בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ציור הקיר שמתעד את הולדת הציונות

מתחת לשכבות צבע ושפכטל בבית כנסת עתיק בשכונת נחלאות בי-ם, נחשף ציור קיר שהחוקרים מגדירים כיצירת האמנות הציונית המונומונטלית הראשונה

15תגובות

עובד רשות העתיקות, אלכסיי רונטין, הגיע בשבוע שעבר לבית הכנסת העתיק עדס שבשכונת נחלאות בירושלים. הוא ניגש לקיר הצפוני של בית הכנסת, אחז בידו סכין מנתחים ובסבלנות אין קץ החל לקלף בעדינות שכבות של צבע ושפכטל מהקיר. מתחתן התגלתה שכבה של צבע כחול ועיטורים. כעבור יום עבודה הוא חשף ריבוע של כמה עשרות סנטימטרים בלבד. השכבה הזו היא ככל הנראה חלק ממה שחוקרי אמנות מגדירים כיצירת האמנות הציונית המונומנטלית הראשונה ואולי החשובה ביותר בתקופתה. ציור הקיר הענק של הצייר יעקב שטרק מכסה את קירות בית הכנסת עדס. בימים אלו ממש מלאו מאה שנים להשלמת היצירה ובשבוע שעבר החלו העבודות לשיקומה בתוכנית אתרי המורשת.

למרבה הצער, חלק ניכר מעבודת השיקום תוקדש לתיקון נזקים שנעשו בניסיון כושל לשקם את הציור לפני כמה שנים. השבוע גם יתקיים טקס חשיפת המצבה שעל קברו של שטרק, שהתגלה לאחרונה בהר הזיתים, וייערך ערב שיחשוף את סודותיו של האמן, שלדעת רבים רק מותו בגיל צעיר מנע ממנו להפוך לאחד מהחשובים בארץ.

לבית הכנסת עדס שהקימה קהילת יהודי חלב ב-1901 שמור מקום של כבוד בבתי הכנסת בירושלים. אף על פי שהוא קטן למדי, הוא נחשב לאחד המהודרים ובעלי המסורת המפוארת מבין בתי הכנסת בעיר. שלמה זנגלביץ' (שלמרות שמו הוא בן לעדה הפרסית), תושב שכונת נחלאות בירושלים במשך רוב חייו, בילה ימים ארוכים בבית הכנסת. "לא היינו דתיים אבל כל ערב שבת היינו מגיעים לבית הכנסת והציור הזה תמיד סקרן אותי", הוא מספר, "ראיתי ששטרק עשה עבודה אדירה אבל בדקתי וגיליתי שלא יודעים עליו כלום, אין אף יצירה אחרת שלו. ב-1998 נחתה עלי הארה ואמרתי שאני הולך לברר מיהו". בשנים הבאות בילה זנגלביץ' שעות ארוכות בארכיונים ובספריות ובשקדנות גילה פרטים רבים על חייו הקצרים, העצובים והמרתקים של שטרק. "ביטניק, חמום מוח ואדם נפלא", מתאר אותו זנגלביץ', "אמן משוגע שחי ללא מסגרת, שלא עושה חשבון".

שטרק, שעלה ארצה מגליציה, פולין, ב-1906, היה חבר בקבוצה מצומצמת של אמנים שהתגבשה סביב דמותו של בוריס שץ, מייסד בית ספר בצלאל, בראשית ימיו של המוסד. שץ האמין שהמהפכה הציונית והתרבותית צריכה לעבור דרך בתי הכנסת. ברוב המקרים הוא נתקל בסרבנות. "שץ רצה להכניס את האמנות הציונית לבתי הכנסת אבל האשכנזים זרקו אותו. עד שהצליח לסדר עבודה בבית כנסת החורבה, הגבאים מיהרו למחוק את הכל", מספרת חוקרת יד יצחק בן צבי, נירית שלו-כליפא. רק הקהילה החלבית, העשירה והליברלית יחסית, הסכימה כי שטרק, צייר צעיר ועני מרוד, יקשט את קירות בית הכנסת. את העבודה עשה ככל הנראה בהתנדבות או תמורת שכר זעום. בעבודת נמלים כיסה שטרק את הקירות בציור מורכב מאוד של סמלים, עיטורים ואותיות. בציור בולט פסוק תנ"כי אחד שעובר כחוט השני לאורך קירות בית הכנסת: "והביאותם אל בית קדשי... כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" הלקוח מספר ישעיהו פרק נ"ז.

שתי תהיות עולות מהבחירה בפסוק הזה. ראשית הדגשת המסר האוניברסלי ("יקרא לכל העמים") אינה מובנת מאליה בבית הכנסת האורתודוקסי. שנית, הפסוק ששטרק כתב שונה במקצת מהפסוק המקורי. בפסוק המקראי נכתב: "והביאותם אל הר קדשי" ולא "בית קדשי". תעוזת האמן לשנות את הפסוק המקראי על קירות בית כנסת מלמדת משהו עליו, על היצירה והתקופה, אבל לא פחות מכך על הפתיחות של הקהילה שאפשרה זאת.

מי שחקר את שטרק ויצירתו מאמין שקשה להגזים בחשיבות ציור הקיר בבית הכנסת עדס. "זו לא סתם עבודה, זה ייסוד מילון הצורות של התרבות העברית", טוענת שלו-כליפא. לדבריה, הצורות שמופיעות על הקיר בעדס הפכו שנים ספורות אחרי שצוירו בידי שטרק לאבני בניין אינטגרליות בשפה הוויזואלית של הציונות - האות העברית, מגן הדוד, המנורה, צמחי ארץ ישראל, סמלי השבטים, גלגל המזלות ועוד. לישראלי בן תקופתנו נראים הסמלים הללו טבעיים ורגילים למדי, אבל בתחילת המאה שעברה שרטוטם על קירות בית כנסת לא היה מובן מאליו. חלק מהסמלים שאולים מהמסורת העברית הקדומה וחלקם מאומצים. המנורה, למשל, הופכת לסמלה של הריבונות היהודית, מגן הדוד לסמל הלאום.

אוסף מוזיאון ישראל

מבין המסמכים שמצא זנגלביץ' עולה דמותו של שטרק כאמן טוטלי שלא הצליח להתפרנס מאומנותו. עיקר עבודותיו עסקו בסמלים ובאותיות. הוא היה מעורב בתככים ובפוליטיקה של בצלאל, כאחד מנאמניו של שץ. ממכתב שמצא זנגלביץ' עולה כי בעל המכולת שלו מחה בפני שץ על אי תשלום החוב של התלמיד. בבית שבו חי שטרק בנחלאות מתגורר היום יגאל תמיר, אמן עץ ששיקם את ארון הקודש המפואר בבית הכנסת. סבתו של תמיר השכירה את הבית לאמן הצעיר והעני ובידי המשפחה עדיין שמור שעון מטוטלת ששטרק נתן במקום שכר דירה.

ב-1911 התחתן שטרק עם הניה בן יעקב וכעבור שנה נולדה בתו יהודית. מלחמת העולם הראשונה שהביאה רעב כבד ומגפות על ירושלים גבתה גם את חייו של שטרק, שמת ממחלה ב-1915 והוא בן 35. זנגלביץ' מצא את ההספד שנכתב עליו בעיתון החרות: "ומת כמו שמתים רבים אחרים בירושלים. לא מרעב (הלא אנחנו רחמנים בני רחמנים) אבל מכלכלה בלתי מספקת המכשירה את הגוף לקבל כל מחלה". על ההספד חתום "איש ירושלים", ונראה שגם הוא מסכים לפרשנות על אופיו של שטרק כאמן טוטלי. "לפי המזג שלו, לא היה יכול לקבל משרה באיזה בית ספר שכמו שעשו חבריו שגמרו בצלאל והיה מוכרח לעבוד על הזמנות מקריות", כתב.

יהודית שטרק, בתו של יעקב, הלכה לעולמה ב-1989, ערירית. אבל לפני כעשר שנים הגיעו זנגלביץ' ושלו-כליפא לקרוביו של שטרק שעודם בחיים - השר לשעבר פרופ' יובל נאמן ואחותו, פרופ' רות בן ישראל, כלת פרס ישראל למשפט. השניים הם בני דודים של יהודית שטרק, שגדלה בביתם כמעין אחות חורגת לאחר מות אביה. "כשנכנסו לנאמן למשרד, במקום שלום הוא אמר לנו, למה באתם רק עכשיו?", מספרת שלו-כליפא.

החלק האחרון בפאזל חייו של שטרק מצא את מקומו לפני כמה חודשים. אז איתרה שרה ברנע, מתנדבת בבית הקברות בהר הזיתים, את קברו. איתור הקבר נעשה באמצעות פנקסי הקברנים מתחילת המאה שעברה ובסיוע עמותת אלע"ד שממפה את הקברים בהר הזיתים. הקבר היה נטול מצבה כשנמצא. רות בן ישראל הזמינה מצבה חדשה ועליה נחרטו המלים "אמן האותיות העבריות, מראשוני תלמידי ומורי בצלאל" וכן עבודת ליטוגרפיה של שטרק המציגה את המלה ירושלים. השבוע, ביום השנה ה-97 למותו, יתקיים טקס גילוי המצבה. יום לפני כן ייערך ביד בן צבי כנס על שטרק ועבודתו.

הציור בבית הכנסת עדס שרד שנים רבות אחרי יוצרו, אך בקושי רב. התקרה כוסתה בצבע לבן לפני שנים. חלקיו התחתונים של הציור כוסו גם הם בשכבות של צבע וטיח וחלקיו העליונים הלכו והשחירו מלכלוך. ב-2006 יזמו עיריית ירושלים ואנשי בית הכנסת תוכנית לשיקום הציור. המלאכה נמסרה בידיו של משמר צרפתי שעשה, לדעת הכל, עבודה לא מקצועית שהסבה ליצירה נזק רב. במקום לנקות את הציור ולהשיב לו את הצבע והקווים המקוריים שלו, הוא העתיק את הציור בצבעים בוהקים ובסגנון אחר על יריעות קנבס שהודבקו על גבי הציור. התהליך שאיים להרוס את היצירה ולשנות את פני בית הכנסת נעצר רק לאחר שקבוצה של חוקרים ומשמרים פנתה לבית המשפט. עתה עמלים אנשי רשות העתיקות לקלף בזהירות את היריעות הצבועות כדי לחשוף את הציור המקורי שמתחתן.

ז'ק נגר, ראש ענף שימור אומנותי ברשות העתיקות, מעריך ששטרק השתמש בביצים או בדבק עצמות כדי להכין את הצבעים שלו. כך או כך הצבעים המקוריים הצליחו לשרוד מתחת לדבק ואנשי הרשות חושפים אותם בזהירות באמצעות קומפרסים של חומרי ניקוי מתקדמים.

הפרויקט זכה לצאת אל הפועל לאחר שלפני כשנתיים הוחלט לצרף את קירות בית הכנסת עדס לרשימת אתרי המורשת הלאומית. הממשלה ועיריית ירושלים הקציבו 1.1 מיליון שקלים לשיקום הציור. בעבודות השיקום ייחשפו גם קטעים לא מוכרים מהציור בחלק התחתון של הקירות ועל התקרה וכן שיקום הנדסי של המבנה.

בין האלמנטים המרכיבים את יצירתו של שטרק מופיעים גם סמלי שבטי ישראל. סמלו של יששכר - חמור גרם - הוחלף על ידי האמן באוכף, למען כבוד בית הכנסת. גם סמלו של שבט דן - הנחש - לא שפר עליו. האגדה מספרת על מתפללת שהתיישבה בעזרת נשים מול הנחש ונרדמה. כשהתעוררה והבחינה בו הפילה את עוברה מרוב בהלה ומאז הוא נמחק. בשיקום הכושל לפני כמה שנים הוחזר הנחש למקומו, אך יד זריזה מחקה אותו בשנית. כעת צריך צוות השימור להחליט איזו מסורת לכבד - את הנחש המקורי או את מחיקתו המכוונת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו