בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאבק יהודי אוסטריה להשבת ארכיונם: גנז המדינה מתנגד

בחוות הדעת שהגיש נגד תביעתה חסרת-התקדים של הקהילה היהודית באוסטריה, כותב הגנז כי מקומו של האוסף בירושלים. "הוא נמסר לצמיתות"

12תגובות

הארכיון של הקהילה היהודית בווינה יישאר בישראל ולא יושב לאוסטריה, כפי שדורשת הקהילה. כך כתב בשבוע שעבר גנז המדינה, ד"ר יעקב לזוביק, בחוות דעת שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים. החלטתו התקבלה לאחר שהתבקש בידי בית המשפט למסור את עמדתו בתביעה חסרת תקדים שהגישה הקהילה היהודית בווינה נגד הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, שנמצא בירושלים.

כתבי היד שבלב המחלוקת הם אוסף חשוב ועשיר של אלפי מסמכים, המאופסנים ב-200 מכלים ומתעדים את חיי יהודי אוסטריה במשך 300 שנים, מהמאה ה-17 עד 1945. אחרי השואה החליטו ראשי הקהילה להעביר אותם לירושלים מחשש שלא יישמרו כראוי בווינה, ובמשך עשרות שנים המשיכו להעביר עוד ועוד פריטים.

עם שיקומה של הקהילה בווינה, היא ביקשה לקבל חזרה את הארכיון בטענה כי השאילה אותו זמנית. בירושלים סירבו בטענה כי הוא ניתן לצמיתות. הצדדים פנו להליך גישור אצל השופט מישאל חשין, אשר לא צלח.

בשנה שעברה הגישה הקהילה בווינה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, והשופטת גילה שטייניץ – רעייתו של שר האוצר יובל שטייניץ - ביקשה תחילה את חוות הדעת של הגנז. בבדיקת הגנז התברר כי בין הצדדים לא היה הסכם חתום אשר הסדיר את מעמד האוסף. הוא ציין כי בעבודתו בעבר כמנהל ארכיון "יד ושם", נתקל במצבים דומים. "בשנים הראשונות לאחר השואה‬ והקמת המדינה העברות אוספים לידי ארכיונים בישראל בוצעו בדרך כלל ללא חוזה מסודר. הרגישות והמודעות החברתית והמשפטית‬ לנושאים של זכויות יוצרים לפני 60 שנים היו שונות. בנוסף, מצב העולם היהודי באותה תקופה היה, בלשון המעטה, רחוק‬ מלעודד עבודה משפטית יסודית", כתב.

במקרהו של האוסף הווינאי, התרשם הגנז בבירור שערך במקורות שונים, כי "ראשי קהילת וינה התכוונו שהאוסף יעבור לישראל לצמיתות וללא תנאים, הם לא התכוונו שהוא יחזור לווינה. מטרת ההעברה היתה לחזק את מרכזיותה התרבותית של ירושלים".

לדבריו, "ההעברה המקורית בוצעה בכוונה להוסיף את דברי ימי קהילת וינה למורשת היהודית הכללית שתיבנה, כך הניחו מוסרי האוסף, במדינה היהודית המתחדשת...תקווה זו התגשמה והאוסף נגיש לציבור בצורה סבירה בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי", הוסיף. מסיבה זו, לדבריו, חל על האוסף חוק הארכיונים, אשר קובע שאין להוציאו אלא באישור הגנז.

הגנז צירף בנוסף גם מקור היסטורי להחלטתו, הספד שנשא נשיא הקהילה ארנסט פלדסברג בהלוויתו של ספרן הקהילה אברהם זינגר, שנפטר‬ ‫ב-1958, בו נכתב: "הקהילה שלחה את הארכיון הישן שלה לישראל, על-מנת שהוא ישכון שם לבטח לנצח. בעקבות הריסת חלק ממבנה הקהילה‬ ‫ברחוב זייטנשטטנגסה נגרמו נזקים קשים לארכיון. אברהם זינגר הוציא מתוך ההריסות כל תיק ותיק. קרא וסידר כל מסמך‬ ‫מצהיב וכל קלסר, קשר אותם כיאות, וארז בעשרים מיכלים. את כל זה הוא עשה למרות שידיו היו מעוותות‬ ‫ממחלה עד שקשה היה לו להחזיק את התיקים, ורגליו החולות כמעט ולא נשאו את גופו. כאשר הציעו לו סיוע הוא סירב ואמר,‬ בצניעותו, 'זאת תרומתי לישראל'".‬

הוא הוסיף גם הסברים לאומיים להחלטתו, וציטט את גנז המדינה הראשון, ד"ר אלכס ביין, שאמר בדברים שנשא ב-1956, "עלינו לעשות את האפשרי, כדי לחזק מאמצי ארכיונים אחדים, לרכז בארץ במקור או בצילום את התיעוד לתולדות עם‬ ישראל מימי הביניים ועד זמננו, על עליותיהן וירידותיהן, ארגון העם לקראת ציון, ההיאבקות והשואה. קיבוץ גלויות צריך‬ להתגשם גם לגבי גנזי האומה, המשקפים את קורות עולינו ואזרחינו".
לסיכום ציין הגנז כי השארת החומרים הכרחית לשמירה עליו. "כאשר הוא בירושלים הוא חלק ממורשת כלל-יהודית. הרחקתו מירושלים תשלח אותו לפריפריה של העולם היהודי", כתב. "גנז המדינה, העומד‬ בראש המערכת הארכיונית במדינת ישראל, אמון על שמירתו ושימורו של החומר הארכיוני במדינת ישראל לרווחת הציבור‬ ‫בישראל, לטובת המחקר ולמען הדורות הבאים. בהיות האוסף הנדון חשוב ומיוחד, יש חשיבות להותרתו בגבולות מדינת‬ ‫ישראל".

עוד הוסיף בהקשר זה: "לראשונה מאז ימי המשנה, המרכז התרבותי של העם היהודי נמצא בישראל; בה‬ מרוכזים רבים מן המלומדים, רבים מן הלומדים, ורבים מן החומרים. אין עוד מקום בעולם המרכז חכמה יהודית רבה כל-כך.‬ ‫מרגע ששאר השיקולים מורים שעל האוסף להישאר בירושלים, נכון לחתום בהכרזה שכך גם מתבקש שיהיה".

ואולם עורך הדין גלעד מעוז, ממשרד אפשטיין, רוזנבלום, מעוז, המייצג את הקהילה בווינה, חלק על דבריו וכן על סמכותו להכריע בסוגיה. "הקהילה עומדת על דעתה כי המסמכים שייכים לה וטענותיה מגובות במסמכים כתובים, ברורים וחד משמעיים", אמר. "הגנז משקף אג'נדה ברורה העולה בקנה אחד עם האג'נדה של הארכיון הנתבע בתיק. בית המשפט, והוא בלבד, מוסמך להכריע בסוגיה המשפטית שהונחה לפניו".

"עם כל הכבוד לכבוד הגנז, אין זה בתחום סמכותו או מומחיותו להכריע בסוגיה משפטית-קניינית מובהקת זו. לצורך הכרעה בדבר זהות הבעלים החוקיים של מסמכים אלה נדרש ידע משפטי מעמיק של הוראות החוק הרלוונטיות ונדרש לקיים הליך שיפוטי רציני ומעמיק כמקובל במחוזותינו", אמר.

מנגד, הדסה אסולין, מנהלת הארכיון לתולדות העם היהודי, בירכה על החלטת הגנז. "גם טובת החומר וטובת המחקר ההיסטורי דורשות את השארת החומר בירושלים. יעידו על כך החוקרים הרבים, ובהם תושבי וינה, שביקשו מאתנו לא להחזיר את החומר לווינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו