בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפיקוח על מערך בריאות הנפש בישראל - מדיניות של גרוש וחצי

ניתן היה לצפות שדווקא בתחום רגיש זה פיקוח מש' הבריאות יהיה משמעותי, אך זו רק עוד דוגמה למגמת ההפרטה, הקיצוץ והתנערות המדינה מאחריות

46תגובות

מערך בריאות הנפש בישראל, המטפל בכ-7,000 אנשים, מורכב מ-13 בתי חולים פסיכיאטריים, ארבעה מתוכם פרטיים, ועוד כ-100 הוסטלים קטנים יחסית, הפועלים בקהילה והנמצאים אף הם בבעלות פרטית. אפשר היה לצפות שדווקא בתחום הרגיש של בריאות הנפש, כאשר חלק נכבד מהמטופלים הוא חסר ישע, דווקא הפיקוח של משרד הבריאות יהיה משמעותי. כנראה שזו ציפייה נאיבית: אגף הביקורת של משרד הבריאות כולל כ-20 עובדים בלבד. אם לא מתקבלת תלונה מיוחדת על מקום ספציפי, הם מספיקים לבקר, במקרה הטוב, רק פעם בשנה במוסד לפגועי נפש.

בכירים בבתי חולים פסיכיאטריים הגדירו אתמול (רביעי) את רמת הפיקוח של משרד הבריאות ככזאת שנעה בין "בושה לחרפה". על כל מקרה אלימות כלפי חולים אשר מתגלה, מודים הבכירים, ישנם מקרים רבים אחרים שכלל לא מדווחים, ובוודאי שלא מטופלים. יתרה מזאת, ההודאה של משרד הבריאות כי אין אחידות בביקורות המתקיימות במסגרות הפסיכיאטריות - ולכן הן גם אינן מתפרסמות - מעוררת בעיקר תחושה של מבוכה: אם משרד הבריאות מציב סימני שאלה על הביקורת שהוא עצמו עורך, מה יגידו המטופלים ובני משפחותיהם?

פעם אחר פעם מתברר כי משרדי הממשלה אינם מתלהבים ליישם את חובתם לפקח על השירותים שבאחריותם. כולם רוצים להיות "רגולטורים" - מילת מפתח בתפישה הכלכלית-חברתית השלטת בשנים האחרונות - אבל בורחים מאחריות. כך זה בתחום החינוך, שבו המרחק בין חוזרי המנכ"ל למציאות בבתי הספר הוא בלתי נתפש, כך בתחום הרווחה, שהשחקנים המרכזיים בו הם עמותות וארגונים פרטיים ופרטיים למחצה, וכך בתחום התעסוקה, עם מספר זעום של מפקחים על תנאי עבודה. תחומי חיים שלמים הופקרו לפיקוח חלקי מצד המדינה. המכנה המשותף לתחומי חיים אלה הוא מצד אחד קיצוץ תקציבי לאורך שנים, ומצד שני הפרטה, שפרטיה המדויקים אמנם משתנים מתחום לתחום אך רוח ההתנערות מאחריות מרחפת מעל כולם.

מסגרות טוטאליות, כמו בתי חולים פסיכיאטריים, הם מקומות המועדים לאלימות של אנשי צוות כלפי חולים. פיקוח ראוי יכול לעשות יותר לגילוי מקרים כאלה. מרכיב נוסף הוא העניין הכספי. תמורת יום אשפוז במוסד פסיכיאטרי משלם משרד הבריאות 300-400 שקלים. כאשר מהתקציב הלא גבוה הזה, בעל חברה פרטית עוד גוזר רווח, ולו הקטן ביותר, החולים הם הראשונים להיפגע - באיכות השירות שהם אמורים לקבל, ברקע ובניסיון המקצועי של אנשי הצוות המטפלים בהם, ועוד. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו במשאבים העומדים לרשותנו", אמרו אתמול גורמים במשרד הבריאות. רופא ותיק בבית חולים פסיכיאטרי ניסח זאת באופן פחות דיפלומטי ומתחמק: "כל זמן שהמדינה מתקצבת בגרוש וחצי את חולי הנפש, הפגיעה בחולים היא בלתי נמנעת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו