הלך הפלא

הקריסה של רשת פלאפון היא בדיוק מה שאנחנו צריכים: איזה אויב קליל ומשותף. אם לא החמאס או האיראנים, לפחות שיהיה חברת פלאפון

רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רועי צ'יקי ארד
רועי צ'יקי ארד

נפילת רשת פלאפון מילאה אותי ואת הסביבה אושר מפתיע. מזמן לא היתה דרמה קולקטיבית בישראל. הבחירות רק העכירו את מצב הרוח הטוב, פילגו חברויות ותיקות, והחריבו את הידידות שנרקמה כתוצאה מהאזעקות בתל אביב לפני כמה חודשים והטילים החמודים שעפו בשידור ישיר מכיפת הברזל. 

בבית קפה כלשהו אני פוגש כתב של עיתון מתחרה. אני מספר לו על אסון פלאפון והוא מספר שבאמת ניסה להשיג חבר וממתין לו זמן ארוך בקפה. "אין כמו אורנג'. אצלנו לא נופל", הוא אומר לי ומציג מחשב דקיק שקנה בתשלומים.

ממול, בבית קפה אחר בשדרה, שבו העובדים כולם עונדים סרטי ראש, המלצרית אבודה. אני מסביר לה את המצב בקול בוטח. "איזה קטע. אנחנו מאוחדים", היא אומרת ומודה לי בהתרגשות. היא צודקת. מה אנחנו צריכים יותר מאחדות לצרה סוף סוף. איזה אויב קליל? החמאס, האיראנים או לפחות חברת פלאפון. מה רצינו, חוץ מאסונות משותפים קטנים שנוכל לצקצק עליהם ולהתאחד ואז להתגבר אחרי מאבק קצר ולכנס מסיבת עיתונאים? 

מרכז שירות של פלאפוןצילום: מוטי קמחי

הרגשתי אשמה כל היום כי ישבתי בחוף ולא התחלתי להתניע את הכתבה שהבטחתי. הים היה יפה כל כך והשמש נעימה כל כך. חשבתי שאחר הצהריים אתחיל לעבוד. אבל תחושת האשמה פגמה במצב רוחי וידעתי שרק צעידה לקוסקוס מסוים ביפו תעודד אותי ותהפוך אותי לאדם יעיל. כמובן שצריך קפה אחרי האוכל. כשהחל להחשיך, תכננתי לנצל את הערב להרמת טלפונים, ועכשיו, בגלל ש"הארץ" עובדים עם פלאפון, אי אפשר לעבוד. 

אני עולה לאוטובוס ורואה חייל וחיילת דוברי אנגלית, כאלה שהתגייסו אחרי השתתפות בפרויקט "תגלית", ובגלל קמפיין "השוויון בנטל" מקבלים כתבות נלהבות בידיעות אחרונות. הם זועמים ומקללים את הטלפון הכושל. אני מסביר להם את הבעיה ונחשב למושיע, אפילו גאון טכנולוגי. "אסהולס", מקללת החיילת את החברה, "זה פשוט לא עובד".

נהג האוטובוס מאזין לרדיו וכבר מודע לבעיה הלאומית החדשה. "אלוהים בעזרתנו", הוא אומר, "לדעתי מדובר בהאקרים". אני שואל אם מדובר בהאקרים סורים, יודע שבזמן צרה ביטחונית כל תרווד (זכר) יהפוך לרוני דניאל. הנהג לא מאכזב. "לא הסורים, לדעתי זה האיראנים. רק לפרסים יש שכל לכזה דבר. או לסינים", הוא מפרשן. אני מקלל את הפרסים כדי להתחבב עליו, אבל הוא מפרש בניחותא: "זה בסדר. אנחנו מרביצים להם, הם מחזירים לנו. אנחנו עושים להם תרגילים, הם עושים לנו תרגילים. כל עוד לא מתים חיילים, זה בסדר. אני גדלתי בלי פלאפון, לפני הטלוויזיה, חבל לי רק על אלה שחייבים את הפלאפון. הצעירים צמודים כל היום לפלאפון. אני רואה בחורות יושבות אחת ליד השנייה, ומדברות בפלאפון. אני שואל, איפה הקשר ביניכן? אולי זה טוב, כל הנפילה הזאת של הרשת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ