טלילה נשר
טלילה נשר

דו"ח שפרסמו היום מוקד הסיוע לעובדים זרים ועמותת "רופאים לזכויות אדם" מנסה לבחון את השפעת חוק ההסתננות החדש של ישראל על קורבנות מחנות העינויים במצרים. נתוני הדו"ח מבוססים על מידע שנאסף באופן שוטף בשני הארגונים וגם על בדיקה וניתוח של 30 פרוטוקולי דיונים ועדויות של מהגרים שהופיעו בפני בית הדין לביקורת משמורת במחנה המעצר בין יוני לספטמבר.

יישום החוק החדש החל ביוני האחרון, ומשמעותו כליאה ממושכת, עד שלוש שנים, לכל מי שחדר את גבולות ישראל בניגוד לחוק. אף על פי שתקופת המעצר הצפויה למבקשי המקלט התארכה משמעותית, מכמה שבועות לכמה שנים, מתקני הכליאה לא השתנו ולא נעשו בהם התאמות לייעודם החדש.

מתקן הכליאה החדש ליד סהרוניםצילום: אליהו הרשקוביץ

על פי הדו"ח, כל המהגרים שהובאו בפני בית הדין למשמורת הגיעו במקור מאריתריאה. כמחצית המעידים כלל לא התכוונו להיכנס לישראל. הם נחטפו לסיני והועברו אחר כך אל הגבול הישראלי בניגוד לרצונם. בכשליש מהפרוטוקולים ציין בית הדין כי נמצאו על גופם של העצורים סימנים נראים לעין של עינויים, אך אין הדבר האיץ את שחרורם. "קרבנות עינויים", נכתב בדו"ח, "אינם משוחררים ממעצר, אלא אם הם נופלים בגדר ההגדרה של קרבנות עבדות. רבים מן הקרבנות 'רק' עונו ואינם עונים להגדרה זו ועל כן יבלו תקופות ארוכות בכלא".

שישה מתוך 30 הפונים הוכרו כקורבנות עבדות, אך רק אחד מהם הועבר למקלט לקורבנות סחר בבני אדם. חמשת קורבנות העבדות הנוספים - ארבע נשים וגבר אחד - מוחזקים עדיין במתקן הכליאה וממתינים שיתפנה מקום במקלטים.

הדו"ח מצביע על טיפול לקוי הניתן לעצורים במתקן הכליאה בסהרונים, שאליו נלקחים מבקשי המקלט מהגבול עם מצרים. בסהרונים מוחזקים כ-2,000 מבקשי מקלט, אך לפי הדו"ח, במקום מועסקים ארבעה עובדים סוציאליים בלבד. רק אחת מבין הארבעה דוברת את שפתם של מרבית קרבנות העינויים – טיגרינית.

במתקן הכליאה בסהרונים לא ניתן טיפול גינקולוגי ולא נערכות הפלות. זאת, על אף שמאות מבין מבקשות המקלט הכלואות בו הן קרבנות אונס והתעללות מינית. מתוך 22 נשים שהופיעו בפני בית הדין לביקורת משמורת, 18 הצהירו שנאנסו. המספרים עומדים בניגוד לנתוני שב"ס לשנת 2011, לפיהם מתוך 1,996 נשים שהגיעו לישראל ב-2011, רק 54 התלוננו שהותקפו מינית במחנות העינויים בסיני. מתוך 54 המתלוננות, רק 23 נשים ראו גינקולוג לפני ששוחררו מהכלא.

מהנתונים שנאספו נראה כי מסכת ההתעללות שעוברים מבקשי המקלט במחנות העינויים בסיני החמירה. ממוצע זמן הכליאה במחנות האלו עלה ועומד כיום על כ-140 יום. גם הכופר המבוקש ממשפחות החטופים האמיר ומגיע עד 33,660 דולרים.

"איננו יכולים להסכים עם המדיניות שבה מקומם של קרבנות חפים מפשע ששרדו עינויים, שבי, אונס והתעללות קשים יהיה בית הכלא", אמרה שחר שוהם ב"רופאים לזכויות אדם", מנהלת מחלקת מהגרים וחסרי מעמד. "במקום להגיש עזרה ומקלט למי שמחפש הגנה, בוחרת מדינת ישראל פעם אחר פעם להפעיל פרקטיקות חשוכות שמטרתן המוצהרת היא המאסת החיים של מי שמבקש לחיות. מדינת ישראל חייבת לשנות את דרכיה, להפסיק לכלוא מבקשי מקלט ולהבטיח כי לקרבנות מחנות העינויים תהיה גישה לשירותי בריאות ורווחה הולמים".

עו"ד רעות מיכאלי, מנכ"לית מוקד סיוע לעובדים זרים, הוסיפה כי "המדיניות מלמדת על אובדן הדרך ועל יצירת היררכיה של סבל בין קרבנות שונים – זה ישוחרר וזה ייכלא אך בשל טיב העינויים שעברו. את מחירו של היעדר הטיפול ישלמו הקרבנות והחברה הישראלית גם יחד".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ