בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצרת סרט על תושבי דרום ת"א ספגה גידופים במייל

הקרנת הסרט התיעודי "שקופים" של גליה עוז דווקא עברה בשלום, אך התמונה השתנתה לאחר שהיוצרת התבטאה בעד המהגרים מאפריקה

43תגובות

לפני כשנתיים הצטרפה גליה עוז, סופרת ילדים ובמאית דוקומנטרית, לסיור שגרתי שארגן ועד השכונות של תושבי דרום תל אביב. "הסיור הפגיש אותי עם תושבי השכונה ועם הקשישות המתגוררות בנוה שאנן", אומרת עוז, בתו של הסופר עמוס עוז. "רציתי לראות איך נראים החיים של הקשישות בדרום תל אביב אחרי חמש בערב. רציתי לראות את חיי היומיום שלהן ולשקף שהן למעשה כלואות מפחד בבית אחרי רדת החשכה ולתעד את החישובים שהן עושות – להעביר את החשש הכל כך בסיסי של הנשים האלה לרדת למכולת כשמחשיך. הרגשתי במהלך הסיור הזה שלמעשה אף אחד לא עשה סרט על הישראלים בדרום תל אביב. באותה תקופה התקשורת סיקרה בהרחבה את מצוקת המהגרים. הישראלים, תושבי השכונות לא היו הסיפור. התקשורת התייחסה לתושבי השכונות רק כשהם החלו להפגין. הייצוג שלהם היה מוגבל לרגעי זעם, כשהם מפגינים בהיסטריה עם קצף על השפתיים".

בימים אלה השלימה עוז סרט חדש "שקופים", שהופק על ידי מחלקת התעודה של הערוץ הראשון (הסרט ישודר בערוץ הראשון, ב-6 בינואר, יום א', בשעה 21:00). סרטה מתעד את שגרת יומם של תושבת השכונה, קורין גלילי, אם חד הורית בת 40 שאמה, אסתר גלילי, נרצחה ב-2010 בידי מהגר סודאני שיכור כשהלכה למכולת מביתה שבאזור התחנה המרכזית הישנה; ואת מוסא, מהגר מסודן, שחי בגינת לוינסקי ונאבק על הארוחה הבאה, על רגעי לינה ללא מחסה וזיכרונות מטבח משפחתו בדרפור. "קורין ומוסא הם שני צירים מקבילים של ייאוש שלא יודעים להיפגש ואין להם מוצא", משרטטת עוז. "החוויה המשמעותית בהתבוננות בהם היתה עצבות עצומה".

המצלמה של עוז מצליחה להיכנס לבתי נשים קשישות המתגוררות בנווה שאנן ולהנציח את העליבות וההזנחה המאפיינים את דרום תל אביב. "כל פעם כשחוצים את הקו הלא מסומן במפה של שדרות רוטשילד בתל אביב ומגיעים לדרום העיר קשה להאמין שאת נמצאת בתל אביב ושאת בישראל", היא אומרת. "את רואה עכברושים מתים בחצרות, המון עכברושים חיים מסתובבים בערמות אשפה, חסרי בית שישנים בכל מקום, חדרי מדרגות מצחינים משתן, מעין מחנה פליטים שמתגוררים בו ישראלים עניים ומהגרים. היה חשוב לי לתת לכל הדבר הזה פנים אנושיות, לא להראות 'בעיה' אלא להראות בני אדם. תיעוד ממעוף ציפור לא עניין אותי. המצלמה מתעדת את הפנים, הייאוש, העייפות את חוסר המוצא את הרגע שהחיים שלך מתרסקים. זה מסופר מתוך מבט אינטימי ובנוי כך שסביב המעגלים הפרטיים של הגיבורים יש מעגלים קהילתיים ומעגלים פוליטיים. מבחינתי הסרט מתאר קו פרשת המים – איך הכל קם ונופל על דבר אחד – היחס שלנו לזרים. זה מחלק את כולנו".

"שקופים" לוכד גם את רגעי ההתארגנות של ועד השכונות שבדרום תל אביב, חושף את הוויכוחים הפנימים בין התושבים, ההחלטות על דרכי הפעולה, ההפגנות הסוערות ונאומיו של ח"כ מיכאל בן ארי ומתעד את צמיחת הכהניזם בשכונות. "ח"כ בן ארי הוא אומנם הפנים של הכהניזם בדרום תל אביב", אומרת עוז, "הנגינה שלו על הנימים של הפחד והשנאה היא משוכללת אבל אסור להתבלבל, הוא רק נציג, הוא רק הזרוע, הוא קבלן המשנה. מי שאחראי לגזענות להסתה ולשנאה ולהפקרה של בני אדם במחנה הפליטים הגדול הזה בדרום תל אביב זאת הממשלה. היא נוקטת 'חוסר-מעש פעיל'. כשההמשלה אומרת למהגרים – אסור לכם לעבוד היא אחראית לעלייה בפשיעה. כששרים כמו אלי ישי מסיתים את האוכלוסייה נגד המהגרים הם לא מייצרים פתרון אלא מלבים את השטח. האם באמת אלי ישי רואה סכנה דמוגרפית ב-60 אלף מהגרים שברחו לישראל ממדינה דכאנית? האם הם באמת מהווים איום לכלכלה הישראלית? היה חשוב לי להראות בסרט גם את הווי המהגרים", מדגישה עוז, "תיעוד יומיומי של מוסא מראה שיש מהגרים שהצליחו להגיע לישראל אבל הם כלואים בה וחיים בחוסר וודאות. קל לקרוא לכולם אנסים, להגיד שהם מסתננים, מהגרי עבודה, משפרי דיור, אבל לא מרבים להזכיר לציבור שישראל חתומה על אמנה בינלאומית והיא מחויבת להגן עליהם ולספק להם תנאי מחייה בסיסיים".

לדבריה, הנפיצות והמתיחות מורגשת חזק באוויר של דרום תל אביב. "אני מרגישה שבין אירוע לאירוע ובין הפגנה להפגנה יש שקט מדומה. הנפיצות היא בזה שהממשלה באופן אקטיבי משסה את הצדדים אחד בשני. הממשלה מגדלת את השנאה. היא מטפחת ערוגות של שנאה. נבחרי הציבור מוכרים לתושבים מצג שווא של פתרונות לא אפשריים – אלי ישי שפך מיליוני שקלים על עיר אוהלים כשאי אפשר באמת להעביר לשם אנשים ובנימין נתניהו הוא כהניסט באמצעות שליחים. הקיום שלו ניזון מזה שיש סביבו סוכנים של שנאה שמסוגלים לבודד קבוצות באוכלוסייה ולכוון אליהם חצים של שנאה. הוא נשאר נקי אבל הוא משגשג בדיוק כשהשנאה משגשגת".

לפני מספר חודשים מוסא, מגיבורי הסרט, ברח מתל אביב ועבר לדרום הארץ. "החשיפה היתה קשה לו", אומרת עוז, "הוא מחפש את הפרטיות שלו". בהקרנת בכורה לסרט שהתקיימה בבית דוהל שבשכונת התקווה אסרו תושבי השכונות על הזמנת מהגרים. במהלך ההקרנה התעוררה מהומה כשסיגל רוזן, רכזת פעילות ציבורית במוקד הסיוע לעובדים זרים, נאמה ודבריה נקטעו על ידי בן ארי ופעיליו. לתיבת הדואר האלקטרוני של עוז מגיעים מאז ההקרנה מיילים של נאצות, קללות וגידופים. "אירוע ההקרנה היה מתוח", היא משחזרת. "בסופו עדיין חלק מהאנשים שיבחו אותי אבל כשהם שמעו אותי אומרת בתקשורת שצריך לתת למהגרים זכויות אז היחס השתנה והתחלתי לקבל טלפונים ומיילים נזעמים, ויש כאלה שבוחרים לא לדבר איתי. זה היה זעזוע נורא בשבילי. השתדלת לתעד את דרום תל אביב ולהראות מה זה כשאדם נע ונד בחוסר כל ולא יכול להירדם ומה זה אומר כשאישה מפחדת ללכת ברחוב אחרי חמש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו