בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

100 שנים לסמינר לוינסקי

בימים שמשה שרת לימד טורקית ולוין קיפניס מלאכה

לרגל חגיגות המאה נשלפו מהארכיון יומני תלמידותיו הראשונות. בין המורה שהפך לראש ממשלה והסופר המפורסם, התגבש חינוך המדינה שבדרך

3תגובות

גברת טובה פרנקל גמרה את חוק לימודיה בבית המדרש למורות-גננות בתל אביב בשנת תרצ"ה (1934). התעודה, שעוטרה בבול עם תמונתו של נחום סוקולוב, ניתנה לה לאחר שעמדה בהצלחה בבחינת הגמר וסיימה את "עבודתה המעשית בבתי התינוקות". מקצועות הלימוד שבהם נבחנה כללו "טיפול ביונק ועולל", "ריתמיקה ומשחקים", "תפירה", "תורת הגן", "זמרה" ו"עבודה בקרטון ובעץ".

אם היא חיה היום, טובה פרנקל צריכה להיות בת מאה, כמניין שנותיו של המוסד החינוכי שבו למדה. החודש, עם פתיחת חגיגות המאה של סמינר לוינסקי, נשלפו כמה מסמכים היסטוריים מהארכיון של המכללה להכשרת מורים, שנוסדה ב-1912 בנווה צדק ונקראה במקור: "בית המדרש למורות לזכר א. ל. לוינסקי".

לצד התעודה של פרנקל נמצאו שם גם תעודות נוספות, כמו "כתב-הסמיכה" של הגברת עליזה קרישבסקי, אשר "סיימה את תלמודה במחלקה למורות ועמדה בבחינות הגמר בשנת תרפ"ח" (1928). "לפי ידיעותיה בכל מקצועות הלימוד וניסיונה בהוראה נסמכה למורה בבתי הספר העממיים", נכתב שם, לצדו של הבול שנשא את דיוקנו של ויצמן. רשימת המקצועות שלמדה כללה גם "ציור וכיור" ו"עבודת גינה".

תלמידה אחרת, אפרת פורצ'בסקי, "בת חמש-עשרה שנה", "גמרה בשנת תרע"ג את חוק הלימודים". ב"מלאכות יפות", "תפירה וגזירה" ו"תולדות הטבע" קיבלה ציון "טוב". ב"גיאוגרפיה של ארץ-ישראל" וב"דברי ימי ישראל" קיבלה "טוב מאוד". מעל רשימת הציונים נכתב כי "הנהגתה היתה מצוינה".

על הקמתו של סמינר לוינסקי בישר העיתון "הצפירה" ב-19 בנובמבר 1912: "סוף סוף חלום זה נתגשם! מי מילל ומי פילל, שגרעין זה יתפתח במהירות יתרה כזו, עד שהנהו כעת עץ חיים, נושא פרי תנובה לרבים! איזה כוח סתום וגנוז מורגש, לאושרנו, בנו, כוח המוציא כל רעיון בריא לפעולה ממשית, כוח המכה על כל הגיון ישר ואומר: גדל! וכך, במקרים אי-טבעיים הננו הולכים ומוסיפים לבנה ללבנה ואריח על גבי אריח לבניין הענקי של האומה".

ארכיון מכללת לוינסקי

טקס חנוכת בית הספר הותיר רושם רב על העיתונאי. "האולם הגדול היה מקושט הדר בכפות תמרים, ענפים ופרחים", תיאר. "על כותלי הבית סביב תלויות תמונות שונות, אשר בין כולן מתנוססת בזר-תפארה תמונתו של חתן החגיגה, המנוח לוינסקי. לאט לאט התמלאו הספסלים ואחרי כן נכנסה המקהלה - קבוצת תלמידות - בגאון ובעוז, ותסתדר סביב הבימה. ופתאום - צילצל הפעמון".

הראשון שעלה לבמה היה ד"ר ניסן טורוב, מנהל בית הספר, שנשא הספד לזכרו של הסופר והפעיל הציוני אלחנן לייב לוינסקי, במלאת שנתיים למותו. "על כל הנאספים היתה שפוכה דומיית קדש והתרגשות עד לדמעות", תואר ב"הצפירה". בנאומו, דיבר טורוב בשבחי בית הספר החדש: "מוסד נהדר ויפה עם שישה חדרים מרווחים, בכל המכשירים, מסודר במורים, הכל כראוי". כעבור כמה שנים היה טורוב לעורכו הראשון של העיתון "חדשות הארץ", לימים "הארץ".

מנחם שינקין בירך את "הילד הנולד לנו", מסר את המפתח לטורוב והתלמידות והמורים נכנסו למבנה החדש. "רוח של צהלה רוממה רחפה על פני הנאספים, והשמחה עד בלי די!", נכתב על כך.

בשנה הראשונה התקבלו למוסד 26 תלמידות, רובן מארץ ישראל ומקצתן מהגולה. החידוש המרכזי היה ששפת ההוראה בסמינר היתה עברית. בכך היה לראשון הסמינרים העבריים בארץ, מוריו ותלמידותיו עמדו בחזית המאבק לתחיית השפה העברית ב"מלחמת השפות".

מיטב המורים לימדו בלוינסקי, בין היתר סופר הילדים לוין קיפניס, שלימד מלאכה, ומשה שרתוק (שרת), לימים ראש הממשלה השני של ישראל, שלימד טורקית. בשנת 1938 עבר הסמינר לבניין חדש ברחוב בן יהודה בצפון תל אביב. בשנות ה-40 היה במקום גם סליק של ההגנה. ב-1982 הועתק למשכנו הנוכחי בקרית החינוך בפאתיה הצפוניים של העיר.

"כשאמרו על מישהי בתקופת היישוב ש'היא לומדת בסמינר', התכוונו ללוינסקי. זה היה הסמינר בה"א הידיעה", אומר ד"ר אברהם רוכלי, שעמד בראש הסמינר בשנים 1980-1996, והפך אותו למכללה אקדמית.

בארכיון המכללה נמצאו לצד תמונות היסטוריות מימיו הראשונים של הסמינר גם יומנים אישיים של מורות שלמדו בו במאה שנותיו. גאולה ברגמן, שלמדה בסמינר בשנת תש"ח, שנת הקמת המדינה, תיארה בפרטי פרטים את רשמיה וחוויותיה מהתמחות שעשתה במסגרת לימודי ההוראה.

ארכיון מכללת לוינסקי

היא מתארת שיעור חשבון שהעבירה המורה שרה, ב-10 בנובמבר 1947, שנפתח ב"הרגעת הילדים על ידי הורדת הראש ושירת המורה: נומי נומי". למחרת נכחה ברגמן בשיעור בנושא "שמירת הספר", שנפתח ב"שיר הבוקר" ואחר, לפי הסדר: קריאת שמות, בדיקת ניקיון, התעמלות בלוויית שיר ("אחת שתיים, למעלה הידיים") ו"שיחה על שמירת הספר", שבה למדו התלמידים כי עליהם "לרחוץ את הידיים, לדאוג לניקיון השולחן, לא לכתוב על הספר, לא לקפל את דפיו, ולעטוף אותו בנייר".

יומנה של ברגמן מגלה אמת ידועה: ילדים הם ילדים, ובעיות משמעת אינן המצאה של המאה ה-21. "חומר הילדים הוא קשה, רובם מבחינה חינוכית ולא מבחינת האינטליגנציה... מכאן נובעות כל מיני הפרעות שקשה לרסנן והמשמעת בכיתה מתפרקת על נקלה... אחדים מתאמצים עדיין להמשיך בשיטות הגן, היינו - אינם יושבים בשקט בשיעורים, פונים קדימה ואחורה, מדברים עם שכניהם, וכאשר כל הכיתה מבצעת פעולה מסוימת, הם מרשים לעצמם לא להשתתף. רווח בכיתה המנהג הקלוקל של כתיבה ברוק על השולחנות, ועל אף התאמצותה של המורה לגמלם מכך, קשה הדבר מאוד".

ב-30 בנובמבר 1947, יום לאחר אישורה של תוכנית החלוקה באו"ם, הוקדש השיעור הראשון למאורע ההיסטורי שהתלמידים היו עדים לו. "פתחנו בשיחה על הכרזת המדינה העברית באו"ם. הילדים סיפרו על התרשמותם מן הנעשה ברחובות. השיחה כוונה לתשובה על השאלה: ‘מדוע נשמח בצאת הבריטים. מה פירוש מדינה עברית'. הסיכום היה: יבואו יהודים מכל הארצות כאשר ייפתחו השערים. בין השאר: לא יהיה עוצר ולא נצטרך לשבת בבית. יהיו לנו שוטרים עבריים וראש הממשלה יהיה שלנו ולא הנציב העליון".

חודשיים וחצי לאחר מכן, ב-19 בפברואר 1948, העבירה ברגמן שיעור עברית שפתחה בכך שרשמה על הלוח את מספר היהודים ומספר הערבים בארץ ישראל. ביומנה תיארה את תגובות התלמידים: "המספרים מעוררים מחשבות: היהודים מועטים מן הערבים, ויש מלחמה. אבל בינתיים נהרגו יותר ערבים. היו עוד תקופות שהיינו עניים - בר-כוכבא, החשמונאים וכו'. בכל פעם ניצחו היהודים".

לאחר שיחה קצרה רשמה את המסקנה על הלוח: "ניצחו המעטים את הרבים. מדוע? היה להם, למעטים, אומץ לב. הם היו מסורים. למי - למולדת". מהתלמידים היא ביקשה: "ספרו לי עוד סיפורים על אומץ לב ומסירות", ולחלל האוויר נזרקו שמות כמו "לוחמי גטו ורשה", "23 יורדי הסירה" ו"טרומפלדור". "למי עוד אפשר להראות מסירות?", היא שאלה, והשיבה: "לבני המשפחה".

מאה שנה חלפו מאז נוסד סמינר לוינסקי. איך ייראו הלימודים בו במאה השנים הבאות? נשיאת המכללה, פרופ' לאה קסן, צופה כי "פני מערכת החינוך ישתנו באופן מהותי" וכי "עיקר השינוי יהיה בהפרדה בין מרכיב הקניית הידע לבין מרכיב החינוך". היא סבורה שאת הידע ירכשו התלמידים באופן מקוון, בקצב אישי ומחוץ לבית הספר. אבל לחינוך, "לערכים, לאידיאולוגיה, ליחסי אנוש וליכולת קבלת החלטות ועבודה בצוות" לא יהיה תחליף למורים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו