו תמונות הענק, זבנית של אחת החנויות רצה אליו והתלוננה שסבה טרם תועד.

"כרזות בחוצות הערים מציגות בדרך כלל את גיבורי התרבות שלנו", אומרת ד"ר נירית שלו-כליפא מיד בן-צבי, המרכזת את הפרויקט בכל הארץ. "ותיקי קרית שמונה שתמונותיהם הוצבו בקניון הם גיבורי התרבות של העיר".

כמה שבועות לפני הצבת התמונות הלכה לעולמה אחת התושבות הוותיקות של קרית שמונה, לאה אנגל, בגיל 88. באזכרתה בבית הקברות ביקשה תמי גיזונטרמן-רווח לשאת דברים. ההיכרות ביניהן התרחשה רק זמן קצר לפני מותה של אנגל, לאחר שגיזונטרמן-רווח תיעדה את סיפור חייה ומשפחתה של אנגל במסגרת הפרויקט. "אני כנראה האדם האחרון שביקר בביתה", אמרה גיזונטרמן-רווח מעל הקבר. "מסרתי לה עותק מתולדות משפחתה, קראתי לה את הטקסט ונתתי לה במתנה דיסק שמתעד את כל חייה, משהו כמו ‘חיים שכאלה' עם הנפשה ואפקטים, זה ריגש אותה מאוד. לפני שנפרדנו אמרה לי: ‘תמי, היה נהדר אתך ועכשיו אני עייפה ורוצה למות ולשכב ליד דב בעלי'".

פרויקט "ישראל נגלית לעין", שהוא חלק מהתוכנית להעצמת המורשת הלאומית במשרד ראש הממשלה, מובל על ידי יד בן-צבי. לפני שבועיים הועלה לרשת מרכז התיעוד האינטרנטי של הפרויקט ובו חלק מהאלבומים שנאספו והוזנו למאגר. בקרית שמונה עוברים מתנדבים עם תלמידי י"א מבית ספר דנציגר בבתי ותיקים ומבקשים מהם תמונות מאלבומי המשפחה. התמונות נסרקות ומועברות למאגר עירוני שהופך לנדבך מרכזי במוזיאון ובארכיון המקומי.

גיזונטרמן-רווח, פנסיונרית בת 66, היא אחת הפעילות ביותר בפרויקט בקרית שמונה. "סיפור הקמת העיר וקליטת העולים בה כמעט לא סופר", היא אומרת. "לכל משפחה יש סיפור היסטורי שצריך לנער ממנו את האבק, להוציא מהמגירה ולחשוף. כל הסיפורים האלה מספרים גם את סיפור העיר והמדינה".

ירון קמינסקי

גיזונטרמן-רווח הקדישה כ-30 שעות לתיעוד חייה של לאה אנגל, "צברית שעשתה המון בחייה", כהגדרתה. לדברי ד"ר שלו-כליפא, "התיעוד של לאה אנגל יצר דבר מרתק. האלבום של הוריה הגיע לפני שנים רבות ליד בן-צבי. רק בתערוכה על אלבומי ירושלים ב-2007, הצלחנו להבין מי המשפחה וליצור קשר עם הילדים".

אביה של לאה, אשר קוך, נולד ב-1888 בהונגריה. ב-1910 הוסמך בבודפשט להיות מהנדס מכונות ומים, עבד בחברת הרכבות ההונגרית וגויס לחזית הרוסית במלחמת העולם הראשונה. הוא נפצע ונפל בשבי. במחנה השבויים בסיביר הועסק בתפקיד מהנדס מים ובשלהי המלחמה, ב-1918, הצליח לברוח והגיע בנדודיו לסין.

בשנחאי מצא קוך עבודה במקצועו והתגורר שם כשנתיים. בשנת 1920 שב להונגריה ולמשרתו בחברת הרכבות. הוא היה רחוק מהיהדות ומהציונות, אבל התפרצויות אנטישמיות שחווה אז הניעו אותו להצטרף לקבוצת מהנדסים שיצאה לארץ ישראל בשנת 1921. תחילה עבד בחברת שמן, ולאחר מכן עבר לעבוד במע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות) והתמנה למהנדס המים של ירושלים. הוא היה ממונה על הנחת צינורות המים לירושלים מבריכות שלמה ועין קלט.

בירושלים הכיר קוך את אירה קוטיק, שעלתה מסרביה בשנת 1914 בגיל 16. היא הגיעה לארץ ללא משפחה קרובה, מלווה ברב יהודה לייב פישמן מימון, בן דודו של אביה. במלחמת העולם הראשונה חמקה אירה, בעלת הנתינות הרוסית, מגזרת הגירוש של הטורקים, התחבאה בבית משפחת שלוש בתל אביב ונדדה לפתח תקווה. גם משם נאלצה לנוס לאחר שהטורקים חשדו בה בחברות במחתרת ניל"י.

"זה אלבום מדהים", אומרת שלו-כליפא, "יחד אתו נוצר רצף היסטורי של משפחה הכרוכה בתולדות היישוב לאורך כמאה שנים. זה רצף ששולטת בו המקריות, אבל מקריות היא בדיוק מה שקורה בפרויקט הזה".

הבת, לאה אנגל, התגייסה ב-1942 לצבא הבריטי, שירתה בארץ ישראל ובאיטליה ועם שובה לארץ, ב-1946, עלתה לגליל עם בן זוגה, אדי, וביחד עם חברי קבוצת וינגייט הקימו את מושב רמות נפתלי בגליל העליון. כמה שנים אחר כך נהרג בעלה בתאונת טרקטור. בשנת 1964 ירדה אנגל לקרית שמונה עם בעלה השני דב וילדיהם.

לדברי שלו-כליפא, "סיפור המשפחה הוא הסיפור של אותו דור: צבא בריטי, עלייה צפונה במסגרת הכשרה, הקמת יישוב והשתתפות בהקמת עיירות הפיתוח. אגב, זה בניגוד לדימויים הקיימים שבני הארץ לא היו שותפים למפעל הזה. אנחנו מרכיבים את ההיסטוריה מהפרטים ואז מתגלה סיפור שלם עם רצף והתפתחות. אני מאמינה שנגלה עוד רצף של אלבומים. נוצר מאגר מידע שעובר כרגע בדיקה ראשונית, בלי שיפוט".

מרכז הפרויקט בקרית שמונה, אברהמי, אומר שהדבר קרה ברגע האחרון ממש כי הוותיקים הולכים לעולמם. "תיעדנו כבר 50 תושבים ואנחנו רוצים להגיע ל-300. השטח מתעורר ואנשים מתחילים לבקש שנתעד את משפחותיהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו