בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עושה חברו של מרטין לותר קינג בנבי סאלח?

וינסנט הארדינג, מוותיקי המאבק לשוויון בארה"ב, הגיע לביקור ראשון בארץ: "כאדם שנלחם נגד אפרטהייד, מה שאני רואה פה כואב ומוכר מאוד"

17תגובות

"באחד ממכתבי לאחי ובני, נשיא ארצות הברית (ברק אובמה), כתבתי שהוא זקוק לאומץ של אמו ולנכונות להסתכן שהיא הראתה בחייה". כותב דברים אלה, ד"ר וינסנט הארדינג, מוכר לנשיא אובמה, ויש לשער שהוא גם מעורר בלבו רגשות של חיבה, הערכה והכרת תודה. לאמריקאים שמו מתחבר מיד עם ד"ר מרטין לותר קינג, משום שהארדינג היה חבר קרוב ושותף לדרך של מנהיג תנועת המאבק לשוויון זכויות בארה"ב, שנרצח ב-4 באפריל 1968. ההיסטוריון והתיאולוג בן ה-80, יליד הארלם, נוצרי מאמין, כתב (ואומר) במלים מנומסות, שהבעיה של אובמה היא שלא היה נועז מספיק. "ציטטתי (במכתב) מישהו שהזכיר את פרנקלין רוזוולט, שאחת מהדרכים שהוא פיתח כדי לשרת את האומה, היתה נכונותו לצאת אל מחוץ לגבולות המסורתיים, כאשר מינה יועצים. הוא חיפש יועצים שאף אחד לא שמע עליהם, מכיוון שהיה מוכן לצאת מהמסלולים הצפויים, המהוגנים.

"אובמה לא היה מסוגל, או לא היה חופשי, אולי, לאמץ סוג כזה של החלטות. כאדם זהיר בדרך כלל, הוא כנראה לא רצה להביא אתו יותר מדי מקורבים, יותר מדי אנשים שפשוט ייספרו כאפריקאים-אמריקאים. אני חושב שהוא ממשיך לסבול ממחסור ביועצים יצירתיים וחדשניים, החורגים מהדרכים השגרתיות".

הארדינג אינו מחביא את הנקודה החמה השמורה בלבו לנשיא השחור: את דעותיו גיבש על סמך קריאת זיכרונות אובמה, שנכתבו לפני שזה חשב לרוץ לנשיאות. אדם בעל יושרה, חוכמה ואכפתיות ל"אנשים שנמצאים במצוקה בחברתנו ובעולם כולו" - כך הוא ראה את אובמה. ולדעתו,"הוא כנראה הגיע לנשיאות בלי שיכיר את כל המנגנונים של כוח נשיאותי אמריקאי והאחריות שעליו לשאת. אני חושב שהוא חשב שישנה הרבה וקיווה לשנות, אבל הוא לא ידע מה זה ידרוש.

"עדיין יש לו לב נהדר. מה קורה ללב שלו, כשהוא מרשה לעצמו להיות השומר של רשימת המטרות של המל"טים של הסי-איי-אי, זו שאלה קשה. לעתים קרובות אני תוהה אילו שיחות הוא מנהל עם בנותיו - והשבח לאל, הוא מנסה לשבת עם בנותיו, אשתו וחמותו כמה שיותר מסביב לשולחן האוכל - מכיוון שבנותיו הולכות לבית ספר קווייקרי (זרם נוצרי בעל מחויבות לשוויון חברתי וגישה אנטי מיליטריסטית, שתמך במאבק של קינג וחבריו, ע"ה), ואני תוהה אילו שאלות עולות שם על מה שאביהן עושה, לאור מה שאני מקווה שבית הספר מלמד אותן".

עמירה הס

עוד כתבות בנושא

השיחה על אובמה התקיימה שלשום בא-נבי סאלח, בביתם של נרימאן ובאסם תמימי, ממובילי המאבק העממי בכפרם. הארדינג הוא חבר במשלחת שמבקרת בימים אלו בארץ ובה פעילים חברתיים ופוליטיים אמריקאים, בהם כמה מוותיקי המאבק לשוויון זכויות בארה"ב, כמוהו וכמו דורותי קוטון - אשת חינוך ופעילה מסורה מאז שנות ה-50, שעבדה לצדו של קינג. היוזמה לביקור באה ממכון, הקרוי על שמה, לטיפוח מנהיגות צעירה ברוח המאבק לשוויון זכויות. הארדינג כתב את נאומו של קינג נגד המשך המלחמה בוויטנאם, שאותו נשא לפני קהל המונים בכנסייה בניו יורק, בדיוק שנה לפני רציחתו. הארדינג מרגיע: בדרך כלל קינג כתב את נאומיו בעצמו, אך אז הוא כנראה חשב ש"מנהיג תנועת שחרור עסוק יותר מפרופסור בקולג'". את השקפותיהם נגד המלחמה הם גיבשו יחד. הארדינג וקינג אמרו לבני הקהילה השחורה שהסתייגו מהתייחסות התנועה למדיניות חוץ: "אנחנו תמיד שמחנו כאשר קולות מחוץ לארה"ב, בייחוד מהעולם השלישי, הביעו תמיכה במאבקנו".

מאותה סיבה טבעי להארדינג ולחבריו לבוא היום ולהקשיב לפלסטינים וישראלים הפעילים נגד הכיבוש: בירושלים ובבלעין, רמאללה, חברון, דהיישה והכפר ולאג'ה.

אחד הדברים שלמד מיד ביומיים הראשונים הוא "עד כמה הייתי בור לגבי מה שבאמת קורה פה. כמה מעט אני יודע וכמה מעט מחשבה הקדשתי לעובדה שאני יודע מעט על כך. וזה לא אופייני לי. אני בא לפה לא סתם כאדם שהיה מעורב בכל מיני סוגים של פעילויות לא אלימות, אלא כמי שמאז התיכון התעניין ולמד על השואה. בחלקו הדבר קשור במורים היהודים שהיו לי בתיכון, שכמה מהם אהבו אותי מאוד ועודדו אותי לנצל ברצינות את ההזדמנויות שהיו לי. אחר כך, בסיטי קולג' שבו למדתי, 96% מהסטודנטים היו יהודים, הייתי מוקף בעולם של ילדי שואה וניצולים.

"הייתי גם קשור מאוד ליהודים שהצטרפו למאבק שלנו לחופש בדרום, וחלקם שילמו על כך בחייהם. כך שבאתי לפה עם כל מיני רגישויות. זה חלק מהמרחב שלי, שמסביר את הכאב שאני חש אחרי כל מה שראיתי פה. ואני בא ממציאות אמריקאית של אפרהטייד מהרגע שארה"ב נוסדה, ואחר כך מציאות של מאבק להיפטר מהאפרטהייד הזה. וכשהקשבתי לאחיותי ולאחי פה חשתי קרבה והזדהות של ממש. יכולתי להזדהות בשני הכיוונים. עלי להדגיש שוב, שבאתי לפה כאדם המאוהב ביהודים מסוימים, וכאדם שחש מעורב נפשית בטרגדיה הגדולה של השואה. וכאדם שנלחם נגד הפרדה גזעית ושליטה גזעית, כך שכל מה שאני רואה טרי, וכואב, ומאוד מוכר".

ומה תעשה עכשיו עם מה שלמדת?

"בורכתי ברשת גדולה של מכרים וחברים ועמיתים, ואני רואה זו כאחריות גדולה להפיץ עכשיו את הידע והמידע והרשמים בכתב ובעל פה. אפגש עם מחוקקים".

ועם אובמה?

"אם אוכל, אפגש אתו. אם יסדרו לי פגישה, אלך. אבל אני מאמין אדוק בדמוקרטיה השתתפותית, כך שאני מתמקד באנשים שיכולים לדחוף את אובמה לבחון מחדש את יחסינו עם ישראל, בצל מדיניותה כלפי האוכלוסייה המקורית, הפלסטינית".

אבל זו מדיניות אמריקאית לא פחות משהיא ישראלית, שגם באמריקה אנשים רוצים בה.

"אנשים רצו הפרדה גזעית עד אשר תנועה עצומה שמאמינה במשהו אחר חוללה שינוי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו