בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה

שועלים בודדים ועופות מוזרים: סיפורן של סיעות היחיד

כ-50 מבין 800 הח"כים לדורותיהם פעלו כסיעת יחיד. מבן-גוריון שגורש ממפא"י, דרך אורי אבנרי שתמיד פעל לבדו, ועד הרב בא-גד שהעשיר את הכנסת בגימיקים

9תגובות

אחד מחברי הכנסת הראשונה, ערי ז'בוטינסקי, דרש פעם שמזנון הכנסת יציע גם מזון לא כשר, לרבות כריכים בבשר חזיר. ז'בוטינסקי, בנו של מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, נמנה עם ראשי המאבק נגד כפייה דתית. דרישתו מהמזנון לא שיקפה את החלטת סיעתו: הוא החל את דרכו בכנסת בסיעת החרות, אך פרש ממנה והיה לסיעת יחיד.

הכנסת ידעה לא מעט שועלים בודדים מסוגו. ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מראה שכמה מחברי הכנסת שבחרו או נאלצו לפעול לבדם, ללא סיעות, נמנו עם הפוליטיקאים המשפיעים ביותר, המקוריים ביותר, המרתקים ביותר והמאתגרים ביותר.

תעמולת הבחירות המשודרת בימים אלה חושפת כחצי תריסר "ראשי רשימות" שאיש לא שמע את שמותיהם עד כה. אחרי הבחירות יישארו מן הסתם עם עצמם ויישכחו. המערכת הפוליטית הישראלית אינה מעודדת "סיעות יחיד". הן מסכנות את המשילות ומעודדות תימהונים ומוקיונים. אבל המשמעת הסיעתית מחניקה מחשבה מקורית ואמיצה ופולטת אנשים עצמאיים, שמציעים חלופות אידיאולוגיות ופוליטיות של ממש.

הם לא היו רבים: קרוב ל-50 מתוך למעלה מ-800 פוליטיקאים שנבחרו לכנסת מאז הקמת המדינה. לא כולם הצטיינו כפרלמנטרים, לא כולם נדרשו לבחור בין מרות סיעתם לבין השקפת עולמם; כולם שמרו נאמנות ראשונה לאגו שלהם. כמעט כולם, על פי דרכם, היו עופות מוזרים. רובם תרמו משהו לזכותם של מיעוטים לייצוג.

דוד בן-גוריון סיבך את עצמו ללא צורך בפרשת לבון הידועה וגורש ממפא"י, מפלגה שנמנה עם מייסדיה. אבל "רשימת פועלי ישראל" (רפ"י) שהקים זכתה רק בעשרה מושבים וב-1968 הצטרפה להקמת מפלגת העבודה. בן-גוריון סירב להשתתף במהלך הזה ונותר לבדו. סיעת היחיד שלו שיקפה טרגדיה אישית, לא שבר אידיאולוגי. ספק אם יש בתולדות הפוליטיקה הישראלית רגעים פתטיים יותר. אפילו יגאל ידין כסיעת יחיד לא הגיע לדרגה כזאת של עליבות.

הסיפור של משה דיין היה כמעט הפוך מזה: הוא ערק ממפלגתו כדי להצטרף אל מנחם בגין והצליח להביא להסכם השלום עם מצרים. זה ההישג החשוב ביותר בקריירה הפוליטית שלו.

בן-גוריון ודיין ראויים לעמוד בראש "מצעד" של "עשרת הגדולים" בין הפוליטיקאים ללא סיעה. לא קל לבחור את שמונת הנותרים.

שמואל תמיר, פרקליט צמרת, ואורי אבנרי, עיתונאי צמרת, כיכבו בכמה פרשות מכוננות בתולדות המדינה, בהן משפט קסטנר ושורת המתנדבים. קודם שהחלו לשנוא זה את זה שנאה תהומית ניהלו מאבקים חשובים על עליונות החוק וחופש העיתונות. תמיר התגלגל מסיעה לסיעה עד שנותר לבד; אבנרי התחיל את דרכו בכנסת כאיש בודד.

הפרשות המכוננות שעשו את שנות ה-50 מרתקות כל כך והבליטו גם את בנימין הלוי, השופט במשפט קסטנר, משפט כפר קאסם ואחר כך גם משפט אייכמן. הסיפור שלו התייחד בכך שהיה שופט בית המשפט העליון לפני שרץ לכנסת ברשימת גח"ל. גם הוא התגלגל מסיעה לסיעה עד שמצא את עצמו לבד. ההחלטה מי מהשלושה ראוי למקום בין עשרת הגדולים - תמיר, אבנרי או הלוי - קשה.

ערי ז'בוטינסקי מתחרה עם בכיר רוויזיוניסטי אחר, הלל קוק, שאף הוא, איך לומר זאת בנימוס, היה דמות ססגונית. "פיטר ברגסון", כפי שכינה את עצמו, ישב בתקופת מלחמת העולם בארצות הברית ויזם מאמצים להצלת יהודים. על אותו מקום ברשימת העשרה מתחרה עוד איש שעלילות חייו, כמו אלה של ז'בוטינסקי וקוק, יכולות לפרנס סרט: נתן ילין-מור, ח"כ יחיד מטעם "רשימת הלוחמים". הוא היה ממפקדי לח"י, ישב בכלא בשל חלקו ברצח מתווך האו"ם השוודי, הרוזן פולקה ברנדוט, והיה אחר כך לאחד מראשי הדוברים של מחנה השלום הישראלי. משה שמיר, הסופר, עשה מסלול הפוך: משמאל לימין. שם, בימין, ממתין למקומו אחד הח"כים המעטים שהותירו אחריהם "מורשת": מאיר כהנא. הכללתו ברשימה תייתר את הכללת רפאל איתן.

יש עניין בכך שכה רבים מהשועלים הבודדים בכנסת יצאו מסביבת התנועה הרוויזיוניסטית, לא מה"קולקטיביות הרעיונית" שאפיינה את מפלגות השמאל. השמאל הרעיוני מציע לרשימת העשרה את צ'רלי ביטון, עזמי בשארה ואחמד טיבי, שלושתם רציניים יותר מהדימוי הליצני שאימצו להם. אם יישאר מקום ברשימה - תיקח אותו רחל כהן-כגן, מאמהות הפמיניזם הישראלי. אריה לובה אליאב ודדי צוקר יישארו בחוץ, ואתם, מה לעשות, גם שורה של רבנים. הנה אפוא רשימה אפשרית של עשרת הח"כים הבודדים לדורותיהם: דוד בן-גוריון, משה דיין, אורי אבנרי, שמואל תמיר, מאיר כהנא, רחל כהן-כגן, הלל קוק, אחמד טיבי, יגאל ידין.

על המקום האחרון יתחרו הרב יוסף בא-גד ושמואל פלאטו-שרון. בא-גד העשיר את פולקלור הכנסת בגימיקים שאיש לא המציא לפניו, אך היה טרחן. פעם התיישב פתאום על רצפת אולם המליאה. בתחרות בין השניים יזכה פלאטו-שרון. בגלל המבטא, כמובן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו