בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חירשים בדרום מקבלים התרעה על ירי לעיר מגוריהם בלבד

כבדי שמיעה קיבלו זימוניות שמתריעות מפני ירי - אך אם הם יוצאים מעירם הם חסרי אונים. בארגוני החירשים טוענים שרבים מהם עובדים בעיר סמוכה

8תגובות

לפני כמה חודשים, באחד מסבבי ההסלמה בדרום, נסעה רימה פופוב יחד עם בעלה לאשדוד. בני הזוג, חירשים המתגוררים בקרית מלאכי, הבחינו לפתע שכלי הרכב סביבם עוצרים בצד הכביש, וכי הנוסעים בהם יוצאים ורצים בבהלה לתפוס מחסה. לקח להם כמה שניות להבין שהאזעקה פועלת. בדרך כלל, הזימונית (ביפר) שברשותם מספקת להם התרעת רטט במקביל לאזעקה. אך מאחר שהירי לא כוון לעיר מגוריהם, הזימונית לא הופעלה והם לא קיבלו את האזהרה.

לפני כשלוש שנים השלימו בפיקוד העורף את חלוקת הזימוניות (מכשירי ביפר) לחירשים המתגוררים באזור העימות בדרום. בשעתו, הפתרון היצירתי נראה מבטיח, אך לא כולם מרוצים היום מתפקוד המערכת. מחזיק הזימונית, כך מתברר, מקבל התרעה רק כשהאזעקה נשמעת בעיר אותה הגדיר כעיר מגוריו.

"הזימוניות האלה הן אליה וקוץ בה", מספר דורון לוי, נשיא אגודת החירשים בישראל, "אם אנחנו יוצאים את העיר אין לנו מענה. לפעמים גם מתקבלת התרעה באיחור של כמה דקות, אחרי שהטיל כבר נפל".

אי-אף-פי

במלחמת לבנון השנייה קיבלו כל תושבי הצפון התרעות על נפילות בקרית שמונה, גם כשלא היו בטווח הפגיעה. השיטה גרמה לבהלה מיותרת, מה שהביא לפיתוח ההתרעה לפי מקום מגורים. עבור ציבור החירשים, השיטה החדשה דווקא יוצרת קושי, מסביר לוי: "זה מאוד בעייתי כי לא מעט אנשים עובדים מחוץ ליישוב בו הם גרים".

אגודת החירשים מנהלת מאבק עיקש מול פיקוד העורף ומשרד הרווחה, "הם מנסים לעזור אבל יש להם מגבלות של תקציב ופיתוח", אומר לוי. הוא מציין גם כי עם התרחבות איום הרקטות, לא כל החירשים קיבלו זימוניות, "ברחובות, למשל, חילקו, אך בראשון לציון הם לא זכאים. זה לא הגיוני".

במתנ"ס בקרית מלאכי, רימה פופוב מספרת על השגרה כחירשת בקו עימות. "לפעמים אני הולכת ברחוב ורואה אנשים רצים ואז זה כבר מאוחר מידי. מפחיד מאוד לצאת מהעיר וגם בתוך העיר, לא תמיד מרגישים את ההתרעה. כך קרה לי שהלכתי ברחוב ומישהי שמכירה אותי פשוט תפסה אותי ורצה. לא הבנתי מה קורה בכלל". לטענת פופוב, "החירשים חיים בפחד ולא יוצאים מהעיר".

לאחרונה, נעזרו חברי מועדון החירשים בקרית מלאכי בצעירים תושבי העיר וניסו להביא לפתרון הבעיה דרך פניה לדרגים גבוהים. אתמול (שני) היו חברי המועדון מלאי תקווה לאחר שח"כ עתניאל שנלר (קדימה) פנה בשמם לשר להגנת העורף, אבי דיכטר. בפנייתו כתב שנלר כי יש להרחיב את האזור הגיאוגרפי של ההתרעות המתקבלות בזימוניות בהקדם. לטענת אנשי המועדון, כבר לפני כשמונה חודשים התארחו במועדון אנשי פיקוד העורף והבטיחו מענה, אך דבר לא קרה מאז.

פיקוד העורף: אפשר להוסיף אזורי התרעה למכשיר

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "בשנת 2006 החל פיקוד העורף לרכוש דיווחיות ייעודיות לאוכלוסיית החירשים כדי להעביר התרעה לאוכלוסייה זו בשעת חירום. בכל דיווחית מוטמעים שני אזורי התרעה- מקום המגורים של בעל הדיווחית ומקום עבודתו, כאשר בעל הדיווחית יכול לפנות למוקד ביפר ובעקבות כך פיקוד העורף יוסיף אזורים נוספים לאלו המוטמעים בדיווחית".

בדיקה מול חברת ביפר העלתה כי ניתן להוסיף אזור התרעה למכשיר, אך המערכת תעדכן על כל אירוע בגזרה – ללא קשר למקום בו נמצא מחזיק הזימונית באותו רגע. בחברת ביפר ציינו כי המעוניינים בהוספת אזורי התרעה צריכים להעביר את המכשיר לסניפי החברה ברמת גן או באשדוד.

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי נושא חלוקת הזימוניות הינו באחריות פיקוד העורף וכי המשרד אחראי על איתור החירשים ומסייע להם בקבלת הזימוניות.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו