בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין איסור על קשרים רומנטיים בין מרצים וסטודנטיות

תופעת היחסים האינטימיים במוסדות להשכלה גבוהה הפכה מזמן לנורמה. האונ' העברית: "חיזורים הנעשים ברוח טובה מתוך הסכמה אמיתית לא מהווים הטרדה מינית"

189תגובות

"כמה מחבריי הטובים ביותר, כמה מהקולגות שמקיפים אותי, מקיימים מערכת יחסים אינטימית עם הסטודנטיות שלהם לשעבר. חלקם נשואים להן, חלקם עזבו את הנשים שלהן והיום מקיימים איתן סבב שני של משפחתיות. מצד אחד זה נשמע כמו אוסף סיפורי אהבה מרגשים, ומן הצד השני, זה לא רומנטיקה, אלא חלק מאותו דפוס של יחסי כוח שבו הגבר המרצה קוטף לו את הסטודנטית".

כך, במלים אלה, פתחה ד"ר יפעת ביטון את הרצאתה בכנס "לבן אפור שחור" שהתקיים השבוע באוניברסיטת תל אביב ועסק ביחסים "בין-אישיים" באקדמיה. לדבריה, התופעה שבה מרצים מקיימים קשרים אינטימיים עם סטודנטיות הנמצאות תחת מרותם הפכה כבר מזמן לנורמה - ובה בעת במוסדות האקדמיים בישראל נמנעים מאיסור מפורש לתופעה.

האולם שבו התקיים הכנס היה צר מלהכיל את ההתעניינות הרבה. ואולם לא היתה זו הפתעה גמורה שהרוב המוחץ של הנוכחים באולם היו נוכחות, בעיקר מבוגרות. דווקא צעירות נעדרו מהמקום. משום מה, האוניברסיטה בחרה לקיים את הכנס שבוע לפני תחילת הלימודים.

אלון רון

דבריה של ביטון - מרצה בכירה במכללה למנהל שעוסקת בתחום ההטרדה המינית ודיני איסור אפליה נגד נשים - נפלו על אוזניים אוהדות ומזדהות. בכנס הציגה מחקר שערכה, שבחן את האופן שבו מתייחסות שבע האוניברסיטאות בישראל למניעת הטרדה מינית, לא באמצעות התוצאות אלא באמצעות תקנוני המוסדות. מחקרה גילה כי חמש מתוך השבע (הטכניון, בר אילן, חיפה, ת"א ומכון ויצמן) התעלמו כליל משאלת היחסים האינטימיים בין מרצה לסטודנטית. "העובדה שלא מדברים על זה מותירה אותנו בחוסר ודאות", אמרה ביטון.

ואולם גם במקרה של אוניברסיטת בן-גוריון שכן מתייחסת לנושא, אין כל איסור על יחסים אינטימיים שכן "יחסים בהסכמה בין בוגרים הם עניינם הפרטי של המעורבים בדבר, ואינם מעניינה של האוניברסיטה כמוסד ציבורי". התקנון רק מציין כי אם מתקיימים יחסים מסוג זה, "יש להימנע ממצב של ניגוד עניינים". בתקנון אמנם לא מופיעה הגדרה של מצב מסוג זה אך נקבע כי "ניגוד עניינים מעין זה עלול לפגוע בתהליך החינוכי והלימודי, ליצור אווירה לימודית וקהילתית בלתי הולמת ולהוביל לניצול לא ראוי של מרות". במצב כזה נקבע כי המרצה חייב בגילוי נאות ולנתק את קשרי המרות, בין השאר בהעברת הסטודנטית או החלפת מנחה, "תוך הקפדה על מניעת פגיעה בתלמידה". לדברי ביטון, "התייחסות זו היא הכשרה של השרץ. התקנון אומר שאם אתם מקיימים יחסים כאלה, אז תספרו לנו עליהם ואז גם מכינים רשימת מכולת מה צריך לעשות כדי להימנע מאותו מצב של ניגוד עניינים".

האוניברסיטה העברית לקחה את הנוסח של בן-גוריון צעד אחד קדימה. "למרות ניסיון המחוקק להגדיר בצורה מפורטת מהי הטרדה מינית, מטבען של ההגדרות שתמיד ייוותר תחום אפור. לדוגמה, קשה להגדיר מראש כל מה שייחשב להתייחסות ‘מבזה' או ‘משפילה' ביחס למינו או למיניותו של אדם", נכתב בתקנון שמנסה להסביר מה נחשב להטרדה ומה לא: "חיזורים הנעשים ברוח טובה, מתוך הסכמה אמיתית, כבוד הדדי ורצון חופשי, לא מהווים הטרדה מינית". על אף שנקבע כי ניצול יחסי מרות הוא אסור, קשרים אינטימיים בין חברי סגל לבין תלמידים מקובלים. הדבר אסור רק כשיש בין השניים "קשרי סמכות אקדמיים".

תומר אפלבאום

העמימות סביב שאלת החוקיות והחירות של יחסים אינטימיים והעובדה כי אין זה מובן מאליו בעיני האוניברסיטאות שיחסים בין מרצה לסטודנטית נחשבים באופן אוטומטי ליחסי מרות העלו בפני הנוכחים בכנס את השאלה אם יש להטיל איסור גורף על יחסים בין מרצים וסטודנטים. "האם זה מפריע לקידום של התלמידים?", שאל סגן דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, הפרופ' ישי בלנק. "או בגלל שזו מעילה בחובה של המרצים לדעת יותר טוב מהתלמידים מה טוב בשבילם, יש מחיר לאיסור וצריך לשים אותו על השולחן. תיווצר באוניברסיטה חממה שבה הקונפליקטים נפתרים על דרך של מניעה. האם לא עדיף לעזור להתמודד עם קונפליקטים?". שאלה זו עוררה אי נחת רועשת בקהל.

ואולם, בעוד שבאקדמיה בוחרים שלא להגדיר יחסים אינטימיים כהטרדה מינית, "החוק קובע שבהתקיים יחסי מרות, אין צורך בהבעת עמדה מצד הנפגע", קבעה בנחרצות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד, שנכחה בכנס. "גם אם לכאורה היתה הסכמה לאותן התנהגויות, לאו הסכמה היא, כי יש יחסי מרות". יחסי המרות גוררים איתם גם יחסי תלות, שבמקרה הופכים ליחסים המבוססים על ניצול. יתרה מכך, קובעת ארד, כי הטרדה מינית בין בעל מרות לעובד הנתון למרותו ותלוי בו נחשבת לסוג חמור במיוחד של הטרדה מינית. "ישנה תלות כלכלית או מקצועית שעשויה להרתיע את המוטרדת מלהראות אי רצון או התנהגות למעשים המהווים הטרדה מינית. ככל שהפרשי הכוח והגילים גדולים יותר, ככל שלממונה השפעה ניכרת על עתידה, וככל שהיוזמה נמצאת בידו, כך עשויה להתבקש המסקנה כי המעשים המיניים היו בגדר ניצול".

נתונים שהציגה ארד בכנס מלמדים כי לבתי המשפט בישראל מוגשים מדי שנה 120 כתבי אישום בגין הטרדה מינית. מספר התביעות האזרחיות עומד על 40 בשנה. בבתי הדין לעבודה תלויות ועומדות 43 תביעות הטרדה מינית. מתוך אלה, רק שתיים מתייחסות לאקדמיה ואף הן הסתיימו בהליך גישור, מה שמלמד שהמוטרדות אינן ששות לפנות לבית הדין לעבודה ולדרוש פיצויים.

ארד מסכימה שמיעוט התביעות בבית הדין לעבודה אינו מעיד על הכלל. לבית דין זה סמכות ייחודית לדון בתביעות אזרחיות שעניינן התנכלות לעובד במסגרת עבודתו לרבות סמכות ייחודית לדון בתביעה לפיצוי גם באקדמיה. "אי אפשר ללכת לבית משפט אחר", אומרת ארד. "בית הדין לעבודה זו אכסניה לא רעה, על דרך המעטה, לבירור שאלות". לפי עו"ד שיר-אל נקדימון, המתמחה בתחום ההטרדה המינית ופעילה בשדולת הנשים, ממוצע הפיצוי שנפסק בגין ניצול יחסי המרות הוא 35 אלף שקל, וזאת על אף שהחוק קובע פיצוי ללא הוכחת נזק של כ-60 אלף שקל. בעבר פיצה בית הדין הארצי לעבודה אשה בסכום של 110 אלף שקל, בגין 11 מקרים של הטרדה מינית, שכללו מעשים מגונים.

באופן תמוה, לאורך הכנס לא נידונה השאלה כיצד מטפלים האוניברסיטאות והמוסדות האקדמיים בכלל באותן הטרדות. לפני שלושה חודשים פורסם ב"הארץ" על כמה תלונות שהוגשו לנציבת התלונות בענייני הטרדה מינית באוניברסיטת תל אביב, פרופ' רחל ארהרד, שיזמה והנחתה את הכנס הנוכחי. "אמרו לי שתפקיד הנציבה הוא תפקיד כפוי טובה", אמרה ארהרד. "הפגנתי, שבתי, לא שיניתי הרבה. לפחות במשבצת שלי, שבה אני יכולה לעשות, אעשה".

אולם ארהרד ואוניברסיטת תל אביב ספגו ביקורת קשה על מדיניות סגירת תלונות על הטרדה, בין השאר סביב תלונת הסטודנטית מ', שפרסמה בפייסבוק כי חוותה הטרדה מינית ממרצה שלה. ארהרד גנזה את תלונתה ואף לא הביאה לידיעתה כי זכותה לערער על כך. גם כאשר גילתה מ' את אפשרות זו, סירבה ארהרד לתת לה את המסמכים אלא אם תחתום על מכתב סודיות. מ' הגישה ערר על החלטתה של הנציבה לרקטור האוניברסיטה והחלטה טרם התקבלה. בינתיים נודע שהמרצה - שבעבר הגישו נגדו סטודנטיות אחרות תלונות דומות - ימשיך ללמד גם בשנת הלימודים שתיפתח ביום ראשון. מ', ששמעה את דברי ארהרד, ש"גם בארזים נפלה שלהבת", היתה באולם אך התאפקה.

אחת הטענות שהועלו נגד תפקיד הנציבה היא ניגוד הענייניים שבו היא מצויה. זאת מאחר שהיא חברת סגל האוניברסיטה הנאלצת לעתים לבדוק תלונות נגד עמיתיה למוסד. כשנשאלה על כך על ידי סטודנטית מהקהל, התחמקה ארהרד, הצביעה על השעון, והסבירה שיש להקפיד כי הכנס יתנהל על פי לוחות הזמנים.

"הממונות נמצאות בניגוד אינטרסים מובנה שהן לא יכולת לצאת ממנו כי הן חייבות נאמנות למוסד", תקפה בכנס ד"ר אורית קמיר, מרצה למשפטים במרכז האקדמי על שם שמעון פרס, ממנסחות החוק נגד הטרדה מינית. "הממונה תעשה כל מה שהיא יכולה כדי למנוע מהמתלוננת להגיע לבית המשפט ותעשה הכל כדי שהדבר ייסגר. גם המתלוננת לא מעוניינת לצאת נגד המעסיק. אין לה שום תמריץ לעשות זאת והתוצאה היא שזה נסגר בתוך המוסד". על כן, קמיר מציעה שיוקם גוף חיצוני מקצועי מחוץ למקומות העבודה לברר את אותן תלונות.

פתרון שני שמציעה קמיר מתייחס לנתון הבא: 95% מהתלונות על הטרדה מינית נוגעות רק למטריד ולא למעסיק, במקרה שלנו - המוסד האקדמי. לדברי קמיר, "עד שזה לא ישתנה, המציאות לא תשתנה. אנחנו רואים מרצים שטופחים על השכם של מרצים מטרידים. אין שום גינוי, שום ניסיון הרחקה או בושה וכך זה ימשיך להיות עד שלא יהיו תביעות נגד המעסיקים. עד שסטודנטית לא תתבע את האוניברסיטה וזו תצטרך לשלם לה פיצוי בגובה 10 מיליון דולר, שום דבר לא ישתנה והמרצים ימשיכו לא להגיע ליום עיון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו