בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי יצביעו אלה שהשיטה הפקירה אותם?

שלוש נגיעות בחייהם של שלושה אנשים שאסור לממשלה הבאה לשכוח, אבל רוב הסיכויים שהיא לא תזכור

2תגובות

בשבוע הבא הם ילכו לקלפי, או שלא. זה תלוי באופן שבו תאיר השמש את יומם ב-22 בינואר - ורוב הסיכויים, שהיא לא תצליח להמיס את כאבם. כי בחייהם של ט', נאזי פרחאת ועמי אמזלג שולט הייאוש, ונראה שאיש מהם לא מאמין שאחרי הבחירות ישתנה משהו. שלוש נגיעות בחייהם של שלושה אנשים שאסור לממשלה הבאה לשכוח, אבל רוב הסיכויים שהיא לא תזכור.

ט' תתלבט בין ש"ס למרצ. לא משנתן המדינית מעניינת אותה וגם לא עמדתן בנושאי דת ומדינה. מי שחי תחת איום של פינוי מביתו - הדבר היחיד שמעניין אותו הוא מי מוכן לעזור לו. היחידים שענו לט' היו אנשי מרצ, היחידים שניסו לעזור היו אנשי ש"ס.

ט' היא אם חד-הורית לנער בגיל חטיבת הביניים, אשה חולה שחיה מקצבת הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי. ב-1998 נאלצה לסגור את העסק הקטן שלה בגלל הפסדים וחובות. החוב שלה לעירייה בלבד הסתכם ב-60 אלף שקל. בניסיון לעצור את ההידרדרות הציעה לגזברית העירייה 40 אלף שקל, וביקשה לפרוס את השאר, אך לדבריה הגזברית סירבה.

"מאז חיי הפכו לגיהנום", היא מספרת, "15 שנה אני מנסה לגייס את הכספים אבל החוב רק גדל". היום הוא עומד על לא פחות מ-600 אלף שקל, ועורך הדין של העירייה עושה כל מאמץ לקבל את הסכום כולו. על הדירה הקטנה שבה היא גרה ושרק חלקה שייך לה, היתר לאחיה, כבר הוטל עיקול ויש סכנת פינוי. "כמובן שלא התגוננתי", היא אומרת, "כי לא היה לי כסף לעורך דין. ב-15 השנים האחרונות ניסיתי ללא הצלחה להגיע להסדר עם העירייה".

ט' פנתה לראש העיר, גם הוא סבר שצריך לגבות רק את הקרן, אולם משפנה למשרד הפנים בבקשה לאשר לו את מחיקת הריבית נענה בסירוב. ט' פנתה לשר הפנים. הוא ואנשים נוספים ביקשו מהעירייה ללכת לקראתה, אך החוק קובע שהיא חייבת לשלם 600 אלף שקל. מעבר לצורך לשנות את החוק כך שלא יהרוס בני אדם, נשאלת השאלה אם אי אפשר היה להתאמץ יותר כדי לסייע לט'. "מה הרעיון בלמכור את הבית של המשפחה שלי. אנחנו נהיה ברחוב ונהיה לנטל על המדינה. אני מבקשת בכל לשון של בקשה שיצילו אותנו. המצב קשה מאוד. בני בוכה גם הוא בלילות וגם ככה אני מגדלת אותו בקושי". כל מה שהיא מבקשת הוא לשלם את מחיר הקרן. מעניין כמה זמן ייקח, אם בכלל, לכנסת חדשה לטפל בסיפור הזה. בהתבסס על העבר, לעולם לא.

2. מאלק פרחאת היא בת 7 וחצי. היא משותקת כמעט בכל חלקי גופה ומונשמת. כשהיתה בת ארבעה חודשים לקתה בדלקת בדרכי השתן. עד אז היתה בריאה לגמרי. חודשיים ניסו תרופות שונות, עד שאובחנה גם פגיעה בקיבה ומחלת ניוון שרירים. אביה, נאזי, טוען שהמחלה נגרמת בגלל תזונה לקויה, בבית החולים אומרים שזו מחלה גנטית. בשורה התחתונה, מאלק נמצאת בסכנת חיים. הסיכוי ללקות בדום לב גדול וקיימת גם סכנת פגיעה בגזע המוח. מאלק מתקשרת וחכמה ומבינה, אבל לא יכולה לזוז. שלוש פעמים בשבוע מגיעה מורה ללמד אותה בבית, כשאינה מאושפזת בטיפול נמרץ נשימתי בבית החולים.

הם גרים בדליית אל-כרמל. להוריה עוד שמונה ילדים. מאז שחלתה הם לא יכולים לעבוד. קצבת הנכות בסך 2,900 שקלים וקצבת הניידות בסך 2,200 שקלים אינן מספיקות כדי לממן עזרה. בבית שולטים טחב ועובש ומקשים עוד על הנשימה. כשפנו ללשכת הרווחה אמרו להם שהעזרה כבר ניתנה, כשאירגנו למאלק חדר מקירות גבס כדי שיוכלו להתקין את כל המכשירים מעט רחוק מאחיה. עכשיו מבקשת המורה לרכוש משחקי מחשבה למאלק, כאלה שאפשר להפעיל בעזרת נגיעה קלה בלבד. 900 שקלים מחירם של הזולים שבהם. בעירייה הסכימו לתת 400. למי אתה מצביע, שאלתי את נאזי. "אני לא יודע", הוא עונה. "אין לי אמון באף אחד. רוב השנים הצבענו ליכוד, כי ככה השפיעו עלינו לעשות. השנה אני לא יודע".

3. עמי אמזלג פותח בגאווה את דלת דירתו בשכונת הר חומה בירושלים. בפעם האחרונה שנפגשנו כאן, לפני חמש שנים, הוא נעל את הדלת מבפנים והכין את החבל שעליו רצה באמת לתלות את עצמו, כשהבין שחברת חפציבה, שלה שילם את כל מה שהיה לו, נמוגה ואתה גם אולי דירת חלומותיו. התינוקת שהיתה לו אז הולכת כבר לבית הספר, הדירה מטופחת באהבה שיכול לגלות רק מי שכמעט איבד הכל. כתוצאה מנחישותו ומהתבצרותו עם אשתו והתינוקת בדירה הם גם זכו להישאר בה, לא לפני ששילמו עוד עשרות אלפי שקלים בנוסף למאות האלפים שנתנו ומשכנתה גדולה נוספת. את המעלית מימנו הוא והשכנים, את כל הגימורים והתוספות עשו לבד, אבל לפחות יש דירה.

פרשת חפציבה נגמרה כאילו, אבל את החובות יסחבו הדיירים עוד שנים רבות. אמזלג הוא מחסנאי, ורוב המשכורת שלו מופנית למשכנתה ולכיסוי חובות. הבנקים שאיפשרו לחפציבה ליפול ממשיכים גם היום לקחת את המעט שיש לו. אז למי הוא מצביע? גם הוא לא יודע. מבחינתו אין אפילו אחד שאפשר עוד לסמוך עליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו