בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15

ליפקין שחק, בן 68 במותו, הותיר אחריו אשה, העיתונאית טלי ליפקין שחק, ו-5 ילדים. בעבר כיהן כשר התיירות וכשר התחבורה מטעם מפלגת המרכז והיה ממקדמי יוזמת ז'נבה

114תגובות

השר לשעבר והרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, רב-אלוף (במיל') אמנון ליפקין שחק, מת היום (רביעי) ממחלת הסרטן והוא בן 68. הוא הותיר אחריו אשה, העיתונאית טלי ליפקין-שחק, וחמישה ילדים.

ליפקין שחק נולד ב-1944 וב-1962 התגייס לצנחנים ושירת בגדוד 890 של החטיבה. במהלך שירותו זכה בשני עיטורי העוז - הראשון על על תפקודו בקרב כראמה כמפקד סיירת דוכיפת והשני על תפקודו במבצע אביב נעורים ב-1973. ב-1995 מונה לרמטכ"ל ה-15, וב-1998 השתחרר מצה"ל. 

ב-1999 נבחר ליפקין שחק לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגת המרכז. הוא מונה לשר התיירות ועם התפטרות יצחק מרדכי כיהן במקביל גם כשר התחבורה. בהמשך פרש ממפלגת המרכז וחבר לישראל אחת בראשות אהוד ברק. ב-2003 היה מהחותמים על יוזמת ז'נבה. 

ב-1994, בהיותו סגן הרמטכ"ל, סיפר ליפקין שחק בראיון כי ארבע שנים קודם לכן גילה שחלה בסרטן הדם, אולם הבריא מהמחלה. בעת גילוי המחלה שימש ליפקין שחק כראש אמ"ן, ובתקופת המאבק בה אפשר לו ראש הממשלה דאז יצחק רבין לנסוע להתייעצויות עם רופאים בחו"ל.

מהילדות בתל אביב ללשכת הרמטכ"ל

ליפקין שחק נולד וגדל בתל אביב. אמו, שרה, עלתה לארץ בגיל 20 מווילנה, ועבדה כאחות בחדר ניתוח בבית החולים "הדסה". אביו, צבי, היה מבעלי קולנוע "הוד" בעיר ובעל קרקעות. אחיו הבכור, יעקב ליפקין, הוא ד"ר לביולוגיה ימית באוניברסיטת תל אביב. אחותם תמר מתה מסרטן כשהיתה בת 33.

כשבגר למד בפנימייה הצבאית ובבית הספר "הריאלי" בחיפה באותו מחזור עם מתן וילנאי. כמו וילנאי, גם הוא התגייס לצנחנים.

בשירותו השתתף ליפקין שחק בפעולות תגמול בגדה המערבית, שקדמו למלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה קיבל פיקוד על יחידת דוכיפת של הצנחנים, איתה השתתף ב-1968 בפעולת "כראמה", שבה פשט צה"ל על מפקדת הפת"ח בכפר הירדני.

בעקבות הפעולה קיבל את עיטור העוז. בדברי ההסבר לעיטור נכתב: “בפשיטת צה"ל פיקד סרן אמנון ליפקין על כוח שנקלע לשטח מוכה אש טנקים וארטילריה של האויב. סרן אמנון ליפקין המשיך בלחימה ובחילוץ נפגעים באומץ ובקור רוח, על אף התנאים הקשים בהם היה נתון הכוח שבפיקודו”.

אחד מלוחמיו, לוי פייגין, סיפר ב-1998 בראיון לשרה ליבוביץ דר ולנרי ליבנה במוסף "הארץ" על הפעולה ההיא: "היתה התקפה מטורפת של הירדנים ואני אמרתי לאנשים בצוות שלי, זה טירוף לצאת תחת אש כזאת, אבל אמנון החליט לצאת לפעולה ואני אמרתי לצוות שלי, איזה מטורף. הוא אמיץ לב בצורה בלתי רגילה. בהתחלה שקענו בבוץ ואמנון אירגן חילוץ ואחר כך, כדי לא לשקוע נאלצנו לנסוע על הכביש תחת קני טנקים ותותחים ירדניים שישבו מעל הכביש, וזה נהיה פחות קרב ויותר עניין של היחלצות ופינוי שאמנון ניהל. אחר כך, כשאמנון קיבל את הצל"ש הוא אמר שהוא מוכן לקבל אותו בתנאי שזה ייחשב צל"ש לכל סיירת דוכיפת על פעולתה... הוא מין מפקד כזה שאפשר ללכת אחריו בעיניים עצומות... כולנו, כל החיילים הפשוטים, הסתכלנו עליו מלמטה למעלה בהערצה וגם אהבנו אותו מאוד. הוא אדם נעים הליכות מאוד אבל יודע להיות קשה ולא לוותר כשצריך, ותמיד ידענו שגם כשהוא מעניש הוא מעניש בצדק, כי הוא ישר והגון בצורה קיצונית ממש".

ב-1971 מונה ליפקין שחק למפקד גדוד הנח"ל המוצנח, שהשתתף בפעולות רבות בלבנון. ב-1973 השתתף במבצע "אביב נעורים" נגד מפקדות מחבלים בביירות. בעקבות המבצע קיבל פעם נוספת את עיטור העוז. בדברי ההסבר נכתב: "בפשיטה על בניין 'החזית הדמוקרטית' בביירות, פיקד סא"ל אמנון שחק על הכוח הפושט. בתחילת הקרב נפגעו שלושה לוחמים, שהיו שליש הכוח הפושט. על שארית הכוח נפתחה אש, הן מהיעד עצמו (בניין בן שבע קומות) והן על ידי מחבלים, שהגיעו מהסביבה הקרובה. למרות הנפגעים, אש האויב החזקה, וחוסר האפשרות לקבל סיוע מכוחות אחרים, התמיד סא"ל אמנון שחק בביצוע המשימה. הוא פינה את הנפגעים, השמיד את כח האויב ופוצץ את הבנין. במעשיו אלה, הוכיח מנהיגות מעולה, קור רוח, אומץ לב ותושייה למופת".

אחד הלוחמים בכוח של ליפקין שחק, מנחם זטורסקי, סיפר בראיון למוסף "הארץ": "אתה צריך שיהיה לך מזל גדול כדי שיהיה לך מפקד עם תכונות כמו של אמנון. הוא אדם קר רוח בצורה בלתי רגילה. הוא שקט מאוד. הוא יודע להיות מאוד מאוד ממוקד. הוא לא אוהב דברים טפלים. מתעסק רק בעיקר. מאידך, הוא איש של עבודת צוות נהדרת. יש לו מנהיגות מאוד סוחפת. יש לו גם אינסטינקטים בריאים. הוא מפגין יציבות בלתי רגילה, שקט, נינוח, לא מבלבל את המוח. רק הנוכחות שלו מספיקה כדי שכולם יישארו רגועים, אבל גם דרוכים. "ההתנהגות שלו היתה פשוט מדהימה מבחינת קור רוח ורוגע. אני לא זוכר אותו אומר משהו מיותר. אין לנו הרבה מפקדים כאלה, שיודעים להקרין ברגע הנכון את השלווה, ולקבל במהירות את ההחלטות הנכונות".

לוחם אחר באותה פעולה הוסיף: "אחרי שירו בחוליית החוד שלנו, אם אמנון היה מחליט להתקפל ולסגת אף אחד בעולם לא היה מעלה על דעתו לבוא אליו בטענות. אבל אמנון, שהוא אמיץ מאוד, לא איבד את קור הרוח שלו. מסביב ירו עליו מכל הכיוונים והוא נשאר קר ושקול ודאג להשלמת הפעולה בצורה הכי מוצלחת, ותוך כדי זה גם לפנות את הפצועים וההרוגים אחורה. הוא איש שדה יוצא מן הכלל, ולדעתי בשלב הזה הוחלט שאמנון הוא מספר אחת בין כל המג"דים".

במלחמת יום כיפור לחם ליפקין שחק בחווה הסינית ובגזרת איסמיעליה בקרבות הבלימה והצניחה בסיני. בהתייחסו לחווה הסינית סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות": "לא הבנו לחלוטין לאן אנחנו נכנסים... אני זוכר, למשל, את הדרך אל החווה בלילה. היה ליל ירח כזה פסטורלי, ובדרך ראינו גופות שוכבות באמצע המדבר. היינו בטוחים שאלו גופות של חיילים מצרים, וכשהתקרבנו וראינו שאלו גופות של חיילים ישראלים, אני זוכר שלי זו היתה רעידת אדמה פנימית. פעם ראשונה שהבנתי שיכול להיות מצב שחיילים ישראלים שוכבים שם גופה ליד גופה ואף אחד לא פינה אותם".

ב-1977 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, שלקחה חלק במבצע "ליטני", בו חדר צה"ל לדרום לבנון. ב-1983 מונה לאלוף פיקוד המרכז והיה אחראי ללחימה בטרור בגדה. בהמשך כיהן כראש אמ"ן. ב-1991 מונה לסגן הרמטכ"ל ופיקד על מבצע "שלמה", בו עלו לארץ יהודי אתיופיה.

ב-1995 מונה ליפקין שחק לרמטכ"ל ה-15, תפקיד בו כיהן עד 1998. "שום איום חיצוני על מדינת ישראל לא יוכל להצליח. אני חושב שאף מדינה באזור לא תוכל לנצח את ישראל. גם אם ינסו להפתיע אותנו, אף אחד לא יוכל לנצח. יש לנו צבא חזק שיכול להעניק למדינת ישראל ביטחון מלא" אמר ב-1996 בראיון ל"הארץ".

דובר צה"ל

בתקופת כהונתו כרמטכ"ל אירעו שורת אסונות צבאיים: אסון המסוקים, אסון השייטת והשריפה בסאלוקי. לצד זאת, בתקופתו התרחשו גם מהומות מנהרת הכותל ומבצע ענבי זעם.

הקריירה הפוליטית והמאבק לשלום

לאחר שחרורו הקים ליפקין שחק את מפלגת המרכז יחד עם דן מרידור ורוני מילוא. “השמאל לבדו אינו יכול לנצח בבחירות לראשות הממשלה, ולכן יש להקים מפלגת מרכז", אמר ל"הארץ". "המטרה היא לסלק את נתניהו מהשלטון והדרך היעילה ביותר להשיג זאת היא בהקמת רשימת המרכז".

המפלגה, שבראשה עמד בסופו של דבר יצחק מרדכי, קיבלה שישה מנדטים, ונכנסה לקואליציה בראשות אהוד ברק. ליפקין שחק נכנס לכנסת מטעם המפלגה, ומונה לשר התיירות ובהמשך גם לשר התחבורה.

בהמשך פרש מהמפלגה וחבר ל"ישראל אחת" בראשות אהוד ברק – אותו החליף בתפקיד הרמטכ"ל כמה שנים לפני כן. בעקבות כישלון ברק בבחירות לראשות הממשלה ב-2001, התפטר מהכנסת. ב-2003 היה מהחותמים על הסכם ז'נבה.

בשנה שעברה היה שותף להתארגנות חדשה בשם "ישראל יוזמת", שקראה לשבור את הקיפאון המדיני וליזום הסכם שלום אזורי. בראיון ל”מעריב”, אמר: "אין לי רצפט, אבל ברור שחייבים לנקוט יוזמה, לפתוח ביוזמה ישראלית שאומרת שישראל מוכנה להמשיך ולהתקדם לקראת הסדר. הקבוצה שאני חלק ממנה חושבת שהאינטרס שלנו כישראלים הוא לצאת מהמקום הזה שבו אנו נמצאים ללא פתרון, לצאת מהמצב שבו הסכסוך הישראלי-פלסטיני נמשך ונמשך. להערכתי, ולהערכת כל הקבוצה, אי הגעה לפתרון לא משחקת לטובת ישראל. הבעיה היא שלא הצלחנו לשכנע את עצמנו ואת העולם שאנו באמת ובתמים רוצים בחידוש השיחות".
 

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו