בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים בשוליים

למען הילדים שהגיעו למקום הכי נמוך שיש

שני ילדים קטנים הולכים ומידרדרים, פיסית ונפשית, לאם החולה אין כסף לטיפול שהם זקוקים לו, ואת המחיר נשלם כולנו

8תגובות

בשורה התחתונה של הסיפור הזה יש שני ילדים, בני 11 ו-14, תלמידי כיתות ו' וח', שאם לא יכול שינוי מיידי ודרמטי בחייהם - הם ישלמו ללא ספק מחיר כבד מאוד. ולא רק הם - החברה כולה משלמת ותשלם מחיר כבד על הזנחתם ועל הזנחת ילדים במצבים דומים. כי מהמקום שבו הם נמצאים אין אפשרות אלא להידרדר למטה. עכשיו, כשהם על סף גיל ההתבגרות, זאת אולי ההזדמנות האחרונה לשנות את המציאות שלהם.

נקרא להם מיכאל ורון ולאמם דליה. במקור, הם היו אמורים להיות משפחה נורמטיבית. אבא, אמא, אחות גדולה מנישואים קודמים של האם ודירה קטנה, שבה הם חיים בפתח תקוה. אלא שבפועל יש ריק מוחלט. ערימת בעיות אינסופית ומחסור קיומי, ששולט בכל פינה.

כשמיכאל ורון היו קטנים אבא שלהם, אזרח דנמרק שעלה לישראל, הודיע לאמם שהוא נוסע לבקר את אמו בחו"ל ולא חזר. כל ניסיונותיה לאתרו נתקלו בחומות בצורות, משפחתו לא הסכימה לסייע וגם פניותיה של דליה למשרד המשפטים ואף לשר המשפטים דאז, טומי לפיד, העלו חרס. האיש פשוט לא רוצה להיות בקשר. דליה פנתה לעורכי דין ולבלשים פרטיים אבל שירותיהם עלו הון, והיא, שחרדה לגורלם הכלכלי של ילדיה, לא יכלה לעמוד במחיר הזה.

מיותר לציין שהאב אינו משתתף בשום דרך בהוצאות גידול הילדים. הנטישה, בשילוב המחלות הכרוניות שמהן היא סובלת - פיברומיאלגיה ודלקות פרקים - פגעו מאוד במצבה הנפשי של דליה. מצבה הידרדר עד כדי קשיים בהליכה ובתפקוד. אלא שהיא אינה יכולה להרשות לעצמה את הפריווילגיה של חוסר תפקוד. בבית גדלים שני ילדים שגם הם ננטשו, ומעבר לקשיים להשיג לבד ממון כדי לפרנסם - ועוד כשסובלים ממחלות ומקשיים נפשיים - ככל שחולפות השנים מאובחנות אצלם עוד ועוד בעיות שדורשות טיפול ושאתן היא לא מסוגלת להתמודד.

דליה, מיכאל ורון חיים היום מקצבת נכות של 3,940 שקלים בחודש. מתוכה הם משלמים 650 שקלים שכר דירה בעבור דירה של הדיור הציבורי, שגודלה 40 מ"ר. לו זה היה נגמר בזה עוד אפשר היה לנסות לתמרן אחרי ניכוי הוצאות החשמל, הארנונה וכו' - אלא שיש גם את ההוצאות הרפואיות, והן עצומות. אחרי אינספור התמודדויות לא פשוטות עם בעיות בלימודים והתפרצויות בבית אובחנו שניהם כילדים היפראקטיביים. הילד הגדול מוכרח לקבל תרופות ולעבור טיפול פסיכולוגי, כך קבעו לא מעט גורמים פעם אחר פעם, אבל גם בעלות הטיפולים באמצעות קופת חולים האם לא יכולה לעמוד והיא הפסיקה לו טיפול כזה אחרי כמה מפגשים.

אחר כך קבעו העובדים הסוציאליים שטיפול משפחתי הכרחי, אבל זה עולה במקרה הטוב 150 שקל לפגישה ודליה אפילו לא חולמת על זה. הילדים אמורים לקבל תרופה בשם קונצרטה, סוג אחר של ריטלין שמתאים לבעיות שלהם אלא שהיא אינה ממומנת באמצעות סל הבריאות, ומחירה 600 שקל בחודש. דליה ואני מדברות תוך כדי ההמתנה בבילינסון. הבן הגדול הוכנס שוב לבדיקת מיפוי עצמות. לפני כמה חודשים נפל וכאבי הגב שלו הם בלתי נסבלים, אלא שזאת הפעם השנייה שהוא עובר את הבדיקה משום שבקודמת לא הפסיק לזוז.

הילדים מוכרחים לקבל טיפול ומיד. לקטן יש אסתמה קשה, בעיות נוירולוגיות וכאבי ראש בלתי פוסקים. כל חולה אסתמה יודע כמה יקרה המחלה הזאת גם למי שמחזיק בכל הביטוחים המשלימים, וברור שלדליה אין יכולת לממן ביטוחים כאלה.

מה יאכלו הילדים היום? אני שואלת. "כרגיל, אורז", היא עונה. פעם אחר פעם היא מוצאת את עצמה מקוששת מזון, ממש כך, מאנשים טובים, כדי שתוכל להאכיל את ילדיה. פנייה לעמותה לחלוקת מזון בפתח תקוה הניבה דרישות לאספקת מסמכים רבים, וגם לאחריה קיבלו מעט מאוד. "תאמיני לי", היא אומרת, "המצב שלי כל כך גרוע שלפעמים אני לא מאמינה שאלה החיים שלי. והכל מתייקר. את הבית אני לא יכולה לחמם. לקנות להם מעילים אני לא יכולה אז הם הולכים בלי. העובדת הסוציאלית הביאה לי סווטשירטים של הילדים שלה, אז עכשיו הילדים שלי הולכים עם סמל בית ספר שהוא לא שלהם".

מה הדבר הכי דחוף מבחינתך? "קודם כל תרופות לילדים שלי, את הקונצרטה כדי שהם יוכלו להתחיל להתאזן. מצבם בלימודים רע מאוד, האלימות שלהם כל הזמן עולה. קודם כל זה ואז כל השאר, אני צריכה שמיכות, בגדים, נעליים. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שבה יכולתי להרשות לעצמי לקנות להם אפילו תחתונים".

היא עצמה גדלה בבית לא קל. היא מתארת אלימות, ריסוק של הביטחון העצמי. היא נישאה לגבר הראשון שפגשה, ואחרי שהעזה להתגרש ממנו הגיע הדני הרגיש והעדין - ואז, כשנעלם, ספגה מהלומה נוראה.

לכאורה, המדינה לא יכולה להיות אחראית למערכות יחסים כושלות. אלא שבדיוק במקום שבו גורלך מביא אותך אל פי התהום - שם אמורה להיות יד מוסדית שתסייע. וזו איננה. מתנדבת הצליחה לגייס תרומת מדרסים, כדי שדליה תוכל לפחות ללכת. שכנים עוזרים פה ושם. אבל זה לא מספיק. חייבים למהר. לא רק בשביל הילדים האלה, אלא גם בשביל האנשים האחרים, שעלולים בעתיד לשלם את מחיר הזנחת הילדים.

 

Orlyv10@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו