בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכיבוש פאסה

מדיניות המשך הכיבוש וההתנחלויות נושאת פירות ומובילה לשינוי עמדות, קובע מחקר שנעשה על פני 12 שנים

20תגובות

כשיו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', תעיין בממצאי הסקר החדש של מכון ולתר ליבך לדו-קיום בין יהודים לערבים באוניברסיטת תל אביב, היא תוכל לחייך ולומר ליועצי הבחירות שלה: אמרתי לכם שלא צריך להתרגש מקשקושי השלום של האבו מאזן הזה. הסקר, שנערך במאי השנה, מלמד, ש-80% מהישראלים לא מאמינים שניתן להגיע לשלום עם הפלסטינים. חציים לא מאמינים כלל באפשרות להשיג שלום, וחציים מאמינים שאי אפשר להשיגו בטווח הנראה לעין. כשני שלישים תומכים אמנם בפתרון של שתי מדינות, אבל רבים יותר מקרבם מוסיפים לקנות בשקיקה את התזה הנוחה ולפיה בצד השני אין פרטנר. כמה חבל.

הסקר, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה, הוא חלק ממחקר ארוך טווח שנמשך מ-2002 בניצוח ארבעה מומחים בגיבוש סקרים ובמדעי החברה - הפרופסורים מיכה הופ, יוחנן פרס, יצחק שנל ודן יעקובסון, כולם מאוניברסיטת תל אביב. הם מציגים את הממצאים החדשים מול מחקרים דומים שערכו ב-2002, 2003 ו-2005. בראשון רואיינו 3,800 יהודים ישראלים, בישראל וביו"ש, בשני 1,100, בשלישי 500, וברביעי - 1,200. כולם נערכו בתקופות של שקט יחסי על ידי שני מכוני מחקר ונמצאו נקיים מהטיות.

החדשות הטובות (יחסית) הן, ש-87% מהחילונים מאמינים בצורך בשלום עם הפלסטינים. לעומת זאת, רק מחצית מהדתיים ושיעור קטן אף יותר בקרב החרדים מאמינים בצורך הזה. המסורתיים זזו ימינה והתייצבו באמצע הדרך. מהמחקר עולה, כי סוגיית הכיבוש נהפכה לגורם שולי בשיח הלאומי בקרב הציבורי החילוני והמסורתי כאחד.

זאת ועוד, רק כ-20% מהחילונים רואים באיום הדמוגרפי בעיה קיומית, ורק כשליש מהם סבורים שהכיבוש וההתנחלויות יוצרים איום ביטחוני על ישראל. כמחצית הציבור הציגו את סוגיית הטרור הפלסטיני כבעיה הביטחונית המרכזית, דבר המלמד על הצריבה החזקה של האינתיפאדה השנייה והטרור מעזה בתודעה הציבורית, המקשה על חלקים גדולים מאוד בציבור לתמוך בפשרה עם הפלסטינים. לדברי החוקרים, "הממצאים האלה עשויים ללמד, כי המדיניות של המשך הכיבוש הזוחל וההתנחלות אכן נושאת פרי ומובילה לשינוי עמדות, גם אם אטי, בקרב הציבור".

לחצו לקריאת הסקר המלא

בתחומי הקו הירוק עלה מספר המצהירים על עצמם כימנים וכנוטים לימין - מ-41% מהאוכלוסייה ל-48%. שני שלישים של התוספת הזאת מגיעים על חשבון מספר המצהירים על עצמם כבעלי עמדות פוליטיות מרכזיות. עם זאת, בין 2002 ל-2012 השמאל התחזק, וגדל משיעור של כ-20% מאוכלוסיית המדינה בתחילת התקופה לכ-25% בסופה.

המחקר מלמד, כי הנחישות של הימין לפעול לקידום מטרותיו גבוהה יותר מהנחישות של השמאל. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בנכונות לפעול נגד החלטות ממשלה לפנות התנחלויות או שטחים, אם כי נכונות זאת מוגבלת לאמצעים שאינם אלימים.

בעוד רוב הציבור (60%) תומך בפתרון דמוקרטי לסכסוך, אחד מתוך חמישה מתושבי יו"ש (22%) מעדיף את סמכות הרבנים על סמכות המוסדות הנבחרים. עם זאת, מחצית מהיהודים בכלל מוכנים להשלים עם קבלת החלטה בכנסת ברוב יהודי בלבד. לעומת זאת, רק 6% מהנשאלים (14% מהמתנחלים) נותנים לגיטימציה כללית לשימוש באלימות כדי למנוע נסיגה משטחים, ואילו 59% (70% מהמתנחלים) סבורים, כי לציבור יש זכות להיאבק על דרכו רק במסגרת החוק (לעומת 31% ו-45% בהתאמה בתחילת העשור).

יש גידול במספר החילונים הנוטים לקבל את ההתנחלויות כחלק אינטגרלי מההתיישבות בישראל. כ-37% מהחילונים רואים במתנחלים חלוצים, לעומת 32% ב-2005, ו-35% רואים בהם את "סלע קיומנו", לעומת 23% ב-2005. עם זאת, זו תמיכה תיאורטית בלבד. כ-70% מהמרואיינים מפגינים נטייה להישאר לגור במקום שבו הם מתגוררים כיום, ללא הבדל בין המגזרים השונים. 20% מהדתיים מעדיפים לעבור להתגורר בשטחים, ואילו 14% מהחילונים מעדיפים לרדת מהארץ (פי שלושה מאשר בקרב הדתיים, ופי שניים מן המסורתיים והחרדים).

מתברר, כי הגרעין הקשה של המתנחלים מיסודם של גוש אמונים, אשר דחפו את ממשלות ישראל ואת הציבור הרחב להתנחל בשטחים, לא הצליחו להפיץ את האידיאולוגיה המשיחית שלהם בציבור הרחב ואף לא בקרב המתנחלים עצמם. מהסקר עולה, כי המניעים המרכזיים להתגורר בשטחים בקרב כל הקבוצות, כולל חלק גדול מהדתיים, הם נוחות ואיכות חיים. החוקרים בדקו ומצאו, כי אפשר לפנות יותר מחצי מהמתנחלים מתוך הסכמה, בתנאי שיציעו להם פיצוי גבוה של 200%-300% מערך רכושם. בעוד פחתה הנכונות של תושבי הקו הירוק לפצות את המתנחלים על אובדן רכוש במקרה של פינוי במהלך העשור הראשון של שנות האלפיים, גדלה הנכונות להתפנות בשנים אלה, ולא חל שינוי מהותי בשיעור המסרבים לקבל כל פיצוי.

בחינת המגמות הבולטות של הסקר האחרון בהשוואה לשלושת קודמיו מלמדת את החוקרים, כי שאלת הכיבוש מפלגת את הציבור בין בעלי תפישה ניאו-ציונית, המדגישים סדר יום לאומי-דתי, לבין רוב ציוני מתון, הממוקד בתחומי הקו הירוק וחותר לקדם סדר יום חברתי. אשר על כן, קובעים ארבעת הפרופסורים, הזירה הפוליטית נותרת פנויה לימין, המקדם באין מפריע את סדר היום שלו. הוא מנצל את המבוכה בקרב אנשי המרכז שאיבד אמון ביכולת להגיע לשלום ואת העובדה ששאלת הכיבוש נותרת בשולי העניין הפוליטי שלו. "למרות האמור לעיל", הם מסכמים, "מנהיגות שתקבל על עצמה אחריות למציאת פתרון של פשרה עם הפלסטינים צפויה לקבל תמיכה של רוב הציבור, כפי שרוב הציבור תמך בתוכנית ההתנתקות החד-צדדית של שרון, על אף חסרונותיה". את הבנת זה, שלי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו