בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מאחז" דתי על הריסות שכונה ערבית מאיים לפוצץ את לוד המבעבעת

רמת אלישיב, פרויקט ליהודים-דתיים בלבד, מוקם בימים אלה על שכונת בית הקברות הערבית. לדברי תושבים ערבים בעיר, יש"ע זה כאן, העימות בלתי נמנע

219תגובות

הכניסה לבית הקברות המוסלמי הישן בלוד מכוסה תלי עפר, ערימות בוץ ואשפה. צריך לבוסס דרכם כדי להיכנס בשערי בית העלמין. כאן קבורים ותיקי העיר ובצדם כמה מנרצחיה מהעת האחרונה. ממול מזדקרים בתי השכונה החדשה, רמת אלישיב, ליהודים-דתיים בלבד: מגדלי דירות נאים, חלקם עדיין בבנייה, מטויחים באפור אופנתי, עם שערי ברזל חשמליים שמגוננים על חניוני המכוניות ונוף של קברים ערבים מהחלונות. על כביש הגישה מוצב שלט מעורר תמיהה: "הכניסה לתושבי הרחוב בלבד". פועלים ערבים סוללים עכשיו כביש ומדרכות לשכונה בת 450 הדירות שנבנתה ביוזמת ה"גרעין התורני". כאן כבר גרים בכיף שילה ושושי, צביקה ואפרת, שראל ואלירז, נתנאל וצילה, כמו שכתוב על תיבות הדואר שלהם. כרזות בחירות של "משהו חדש מתחיל - הבית היהודי" מתבדרות ברוח החורף על כמה ממרפסותיהם. "בא לשכונה בחור חדש", מפזם במרירות סמי ווהאבני, לשעבר יו"ר איגוד הסעד המוסלמי. השכונה הזאת קמה על הריסותיה של שכונת בית הקברות הערבית שתושביה פונו מכאן.

לא הרחק משם נבנה עוד פרויקט דומה: "אחוזת נוף נריה", בשיווק "האמונה, דיור לציבור הדתי". בנו של ווהאבני התעניין ברכישת דירה שם ואביו משמיע לנו את הקלטת השיחה עם איש המכירות: הבן אומר שהוא דתי, אבל לא יהודי, ובכך מסתיימת השיחה. שתי השכונות החדשות הללו הן עכשיו כאצבעות תחובות בעיניהם של התושבים הערבים, שרק יכולים לחלום על שכונה דומה לעצמם; הן הנושא שמסעיר את לוד.

יש"ע זה כאן, לפחות בעיני התושבים הערבים, כרבע מתושבי העיר המעורבת, שמכנים את שכניהם החדשים "מתנחלים" ואת שכונתם "מאחז". גם עזה היא כאן: כמה משכונות העיר מזכירות בעזובתן ובהזנחתן את אחרוני מחנות הפליטים. אין עוד עיר כזאת כלוד, רבע שעה מתל-אביב, בעליבותה, בהריסותיה, בעונייה, בפשעיה ובמצוקתה. עכשיו עוקרים אליה מאות תושבים חדשים, יהודים דתיים-לאומיים, ספק כדי לפתחה, ספק כדי לייהדה, ולוד הערבית רוחשת, תוססת ומבעבעת, מאיימת להתפוצץ. בערבו של היום הארוך ששהינו בה השבוע אמר לנו השייח יוסף אלבאז, אימאם המסגד הגדול: "יהיה עימות. הוא עניין של זמן בלבד. הם כבר רקדו עם מקלעים בפתח המסגד. אמרתי לאנשים שלי: מי שנכנס עם נשק למסגד - תהרגו אותו. מי שייטפל לבחורות שלנו - נהרוג אותו. צריך להיות ברור למדינה שאם היא רוצה להוציא אותנו מכאן, היא תצטרך לקבור אותנו כאן - חיים לא נצא".

אלכס ליבק

עיר המצוקה הזאת, שעכשיו מנסה יו"ר הוועדה הקרואה, מאיר ניצן, להצילה במידה של הצלחה; העיר שידעה שמונה ראשי עיר ב-15 שנים, עיר ה"כספומטים" ונקמות הדם, זיכרון 48' ועקומות הפשע העולות, נקלעת עכשיו אולי לשעתה המסוכנת ביותר. לפחות חלק מתושביה הערבים רואים בכניסת ה"גרעין התורני" הכרזת מלחמה, לא פחות. רבים אחרים רואים בה תוספת כוח משמעותית לעיר הנחשלת. חנווני ערבי אמר לנו: "זה האנטיביוטיקה לערבים". בלוד יודעים גם התושבים הערבים שרק כניסת יהודים תביא לפיתוחה של העיר, שהידלדלה בשנים האחרונות ממי שנמלטו ממנה לשוהם ולמודיעין הסמוכות והמוצלחות יותר.

התנועה בעיר מסוכנת: רחובות אפריקאים, דרכי בוץ, מחסומי עפר, תמרורים כהמלצה בלבד. גם הירי הוא עניין שבשגרה כאן. צפו בסדרה התיעודית המצוינת, "לוד, בין ייאוש לתקווה", שיצרו אורי רוזנווקס ואייל בלחסן (ומשודרת עכשיו בערוץ 8 בהוט), ותראו את פני העיר. כל הרחובות נושאים שמות יהודיים, שדרות צה"ל ורחוב המצביאים, באחרונה נחנכה גם כיכר הפלמ"ח, זה שהיה אחראי לגירוש הגדול. שכונות העוני היהודיות, כרמת אשכול, הפכו עם השנים לערביות, עניות ומוזנחות עוד יותר. אבל מתנ"ס "שיקגו" שעמד שומם בשכונה במשך שנים הפך ל"מעון מעוז" של הגרעין התורני. בית הספר היסודי ע"ש הרב מימון, שנסגר מחוסר תלמידים יהודים, הפך למכינה ישיבתית קדם צבאית, שישה דגלי ישראל מתנוססים עליו. שם הרחוב: אקסודוס.

בחנוכה האחרון יצאו תלמיד המכינה ותושבי הגרעין התורני למצעד לפידים ודגלים ברחובות. הם שרו: "באנו חושך לגרש", והתושבים הערבים הבינו את המסר, משוכנעים שכוון נגדם. אחד מהם, המורה אנואר אבו-גזל, הניף דגל פלסטין ונעצר מיד. זה היה האות להחמרת היחסים. ביום שישי לפני כעשרה ימים בא המענה: הפגנה של נושאי דגלי פלסטין מטעם כל התנועות הערביות בעיר.

אלכס ליבק

ליד בית הכנסת ליוצאי הודו אנחנו נפגשים עם אהרון אטיאס, מנכ"ל המכינה והרוח החיה של הגרעין התורני. בן העיר, חייכן ורך לשון, פעיל הבית היהודי, הוא מנסה להדוף את כל החשדות. הוא אוהב את עירו והוא רוצה להביא לשגשוגה, לא לייהודה. נער אתיופי מצלצל אליו: אחיו נפצע בלילה מירי של ערבים והעניין אפילו לא דווח בתקשורת. אטיאס מבטיח לטלפן לברהנו טגניה מחדשות ערוץ 2. כשהשתחרר מצה"ל חשב אטיאס לעבור להתנחלות אבני חפץ ולבסוף החליט להישאר בעירו. "לעבור מכאן זה לברוח".

אטיאס מעיד על עצמו שהוא "כל הזמן חושב עם ישראל", מדבר ערכים: "אני מרגיש שעם ישראל נמצא בלוד. חייבים לעשות מעשה ציוני-חלוצי, אחרת לוד הולכת לנו לאיבוד. הבאנו ללוד 400 משפחות ציוניות דתיות ואנחנו חדורי אידיאולוגיה ומוטיבציה. חשוב לנו עם ישראל, חשוב לנו לשמור על הצביון היהודי של לוד. אם המגזר הערבי היה קורא אותנו טוב, הוא היה יכול ליהנות מהנוכחות שלנו. בעזרת השם אנחנו נבנה את לוד". היית רוצה לראות את לוד בלי ערבים? "בוא נתעסק עם המציאות ונשאיר לכל אחד את החזון שלו. בחזון שלנו לא מופיע שצריך לגרש מישהו. בלוד יש רוב יהודי. צריך לשמור עליו ולחזק אותו".

במשרדיו המתפוררים של סניף חד"ש בעיר מציגה מזכירת הסניף, מהא אל-נקיב, תמונה אחרת כמובן: "הם באו עם אג'נדה ברורה להיכנס לשכונות הערביות ולשחרר את מרכז העיר מ'הכיבוש הערבי'. הם קיבלו את הקרקעות ממינהל מקרקעי ישראל בחצי חינם. יש להם אולם ספורט מקורה, שאין לשום בית ספר ערבי בעיר. הבלגנו על כל זה. אבל כשהם התחילו לצאת לתהלוכות שלהם, ממש כמו המתנחלים בתל-רומיידה, עם רובים ודגלי ישראל, שרים 'עם ישראל חי' ו'באנו חושך לגרש', זה לא תמים. אי אפשר לטעות בעניין הזה: זו לא חגיגת חנוכה. אנחנו לא נגד חגים, חגים זה הדבר הכי יפה שהדתות המציאו. זו פרובוקציה. אף פעם לא היו תהלוכות בעיר, היהודים היו חוגגים בבתי הכנסת. הגיעו מים עד נפש. הם מתנחלים. אנחנו ממש רוצים שכנים יהודים. ככה אנחנו יודעים שיאספו את הזבל ותהיה תחבורה ציבורית. אבל כשהם באים עם אג'נדה, שהם רוצים לגרש אותנו ולייהד את לוד, כמובן שהם מתנחלים".

הערב יורד על העיר, אבל גם החשיכה בעיר-ללא-תאורה הזאת לא מעלימה את עליבותה ואת המתח ששורר בה. מנות אחרונות של מסבחה מצוינת מוגשות בחומוסיות שבמרכז העיר העתיקה, כנסייה בצד מסגד ובית כנסת והריסות בתי אבן עתיקים ומרהיבים שהפכו לתלוליות עפר בתש"ח שאיש לא טרח לשקמם מאז. פנינו לשכונת הרכבת, אולי העלובה שבשכונות, אל ביתו של השייח אלבאז. בקצה דרך עפר אפלה עומד הבית החד-קומתי, לא חוקי כמובן, כמו עוד אלפי בתים בעיר הזאת. אלבאז מקדם את פנינו בפתח ביתו, לבוש בגלבייה צחורה, ממהר לעטות את הכאפייה האדומה שלו. תוכו של הבית אינו כברו: סלון מצועצע באפור ובסגול, אופני כושר בפינה. בעברית קולחת שוטח השייח את טענותיו כלפי המשטרה, שלא חוקרת ולא מפענחת את מקרי הרצח הרבים בקהילתו, וממהר לעבור לרמת אלישיב. "בנו פה שכונה והתחילו להזרים אליה מתנחלים. המתנחלים האלה באו והתחילו לרקוד ברחובות, לשיר כל מיני שירים מהתורה ולעשות פרובוקציות". התקרובת מוגשת, פירות, עוגות, תה ומיץ, ולשיחה מצטרף עו"ד חאלד א-זברגה, איש התנועה האסלאמית, כמו השייח, ופרקליטו של השייח ראאד סלאח. "ביפו, בעכו, בלוד ובחברון, אלו אותם אנשים שעוקרים עצי זית לפלסטינים, אותה אידיאולוגיה הרסנית, לא רק כלפינו אלא גם כלפי מדינת ישראל", אומר א-זברגה. "אם הם ימשיכו בשלהם, אנחנו לא נמשיך בשלנו, לספוג ולהבליג. אנחנו קוראים את המפה טוב מאוד ואנחנו יודעים מה הכוונות שלהם. ההיסטוריה של האנשים הללו הרסנית".

אלכס ליבק
אלכס ליבק

"מאז קום המדינה שמרנו על הסדר בעיר הזאת. כל אחד בשלו, יש מרקם מאוד עדין בלוד. הבעיה אינה עם האנשים הללו. הם פחדנים והם לא מפחידים אותנו, מה שמדאיג אותנו היא ההגנה שהם מקבלים מהרשויות. אף פעם לא היתה לנו בעיה עם יהודים בעיר, אבל הכוונה של המתנחלים האלה היא להביא לגירוש הערבים מהערים המעורבות. לפני מדינת ישראל לא מכרנו סמים בלוד. כאן לא שיקגו ולא נולדנו עם תרבות פרועה. זה הוכנס בידי הממשלה עם המדיניות הגזענית שלה. אנחנו יודעים ב-100% שהמדינה רוצה לגרש אותנו ואנחנו לא ניתן למדיניות הזאת להתממש. הגרעין התורני מתפתח כמו סרטן. הם מזריקים שנאה נגדנו". השייח מחייך: "אנחנו מחכים למשאיות שיבואו לקחת אותנו". הוא שמע על הסרט החדש "שומרי הסף" והוא רוצה לנסוע לסינמטק בתל-אביב לצפות בו, לא משוכנע שיתנו לו להיכנס עם ההופעה האיסלאמית שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו