בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחשף יומן נדיר שכתב עורך דין אלמוני בגטו ורשה

בטקס שנערך בבית לוחמי הגטאות לרגל 70 שנה למרד, נחשף היומן שבו כתב האלמוני על החיים בגטו והאכזריות ששלטה במקום

47תגובות

יומן נדיר, שנכתב על ידי יהודי אלמוני בגטו ורשה בתקופת המרד, נחשף הבוקר (חמישי) בטקס שהתקיים בבית לוחמי הגטאות במעמד נשיא המדינה שמעון פרס. הכותב, עורך דין יהודי בן 37, מתאר בו את החיים בגטו, צעידתו לגירוש ואת לוחמי המחתרת היהודית שפעלו שם.

בטקס השתתפו שניים מהלוחמים ששרדו את המרד ונותרו בחיים. חווקה פולמן רבן וקאז'יק שמחה רותם. הנשיא פרס אליהם ואמר: "לשבת ביניכם זה כמו לשבת בין חלום לאגדה. קשה לתפוס את הרמה של הגבורה אליה הגעתם. איני יכול להבין את תהומות השפל של זוועות הנאצים, אל מול פסגת הגבורה של לוחמי מרד גטו ורשה. אני עומד נפעם נוכח גבורתם הבלתי נתפסת של לוחמי המרד והמום עד עצם היום הזה מתהומות השנאה של הצורר הנאצי".

חווקה פולמן רבן, אשר שימשה כקשרית צעירה בזמן המרד, אמרה: "בשבילי להיות בארץ ישראל זה חלום, כשהייתי לוחמת וקשרית בגטו ורשה, כשנתפסתי וישבתי בכלא הגרמני, כשגורשתי והועברנו למחנות, במצעד המוות ואל מול זוועות הרצח ולהבות העשן לא הפסקנו לחלום על ארץ ישראל. התפללנו שנגיע לארץ ונקים קיבוץ, וניצור חיים חדשים".

לחצו לקריאת היומן המלא

רויטרס

בסיום האירוע נשאה דברים איל צוקרמן, נכדתם של צביה ואנטק צוקרמן, אשר קרויה על שם הארגון היהודי הלוחם - אי"ל, ואמרה: "אני חשה גאווה גדולה לייצג את סבא וסבתא לוחמי המרד. הנשיא פנה אל איל ואמר: "מרד גטו ורשה הוא אחד מפסגות הגבורה של העם היהודי. אנו מצדיעים ללוחמי המרד, גם הדורות הבאים ימשיכו לשאת את זכר המרד".

היומן כולל 28 עמודים בפולנית והוא נחשף היום גם באתר האינטרנט של בית לוחמי הגטאות במלאת 70 שנה לשלב הראשון במרד גטו ורשה - “מרד ינואר", שהיווה את הפתיחה להתנגדות לשלטון הנאצי. במהלך הגירוש מהגטו פתחו לוחמים חמושים במאבק עם הגרמנים. כמה יהודים הצליחו להימלט.

הכותב, שכמה מבני משפחתו נרצחו בשואה, נשלח לאחר הסלקציה למחנה טרבניקי. גורלו אינו ידוע עד היום.

ביומן כותב האלמוני: "מטח יריות. הכדורים פוגעים באבני הרחוב. לוחמי הגטו נאבקים בקרב של מעטים מול רבים. על הגג מטרטר רובה אוטומטי. הלוחם יגבה מחיר גבוה תמורת חייו. לידו דגלים קטנים – דגל אדום לבן – פולני ודגל כחול לבן – דגל ציוני.

בית לוחמי הגטאות

"מחר, בשעה זו כבר יהיה אחרי הכול. בקור רוח אני מחשב. עכשיו שתיים אחרי הצהריים. אני מביט בשמים הבהירים של חודש אפריל. יובילו אותנו לטרבלינקה בלילה. כאשר יאיר השחר כבר לא אחיה. החשבון הוא פשוט – בפעם האחרונה אני רואה את השמים הכחולים בין העננים.

"ה-19 באפריל 1943. בעוד שבוע אהיה בן 37. נו, טוב, מה זה משנה? לאומשלגפלץ הובהלה קבוצה חדשה של אנשים. ביניהם מכרים, ידידים, כאלה שעוד שרדו בגטו, שעוד לא הספיקו לחסל אותם. מבשרים לי: אמך נורתה. אני לא מזועזע. אני נעשה מודע לכך שלשווא סבלה מיולי עד אפריל, תשעה חודשים. שרדה את מות בתה, את מות בעלה, את ההכרח להסתתר במאורות מצחינות ומחניקות. לשווא סבלה את העינוי של הפחד המתמיד. אני מבין לפתע שלא הייתי מספיק רגיש כלפיה, שהגטו נטל ממני את הרכות והרגישות, שהאכזריות ששלטה בכל, נספגה בתוכי בדומה לקרני רנטגן.

"באחד האולמות מונחת גופת אשה, שנורתה אתמול בערב על ידי אוקראיני. הוא ירה בה כאשר התקרבה אל החלון, כי אסור להתקרב אל החלונות. ליד גופת האשה זוחל פעוט כבן ארבע. הוא נוגע בגופה הדומם של אמו, מושך אותה בשערות. הגופה דוממת, הנוקשות שלה משעשעת אותו. הוא דוחף אצבע לתוך הפה הפתוח למחצה, נוגע בעיניים המזוגגות שלא רואות. ולפתע הוא מתחיל לבכות, בכי מעורר רחמים".

היומן הגיע לבית לוחמי הגטאות בשנות ה-70 כחלק מאוסף "אדולף אברהם ברמן". האוסף נמסר לבית לוחמי הגטאות על ידי ברמן, פעיל מחתרת שביחד עם אשתו, בתיה טמקין-ברמן, אספו במהלך המלחמה מכתבים, זיכרונות, ויומנים, ויזמו פעולת תיעוד ענפה.
הוא שמר על האוסף אחרי המלחמה, עד שהגיע לישראל בשנות ה-70 ומסר את המסמכים לבית לוחמי-הגטאות. מסמכים אלה נותרו שנים רבות בארכיון לוחמי הגטאות עד שתורגמו ופוענחו לפני כמה שנים ומהיום עלו גם לאתר האינטרנט של בית לוחמי הגטאות.

מארק ניימן / לע"מ

בטקס שהתקיים שם הבוקר הוקראו גם קטעים מיומן נוסף של לוחמת אלמונית שהיתה חברה במחתרת של הארגון היהודי הלוחם אי"ל או במחתרת הרביזיוניסטית- אצ"י (ארגון צבאי יהודי), שפעלו בשטח שבו נמצא היומן. יומן זה שכב גם הוא באוסף ברמן. לפני חמש שנים הוא עובד, ופורסם בכתבי עת מחקריים ובספרות מקצועית העוסקת במרד הגטאות. היום הוענק עותק שלו במתנה לנשיא פרס.

ביומנה של הלוחמת מובאות עדויות של לוחמים על בניית הבונקרים, התארגנות הכוחות והמאבק בעקבות מרד ינואר. "המחשבה על בניית הבונקר עלתה רק אחרי האקציה של חודש ינואר. תמיד סברנו שצריך להסתתר היטב. גם בעלי תעודות ואישורים שהעזו לצאת לרחוב בזמן האקציה – נלקחו. נותרו רק אלה שהסתתרו. מסיבה זו בניית בונקרים הפכה לתופעה המונית. העבודה נמשכה יומם ולילה בלהט גדול. נבנו דרגשי שינה, רְצָפוֹת, מדרגות. נחפרה באר. העץ הנחוץ לבנייה נלקח מדירות שהתרוקנו. הבנייה נמשכה שישה שבועות. בשעת הבנייה הוכנו גם מצרכי מזון, מלאי לעתיד.

לחצו לקריאת היומן המלא

"כל פריט שהובא או נעשה – היה מלאכת מחשבת. כך זה נמשך עד לאקציה האחרונה.
תחילה התקדמה הבנייה במהירות. הרבה חישובים ותוכניות נעשו והוצאו לפועל, עד שהדבר המכונה בונקר קיבל את צורתו הנוכחית. כדי להגיע לבונקר יש לפתוח פתח מוסווה, הנמצא בקיר השמאלי של הבניין. ממדיו של הפתח: 30X45 ס"מ. לאחר הפתיחה יש לרדת לעומק של 90 ס''מ, לעבור חצי מטר בכפיפה, ובסוף לרדת כמה מדרגות; אז נמצאים במקום המחבוא שלנו."

"ערב, יום ד', 28 באפריל 1943, בינתיים פסקו ההפצצות והיריות, והסכנה שארבה לנו פנתה מאתנו והלאה. האנשים מתרחצים, מחלקים קפה, מבשלים אוכל. הכול נעשה בשקט, בדממה. כל האנשים והשומרים עובדים ביעילות, הכול נעשה בהתאם להוראות ראש הבונקר. היום עבר באופן נורמלי. זהו יומנו העשירי בבונקר. עשרה ימים של מאבק עם אויבנו צמא הדם, המתכוון להשמידנו לחלוטין. הוא פתח את הלחימה ברימונים ובטנקים ומסיים בהצתת בתים. אנו חייבים לשרוד, נקווה שנשרוד. אנו לוחמים למען הצדק ולמען הזכות לחיות".

היומנים המלאים באתר בית לוחמי הגטאות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו