בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוסף סרטי קולנוע ישנים הושלך לרחוב ומנהל הסינמטק לא הצליח להציל אותו

מפעל החיים של "סרטי ששון" הושלך אתמול לרחוב במרכז תל אביב, באמצע היום. אספנים וחובבי עתיקות מהשוק עטו עליהם תוך דקות, בחיפוש אחר מציאות

40תגובות

מחזה מוזר נגלה אתמול (שני) בצהריים לעיני העוברים והשבים ברחוב פינסקר פינת אלנבי בתל אביב. על קטע כביש, מול המקום בו ניצב בעבר קולנוע מוגרבי, הונחה ערמה ענקית של מאות קופסאות מתכת ובהן סרטי קולנוע שקופים מצלולואיד. המצב הפיזי של הקופסאות היה רע. חלקן היו חלודות, אחרות התפוררו.

"אנשים התנפלו כמו נשרים על פגר. סוחרי עתיקות ואספנים כמעט הלכו מכות על הערמה הזו. הרבה אפים התחילו לרחרח", אמר בן בוכנבכר, אמן שעובד בבניין סמוך. "בסופו של דבר זה ימצא את דרכו אל שוק הפשפשים ויימכר שם", הוסיף שי פרקש, מומחה לתיעוד ושימור ציורי קיר, שמנהל פרויקט שימור בבניין סמוך.

כשהגענו לשטח ההמולה כבר שככה. פרקש סיפר, ש"את הדברים השווים באמת כבר לקחו מכאן". הוא עצמו, כך העיד, הציל ערמה של כרזות סרטים ישנות, ואסף אותה לרכבו. ליד הערמה, קצת חסרת אונים ומבולבלת מההמולה, ניצבה חיה כהן. הסרטים והכרזות שנזרקו לרחוב היו שייכים לדוד שלה, אספיר ששון, שהיה מפיץ סרטים מוכר.

צפו בשיר הנושא מהסרט דינמיט ג׳ים, שהפיץ ששון פילם

"זה היה כל עולמו" אמרה. לפני כמה חודשים הוא נפצע בתאונת דרכים ברמת גן. תחילה, מצבו התייצב, לדבריה, אך במהלך השיקרום חלה הידרדרות. ב-7 באוקטובר, לפני שלושה חודשים וחצי, הוא מת.

הוא נקבר בבית עלמין "ירקון". באתר של "חברה קדישא" נכתב שהוא נולד בעיראק ב-1914 ועלה לישראל ב-1951. אם המידע הזה נכון, הרי שמת בן 99. אחייניתו ידעה לומר, עם זאת, שהיה בן "למעלה משמונים". “הוא מעולם לא נישא ולא היו לו ילדים. עד יומו האחרון התגורר ברמת גן עם אחותו", סיפרה.

לזירת ההתרחשות הגיע גם אלון גרבוז, מנהל הסינמטק בתל אביב. הוא בחן את הסרטים באופן אישי, פשפש בערמה וחיפש מציאות. “ניסיתי לארגן משאית שתעבור שם ותיקח אותם לארכיון הסינמטק בירושלים, אבל דווקא היום לא היתה משאית פנויה", אמר.

עם זאת, גם אם הסרטים היו מועברים למקום מבטחים, לא בטוח שהיה איך להציל אותם. ייתכן שאף היו מסבים נזק לסרטים אחרים. “המצב הטכני שלהם היה רעוע. החמצון שדבק בהם היה עלול להדביק את הסרטים האחרים ולגרום לאסון, כך שבסופו של דבר היינו גורמים יותר נזק מתועלת", אמר.

דניאל בר און

גרבוז לא הספיק לסרוק את כל הסרטים שהונחו בערמה על הכביש. “בוודאי שיש שם סרטים בעלי ערך", אמר, מתוך ניסיון של שנים במקרים דומים. “אבל סרטים צריכים להישמר בתנאים נאותים. לא לשכב במשך כל כך הרבה שנים בקומה רביעית של בנין משרדים ישן ללא מיזוג. אין פלא שהם הגיעו למצב שהגיעו", אמר בעצב.

ששון היה מפיץ סרטים מקומי. לחברה שלו קראו "סרטי ששון". ניירות מצהיבים שהודבקו לכל קופסאות הסרטים בערמה הם האזכור היחיד לחברה שלו. “ששון פילם. תל אביב, רח' פינסקר 2, חדר 404, טלפון 59222”, נכתב שם. מתחת ללוגו הופיע שם הסרט.

רשימה חלקית, שנבררה באקראי, כללה את השמות הבאים: “רוצח שכיר", “השטן היה מלאך", “המתקיפים", “זרוע הברזל", “אצילים משוגעים 2”, “7 נשים ארוטיות", “כסף או אהבה", “רוקי אהובי", “האלמנה קרר".

אחרי שמת, משפחתו של ששון פינתה את המשרד ששכר ברחוב פינסקר 2. את תכולתו, כולל הסרטים ואוסף הכרזות, הורידה אתמול לרחוב. “הרבה פעמים, במקרים דומים, מודיעים לי מראש ואני בא ואוסף את הסרטים. במקרה הזה המשפחה כנראה לא הכירה אותי. זה סיפור עצוב", אמר גרבוז, שהכיר את ששון  40 שנה.

דניאל בר און

"הוא הביא בעיקר סרטים סוג ב' ומטה. מהסוג ההודי והטורקי. מלודרמות, סרטי ילדים, סרטים רוסיים ומערבונים", הוסיף גרבוז. “הוא היה איש מאוד חביב, שישב במשך שנים במשרד הקטן שלו, שהיה מסודר למופת, ובדק כל סרט וסרט", הוסיף. "הוא חי בעיקר מהקרנות שהיו בפריפריה, במושבים, בבתי קולנוע קטנים. לא מהסרטים שהוקרנו בתל אביב. מדי פעם היינו מקרינים סרט שלו בסינמטק, עם זאת", הוסיף.

חוקר הסרטים יעקב גרוס הוסיף, כי סרטים שהפיץ ששון הוקרנו גם בבתי קולנוע תל אביביים כמו "תמר" ו"עדן". "יש סיכוי למצוא בערמה שלו סרטים בעלי משמעות. אפילו אם זה רק סרט הודי או טורקי, ייתכן שסצנות שלמות חסרות באוסף מסוים – ונמצאות דווקא בערמה הזו", אמר. “היום הגישה של הארכיונים אומרת שאם הסרט הוקרן אי פעם – צריך לשמור עליו. כי אתה לא יודע מה מחרתיים אנשים יחפשו. אולי אבא של השחקן הנודיסט הפך להיות ראש ממשלה".

עם זאת, במקרים בהם המשפחה לא מודיעה מראש על פינוי תכולת הדירה, מלאכת החיפוש קשה עד בלתי אפשרית. "בכל ערמה מהסוג הזה תמיד יש פנינים. צריך רק לדלות אותן, אבל לא משהו שאפשר לעשות בלי זמן", הוסיף גרוס. "צריך שבועיים-שלושה לפחות".

גרוס סיפר על שתי דוגמאות קונקרטיות לסרטים שהוא מחפש בנרות: “רחל", סרטו של נורי חביב (“סרט שלא נמצא שום עותק שלו, גם לא אצל היוצר. אחד הסרטים הישראלים הראשונים") ו-"מפתח הזהב" של סשה אלכסנדר. “הם תקועים שם באחד המחסנים", אמר גרוס.

דניאל בר און

מותו של ששון, שלא זכה להיכנס לעיתון או לאזכור באתרי האינטרנט, הוא מבחינה מסוימת גם מותם של המפיצים הקטנים והוותיקים, מפיצי הסרטים מדור המייסדים, שהולכים ונעלמים. “כל הבניין הזה, פינסקר 2, היה מלא במפיצים. אולי ששון היה האחרון שבהם", אמר גרבוז.

“יש עדיין באזור הזה הרבה מחסנים שבהם תקועים כל מיני סרטים, שיום אחד יגיעו לרחוב. המחסנים האלה כבר לא פעילים 30-20 שנה, הסרטים במצב טכני ירוד", אמר גרוס. חלק מהמפיצים מכרו את הסרטים שלהם מבעוד מועד לארכיון הקולנוע בסינמטק בירושלים. אחרים החליטו להשאיר אותם ברשותם, בתקווה למכור אותם בעתיד ולהתעשר. “יש פה עניין כלכלי, אבל אחר כך זה עובר לשלב ההזנחה, כי השנים עוברות", הוסיף גרוס.

גרוס סיפר, כי "במספר לא קטן של פעמים" כבר נתקל במחזות דומים. המקרה החשוב ביותר היה בעת פירוק הסתדרות העובדים הכללית והפיכתה להסתדרות החדשה. “מישהו זרק את כל הסרטים ממחלקת הקולנוע של ההסתדרות, שהיתה ברחוב שינקין בתל אביב", אמר. “הכל זרקו, בלי חשבון. שלוש קומות של חומר. עד היום אני שומע על אנשים שמסתובבים עם סרטים שלקחו משם".

צפו בטריילר לסרט "השטן היה מלאך"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו