בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי עין הרע

אמונות תפלות למכירה

מכירה פומבית ראשונה מסוגה בישראל תציע 350 קמעות - ממטבעות עתיקים ועד עצם גרון של זאב ששימשה קמע נגד שיעול

15תגובות

גם אם השימוש בקמעות נפוץ יותר בקרב עדות המזרח, אצל האשכנזים יש לא פחות אמונות תפלות, כך אומר סוחר העתיקות לני וולף שהוא גם אספן של קמעות. אמו למשל, שנולדה בסקוטלנד אבל במקור ובאופי נשארה פולנייה, “עשרות פעמים ביום היתה ממלמלת ביטוי ביידיש נגד עין הרע”, הוא נזכר.


ביום שלישי הקרוב יציע וולף 350 קמעות במכירה פומבית ראשונה מסוגה בישראל – שתיערך בבית המכירות הפומביות “בן עמי אנדרס” בתל אביב – ובה יוצגו פריטים מיוחדים ויוצאי דופן שלדברי וולף מתוארכים משנת 6,000 לפני הספירה ועד היום. “לא משנה אם אתה יהודי, מוסלמי או נוצרי. לא חשוב אם אתה כנעני, פיניקי או ישראלי. בסופו של דבר, כולם סובלים מאותם פחדים”, הוא מסכם 8,000 שנים של דעות קדומות. 

וולף, תושב ירושלים, עוסק במסחר עתיקות כבר 30 שנה. כתובות, חותמות ופריטי אמנות תמיד עניינו אותו. באחרונה החליט להתרכז גם בקמעות. 


במה הקמעות שונים? “בעתיקות הפריט חייב להיות אותנטי אחרת הוא לא שווה”, מסביר וולף. “בקמע, אם יש לך ניסוח קבלי מלפני אלף שנה או מלפני שבועיים, יש לו אותו כוח”.


פריט מספר 344 בקטלוג מתוארך למועד לא ידוע בין המאה ה-19 למאה ה-20: תליון של אבן לבנבנה שמונחת בתוך מתכת פשוטה. בקמעות לכל חלק יש משמעות ותפקיד. במקרה הזה, הקמע מיועד לאשה מיניקה והלבן שבאבן מסמל חלב.


פריט מספר 207 שונה לגמרי: זוהי לכאורה עצם גרון של זאב ששימשה קמע נגד שיעול. העיקרון המנחה שמבהיר את משמעותו של הקמע הזה נקרא “דומה-דוחה-דומה”. כלומר, כמו שקמע של עין משמש להגנה מפני עין הרע, כך עצם של זאב, שקולו הצרוד מזכיר שיעול, תדחה שיעול אנושי. ואולם, מתברר כי במקרה הזה, היתה זו בכלל עצם של כלב, נטולת “סגולות רפואיות”. ספק אם בעליו של הקמע ידע שרימו אותו – סוד זה התגלה רק מאוחר יותר. מחירו ההתחלתי של הקמע הזה הוא מאה דולר, “אבל יש הרבה דברים בפחות כסף”, אומר וולף. עיון בקטלוג מגלה שטווח המחירים נע בין 25 דולר (מחיר התחלתי) עד 5,000 דולר. 


יש גם קמעות שהושקעה בהם יותר עבודה, כמו דמות של ילד מפוסלת בשעווה, שמקורה ביוון או בקפריסין במאה שעברה, ופריט שנראה כמו רגל עשויה כסף. “הקמעות האלה הם עדות למנהג שלפיו אם לאדם יש בעיה רפואית הוא מביא לכנסייה קמע שמסמל אותה”, מסביר וולף. הילד העשוי שעווה היה מתנתה של אשה שחוששת מהפלה. הרגל סימלה כנראה בעיה רפואית אחרת.


פסלון של עכבר מהמאה השנייה (מחיר התחלתי 300 דולר) נועד להגן מפני עכברים במזווה ופסלון של אגרוף מהמאה השנייה או השלישית לספירה שימש להרחקת רוחות רעות, שדים ומזל רע. וולף אומר שאגרוף נחשב למחווה לא מנומסת, סוג של אצבע משולשת, וכי “הטבע השלילי של הקמע שימש להגנה מפני רוע”.


גם מטבעות שימשו כקמעות. על חלקם מככב דיוקנו של בר-כוכבא, אחרים מפארים את אלכסנדר הגדול. חור במרכזם מעיד שאנשים ענדו אותם. בין המוצגים יש מסמר מהתקופה הרומית, מהסוג ששימש לצליבת בני אדם. לדברי וולף, זהו קמע מבוקש לזכר צליבתו של ישוע. “ביהדות מסמר אחד ששימש לצליבה נחשב סגולה לבריאות. בנצרות נחוצים שלושה מסמרים כדי שייחשבו קמע: מסמר לכל יד ואחד לשתי הרגליים”.


במקורות היהודיים, בהם בתלמוד, במשנה ואצל הרמב”ם כתוב שאסור להשתמש בקמעות. “במיוחד בחלקים של חיות”, אומר וולף. אך כאשר המקורות הכתובים נדרשים לאיסור מפורש, משמעות הדבר היא שהמנהג היה נפוץ מאוד. כה נפוץ, עד שאפשר למלא בו קטלוג שלם שיוצא לאור במאה ה-21. “כשיש איסורים צריך לחפש את הפוליטיקה מאחוריהם”, אומר וולף. “מצד אחד אסרו להשתמש בקמעות ומצד שני, לפעמים הותר המנהג אך רק לאנשים מורשים, חוג קטן של מקורבים”.


חרף האיסורים ואולי בגללם, חוקרים ואספנים תיעדו הרבה מאוד קמעות עם כתובות בעברית שקשורות לדת היהודית. אחד מהם, שיימכר תמורת 500 דולר לפחות, מעוצב כבית כנסת. בכיתוב שחרוט עליו מופיעים שמות הנהרות בגן העדן. “יש לזה כוח אדיר בתור קמע”, אומר וולף.


אחד הקמעות המפורסמים בעולם הוא החמסה, אבל מה לגבי מזוזות או אפילו תפילין? האם גם אלה נחשבים קמעות? “יש האומרים שכן כי המזוזות מגנות, אבל יש מי שאומר שלא, כי ברגע שזה חלק מהדת הרשמית והממוסדת, כמו התפילין, זה לא יכול להיות קמע. קמע שייך לדת העממית”, אומר וולף.


המכירה הפומבית, שתתקיים במקביל בבית המכירות בתל אביב ובאתר האינטרנט שלו פתוחה לכל. גם לאנשים שלא נראים כמי שיחזיקו קמע בבית. “אפשר לומר שהרבה מאלה המשתמשים בקמעות לא קוראים את עיתון ‘הארץ’, אבל אנשים שאוספים אותם דווקא כן”, אומר וולף וצוחק.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו