בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים בלי מים

למרות תקנה שאין לנתק את המים למשפחות במצוקה כלכלית קשה, זה קורה לעתים מזומנות. גם כשיש חמישה ילדים, אחד בן חודש

62תגובות

היא רק בת 12, אבל כבר מזמן אינה ילדה, לפחות מבחינה מנטלית. נאלצת לשאת את עול צרות המשפחה על כתפיה, יודעת שאם היא לא תנקוט יוזמה, אולי איש לא יעשה זאת. ככה הגיעה מירי אלינו (כל שמות בני המשפחה בכתבה בדויים). "חשבתי שאולי תוכלו לעזור לי ולאחים שלי ולהורים שלי במשהו חשוב", אמרה; "השבוע באו מרשות התאגידים וניתקו לנו את המים".

לא תמיד מירי יודעת בדיוק מיהם המוסדות ששולטים בחייה, לא את כל התהליכים היא מבינה, אבל את ערימת החובות שצברו הוריה היא מכירה לפרטי פרטים. נדמה שאם יש במשפחה הזאת מישהו עם רגליים על הקרקע, הרי שזו היא, אחות בכורה לארבעה ילדים נוספים בבית, הצעירה שבהם בת חודש.

"למרות שיש לאמא ואבא תיק בהוצאה לפועל ובעירייה מקבלים כסף משם, השבוע באו וניתקו ולקחו לנו את המסנן הפרטי שלנו, שאבא ואמא קנו ב-1,400 שקל ויש להם קבלה על זה, והם לקחו אותו בלי צו בית משפט ובלי עיקול ואבא הקליט אותם אומרים לו במפורש אין לנו עיקול אבל לא תראה את המסנן עד שתסגור את החוב, את זה אבא צילם במשרדים שלהם ואני ראיתי הכל", היא מפרטת בשצף. הדברים אמנם מורכבים יותר, אין שחור ולבן בסיפור הזה, יש רק שורה תחתונה אחת שכולם מסכימים עליה: הקורבנות המרכזיים של הסיטואציה הזאת הם מירי ואחיה, שכבר ארבעה חודשים מנותקים שוב ושוב ממים זורמים.

ההורים לא עובדים כבר תקופה ארוכה. האם, אורית, עבדה בעבר כמזכירה אבל היא מספרת שקשה מאוד למצוא עבודה בעירם, נצרת עילית, וששנים שהיא מתדפקת על כל דלת, מוכנה לעבוד במשק בית, בפקידות, במכירות, מה שיש, אך לשווא. תכניסו לזה הריונות תכופים, לידה שהתרחשה לפני חודש, ותבינו שלא מדובר באמת בחיפוש תמידי אחר עבודה. נראה כי במשפחה הזאת סדר העדיפויות שונה. איך הרשיתם לעצמכם להביא עוד תינוקת לעולם בתקופה שבה שניכם חיים רק מקצבאות ובבית ארבעה ילדים, אני שואלת, ואורית מספרת שלפני שנתיים מת הילד הקטן שלה, הוא היה בן חודש וחצי בלבד ועד היום לא יודעים ממה נפטר. הם היו חייבים למלא את החור שנוצר בלב, היא אומרת.

אפשר לכעוס עליהם, אפשר לטעון שיש חובה של אחריות אישית מינימלית לפרנסת המשפחה, ושאם אין כסף לא עושים עוד ילדים, אבל אי אפשר להתווכח עם חור בלב. הילדים בבית הם האור של חייהם.

אבא של מירי, גדי, עבד כמאבטח עד שלקחו ממנו את רישיון הנשק. הוא מספר שנקלע להתמודדות לא פשוטה מול המשטרה, שסופה תלונה על תקיפת שוטרים שנגמרה ללא אישום, רק הרישום הפלילי נשאר וקשה עד בלתי אפשרי לבטלו. פנינו למשטרה כדי לשאול אם אכן אין אישום פלילי, ואם אין, מדוע לא מבוטל הרישום ומוחזר הרישיון לנשק, אבל קיבלנו את התגובה התמוהה הבאה: "אנו מנועים על פי חוק למסור מידע אישי אודות אזרחים".

אז בינתיים שניהם לא עובדים, חיים מקצבת נכות שאורית מקבלת ומקצבת ילדים, מדי פעם מעבודות מזדמנות. והחובות לעירייה הולכים ותופחים. עכשיו הם מסתכמים ב-37 אלף שקל, לא רק מים, אלא גם תשלומים לבתי הספר, לגנים, ארנונה.

בהוצאה לפועל נעשה להם איחוד תיקים חלקי, ובני הזוג טוענים שהחובות לעירייה ולתאגיד המים כלולים בהסדר הזה. בתאגיד המים לא שמעו על כך. לפני ארבעה חודשים כאמור הגיע ניתוק המים הראשון. כשהיה אופיר פינס שר הפנים הוא העביר תקנה שאין לנתק אנשים המטופלים על ידי שירותי הרווחה ממים, אבל זה קורה דרך קבע. אחרי שנותקו התחברו בני הזוג פירטית, כשהגיעו תלונות מהשכנים, באו מהתאגיד ולקחו גם את השעון, ניתקו לגמרי.

"אחותי התינוקת שאני מאוד אוהבת, היום היא בת חודש", אומרת מירי. "לאמא היתה יום הולדת עצוב, ואני רוצה שתהיה לתינוקת יום הולדת שמח. אנחנו לא יכולים לחיות בלי מים".

פנינו לעיריית נצרת עילית. ראש העיר שמעון גפסו נתן הוראה לחבר מיידית את המשפחה למים. אלא שיומיים שלמים של משאים ומתנים עם תאגיד המים לא הניבו תוצאה. שם התנגדו לשתף פעולה ולחבר.

"תאגיד 'מי נע' פועל ברגישות מרבית בנושא אכיפה וגבייה", הם כתבו לנו, "במקרה הזה מדובר בסרבן תשלום שצבר חוב משנת 2008 ולא הגיע להסדר על חובו למען הקפאת פעולות האכיפה. למרות הזמן הרב, רק ביוני 2011 ביצע התאגיד ניתוק ראשון, אחריו ביצע הצרכן חיבור לא חוקי למערכת, גנב מים במשך חצי שנה, כשכל העת המערכת שולחת לו הודעות, אולם הוא לא בא להסדיר". בני הזוג טוענים בתגובה שהם מבקשים הסדר תשלומים, אולם לא מוכנים לדבר אתם. כל צד וגרסתו. אבל בשורה התחתונה, מציאות של אבות אכלו בוסר, שיני בנים תקהנה היא דבר שמדינת הרווחה לא יכולה לחיות אתו וחייבים למצוא פתרון. אתמול, בהוראה חד משמעית של ראש העיר, חוברה המשפחה למים וניתנה הבטחה דו צדדית להגיע להסדר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו