טור אישי

החזון והשבר של אחרון המתנחלים החילונים

רון נחמן, ראש העיר אריאל שמת ממחלת הסרטן, ניסה לאורך השנים לנתק את אריאל מדימוי ההתנחלות המצויה וליצור קהילה נורמטיבית חזקה ומשגשגת

חיים לוינסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

לו יכול היה לעיין במודעות האבל שמתפרסמות עליו, רון נחמן היה משתעשע מהודעות הטקסט הנרגשות של מועצת יש"ע, המועצה האזורית שומרון, וההתנחלות הקטנה מדרום מזרח, כפר תפוח. בשיחות הרבות שניהלתי איתו, נחמן בז לשכניו המתנחלים הדתיים, ועשה הכל כדי לנתק את עירו אריאל מהדימוי של ההתנחלות המצויה.

נחמן ראה את עצמו כאחרון המתנחלים החילונים. הוא הצטרף למפעל ההתנחלויות בשנת 1972, לפני ההקמה של גוש אמונים. כחבר ועד בתעשייה הצבאית, הוא קיבל על עצמו את המשימה שהטיל משה דיין להקים את "גרעין תל אביב", שנועד להתיישבות בשטחים. הגרעין עבר כמה גלגולים עד שעלה על הקרקע ב-1978.

על פי חזונו של נחמן, תנועת ההתיישבות תנצח רק אם תיצור קהילה נורמטיבית חזקה ומשגשגת, שתזכה לאהדה בתוך ישראל. הוא השקיע אנרגיות רבות ביצירת מוסדות עירוניים במקום בהתרחבות על גבעות. באריאל יש היום אזור תעשייה משגשג, מרכז לפיתוח מנהיגות, היכל תרבות, וכמובן גולת הכותרת - אוניברסיטת אריאל. הוא גם רצה תחנת רכבת ונמל תעופה ולאחרונה התפרסם מכרז לקניון חדש שיקום, אך לא הספיק.

רון נחמןצילום: תומר אפלבאום

אבל נחמן היה הכי גאה בקאנטרי קלאב שהקים. באריאל היתה בריכה עירונית ישנה, שנבנתה על ידי משרד השיכון. אבל הוא רצה קאנטרי מהודר, כמו שיש במרכז הארץ. במשך שנים הסתובב בארצות הברית כדי לגייס לכך תרומות. על פניו זה רעיון הזוי: למה שמישהו שיושב באמריקה ירצה לממן בכספו הפרטי חדר כושר ובריכה מחוממת לתושבי גבעה בשומרון? אבל אחרי חיזור עיקש על הפתחים, נחמן הצליח להעמיד מתקן מכובד, עם חדר כושר, בית קפה, בריכה מקורה ובריכה חיצונית.

נחמן שם את הדגש בעיקר על התנחלות עירונית. אריאל הוקמה באמצע השומרון, כטריז שחוצץ בין העיירה סלפית לבין שכם. לתפיסתו, רק התנחלות עירונית גדולה יכלה לקבוע עובדות בשטח. הוא נהג ללגלג על עמיתיו מהשומרון הנאחזים בגבעות עם עשרים קראוונים. המאבק על הקמת גדר ההפרדה חיזק אותו בצדקת דרכו. רוב ההתנחלויות הקטנות נשארו מחוצה לה, ועל אריאל התנהל מאבק. קונדוליסה רייס לחצה להשאיר בחוץ, אריאל שרון לחץ להשאיר בפנים, ובסוף נמצאה פשרה: להשאיר פתוח, בלי גדר. נחמן היה משתמש בסיפור הזה להראות את ניצחונו האסטרטגי. "אם אריאל הייתה התנחלות של כמה מאות תושבים", נהג לומר לי, "גם היו רבים אם להשאיר אותה בחוץ או בפנים?".

מאבק אחר שלו היה על הכללת אריאל במפת הטמפרטורות במזג האוויר שמפרסמים בכלי התקשורת. זה היה חלק מתפישתו, לפיה העיר היא חלק ממדינת ישראל והישראלים, בתקופות היפות ובתקופות הגרועות. בעיניו להכניס את אריאל למפת התחזית היה חלק מהנורמטיביות של אריאל והמאבק להיכנס לקונצנזוס. הוא נהג לפרגן רבות לשנואי גוש אמונים כמו יצחק רבין ואריאל שרון כראש ממשלה, ואף היה אובססיבי לפגוש את גדעון לוי, לשכנע גם אותו שאריאל זה קונצנזוס.

בדומה לציונות, שהצליחה להקים מדינה מפוארת אך כשלה בהבאת רוב היהודים להתגורר בה, גם נחמן הצליח בשטח אך כשל בשכנוע הציבור. אריאל הצליחה לבסס עובדה כמעט מוגמרת בשטח, עם עיר טובה ומשגשגת. אבל בתוך המחנה, הוא במיעוט. על מפעל ההתנחלות השתלטה גוש אמונים, על האידיאולוגיה הדתית והפרקטיקה המתבודדת שלה. למרות השירותים שמציעה העיר, הציבור הישראלי לא נוהה לאריאל. גם התושבים עצמם לא נאחזים בה בעיקשות. באחת השיחות, כשישבנו בקאנטרי, הודה שבהסדר פינוי-פיצוי רבים מתושביו יקומו ויילכו. "בערך 7,000 תושבים", אמר בצער.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ