בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במקלט לנשים מוכות, בלי שום עתיד לצפות לו

יעל נאנסה בגיל צעיר, בתה נלקחה ממנה, אין לה דבר בעולם, ובנוסף לכך היא נאלצת להסתתר מפני בעל מכה. אפילו לדיור ציבורי, שיאפשר לה להשתקם, היא לא זכאית

4תגובות

לפני יומיים היא ציינה חודשיים לשהותה כאן, במקלט לנשים מוכות במרכז הארץ. מספיק ותיקה כדי להציע כתף מנחמת ותקווה לנשים החדשות כאן, אבל יותר מדי ותיקה מכדי להיות מסוגלת לשמר ולו מעט תקווה לעצמה, להאמין שהכל יסתדר בסופו של דבר.

ממה נתחיל, אני שואלת אותה, מה הדבר הכי בוער כרגע? כי יש את בן הזוג המכה שמסתובב חופשי בעוד היא כלואה כאן, ישנה הבת שהיא לא ראתה מאז שנכנסה למקלט ושעל הזכות להמשיך לגדלה היא נאבקת, וישנה גם העובדה שהיא נותרה ללא כל חפץ או בגד משלה, העוני המרוד השולט בחייה וכל הצלקות שהביאו אותה למקום הזה מלכתחילה.

"נתחיל מהשיניים", היא אומרת, וחושפת פה הרוס. זה מה שנשאר אחרי שבעט בפניה, רבות משיניים שלה נשברו. ובישראל, אתם יודעים, לא מתקנים שיניים למי שאין לו ממון, זה לא כלול בסל.

היא בת 42. נקרא לה יעל. היא מספרת שכשהיתה קטנה הגדירו אותה כילדה שובבה, אחר כך כמרדנית, אחר כך כבלתי ניתנת לשליטה. היום, היא בטוחה, היו מאבחנים אצלה היפראקטיביות, אז פשוט קיטלגו אותה כבעייתית. וכילדה בעייתית היא הסתובבה לא מעט ברחוב, גרה בפנימיות, אף שאמה אשת חינוך ואביה עבד בחברה גדולה ומכובדת.

ואז, בגיל 16, היא חטפה את המכה הקשה הראשונה וכנראה גם המכוננת. "באחד השיטוטים ברחוב מישהו אמר לי למה את לבד, בואי אתי, אני אשמור עליך, שלא יהיה לך קר", היא מספרת. זה נגמר באונס ברוטלי ובנפש פגועה, שתישאר מצולקת. להוריה לא סיפרה. הם אפילו כעסו על שבילתה את הלילה ברחוב ולא דיברו אתה במשך תקופה, היא קיבלה עונש. ספק אם יכלו לדמיין בכלל מה עבר עליה ועד כמה הסיוט הזה ישפיע על חייה.

כמה שנים אחר כך היא התחתנה וילדה תינוקת, אבל האב, אסיר משוקם, עזב מהר מאוד ואינו מכיר בילדה. היא עצמה החלה לסבול מהשמנת יתר כרונית והתמוטטה אחרי ניתוח לקיצור קיבה. אחרי כמה חודשי אשפוז הכירה את מי שהיה לבעלה השני. אלא שאחרי תקופה ארוכה ביחד התברר לה שהוא פגע מינית בילדה שלה. כולם האשימו אותה, כך היא מספרת, על שלא ידעה לשמור על הילדה, על שהיא תמיד בוחרת בגברים הלא נכונים. אבל מי שמכיר את הגיהנום שבו חיה אשה שעברה אונס יודע שאי אפשר לשפוט, שהפגיעה כבר אינה מותירה לה חופש פעולה שיש לאנשים שלא נפגעו באופן כזה.

אחרי שהתברר מה עברה הילדה שלה יעל התמוטטה נפשית. היא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית. בינתיים, בניסיון למצוא לילדה משפחת אומנה, הוחלט שהוריה של יעל, הסבא והסבתא, יגדלו אותה עד לדיון מחודש בעניינה. אלא שעכשיו, לאחר שמצאה את עצמה אחרי עוד אפיזודה שבה היה מעורב גבר מתעלל, הוריה לא מוכנים שהילדה תעבור לאחריותה. הילדה בת 15 היום. יעל נאבקת על הבת שלה, היא השתוללה במחלקת הרווחה יותר מפעם אחת כדי לזכות במשמורת, ומספרת שגם הילדה עצמה רוצה לחזור לחזקתה, מביעה אהבה בטלפון ומבקשת להיות ביחד, אבל דווקא המהומה שהיא מקימה פועלת לרעתה.

בנובמבר יהיה דיון נוסף בבית הדין לענייני משפחה. בינתיים היא במקלט לבד. "אני רוצה לראות אותה, לחבק אותה, רק רוצה להרגיש אמא. ילדה אחת בלבד הבאתי לעולם והם לקחו לי אותה. אפילו תמונה שלה אין לי ביד", היא אומרת בבכי. "המקלט זה לא לנצח, אני רוצה לצאת החוצה לעבוד, לפרנס את עצמי, לקום מחדש, אבל יודעת שאם אני יוצאת מהדלת הזאת אני יוצאת לישון ברחובות".

הדירה שגרה בה עם בן הזוג האחרון, זה שהיכה אותה מכות רצח, פונתה על ידי בעלת הבית מאחר שהתשלומים חדלו להגיע. את החפצים שלה היא לא יודעת מי לקח, רק מבינה היום שאין לה דבר אחד בעולם. בגדים היא מקבלת מתרומות והציוד והלב הרחב של עובדי המקלט לנשים מוכות הם כל מה שהיא יכולה להיתלות בו כרגע. לדירה בדיור הציבורי היא לא זכאית, לא עומדת בקריטריונים. אם היו לה חמישה ילדים - כן, לבד - לא.

נשות המקלט המסורות מנסות להילחם בשבילה בכל זאת, אבל גם כאן הסיכויים קלושים. ובמקביל קיים גם הפחד לצאת ולהיתקל בבן הזוג המכה, גם המחשבה על זה משתקת אותה. כי הוא עצמו לא מטריח עצמו להגיע אפילו לחקירה במשטרה. מאז 13 באוגוסט הוא מוגדר כדרוש לחקירה, אבל ההערכה שלה היא שהוא צלל כנראה בחזרה לסמים ונעלם. היא מתארת את הדברים שעשה לה, שגם הדף הזה יתקשה לספוג את תיאורם, ואפשר להבין את הפחד העצום.

למה הלכת אתו? אני שואלת בכל זאת, למרות שהתשובה כמעט ברורה מאליה, "כי לא היה לי אף אחד ולא היה לאן ללכת והוא נתן לי קצת יחס ואהבה" - שוב ושוב אותו דפוס. אדם אחראי למעשיו, זה נכון, ויעל היא אשה שקולה וחכמה, אלא שבתוכה בועטת כל הזמן אותה ילדה מסובכת. זאת שהמערכות לא ידעו לאבחן בזמן, זאת שהמוסדות לא ידעו להגן עליה, זאת שכל הזמן במו ידיה ידעה להחריב גם את המעט שבנתה.

היום היא רק צריכה את המקפצה שתסייע, את החיק החם של מדינה חזקה שתדע להכיל את מי שכל כך רוצה לבחור בחיים. כי לא ייתכן שעדיין גברים מכים מסתובבים חופשיים והנשים נאלצות להסתתר, לא יכול להיות ששלטון הקריטריונים יכתיב דיור בלי לראות כל מקרה לגופו ולהפעיל שיקול דעת, וקשה לקבל, שאין שום מקום היום שיכול לעזור לאשה האומללה הזאת להשתקם באמת. אם יש כזה, אנא הביאוהו לידיעתנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו