בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטלין שפט יהודים, בן גוריון ניסה לנקום במפלגה הקומוניסטית

ממשלת ישראל לא ידעה איך להגיב על משפטי הרופאים היהודים ברוסיה הסובייטית, ומפא"י ראתה בהם בעיקר הזדמנות להצר את צעדיה של מק"י

41תגובות

ניקיטה חרושצ'וב זכר היטב את הבוקר ההוא, כנראה בראשית ינואר 1953: יחד עם עוד כמה מאנשיו של סטלין הוא נקרא אל הקרמלין ושם הראה להם השליט של ברית המועצות את מכתבה של הרופאה לידיה טימשוק. חרושצ'וב לא הכיר את שמה, אך הבין מיד את משמעות הדברים שכתבה: אנדריי אלכסנדרוביץ ז'דאנוב, שליטה הכל יכול של התרבות הקומוניסטית, שמת ב-1948, נרצח בידי רופאיו, טענה. סטלין האמין, כנראה, שהתגלתה מזימה לרצוח גם אותו. כך נולד משפטם של תשעה רופאים בכירים, שישה מהם יהודים.

טימשוק מילאה רק תפקיד שולי בדרמה הזאת. לטענת חרושצ'וב הוא הניח שהיא חתמה על מכתבה בתום לב וציין שבמכרה שעבד בו בצעירותו פרצה פעם מגפת כולירה; התושבים האמינו שהרופאים עצמם מרעילים את הכורים וכילו בהם את זעמם.

גם ציר ישראל בברית המועצות, שמואל אלישיב, שמע כנראה על מקרים כאלה ודיווח למשרד החוץ בירושלים שהחשד נגד רופאים רוסים מעוגן מאז ומתמיד ב"הכרה הפרימיטיווית של העם". על כן מסוגלים הרוסים להאמין למה שבכל מקום אחר נראה כעלילה דמיונית. מכתבו של הציר כלול בכמה מסמכים שגנזך המדינה העלה השבוע אל אתר האינטרנט שלו, במלאת 60 שנה לפרשה.

כדרכם של נציגים דיפלומטיים השתדל אלישיב להציל את היחסים בין ישראל לברית המועצות והמליץ שישראל תימנע מכל תגובה על המעצר. הציר ניסה להסביר לממונים עליו שהעלילה נגד הרופאים משקפת את התנגדותה של ברית המועצות לציונות ואינה מכוונת נגד מדינת ישראל. בירושלים התקשו כנראה לרדת לסוף דעתו, מה גם שהציר עצמו העריך שברית המועצות עשויה לנתק בקרוב את יחסיה עם ישראל.

עד היום לא ברור אל נכון מה עמד במרכז הפרשה: ייתכן שמעצרם של הרופאים שיקף בעיקר מזימות ותככים בצמרת ואת מגמת השלטונות להגביר את הטרור. חרושצ'וב ייחס את הפרשה גם לטירופו של סטלין.

בישראל התעניינו בעיקר באנטישמיות שליוותה את מעצר הרופאים היהודים. הם הואשמו בשיתוף פעולה עם ג'וינט, ארגון הסעד היהודי הגדול שמרכזו בארצות הברית. בניגוד לאלישיב, ראו במעצר הרופאים פעולה אנטי-ישראלית. באחד המסמכים שפרסם השבוע הגנזך נאמר שהסובייטים הודאגו בעיקר מיכולתה של ישראל לאסוף מידע על הנעשה בברית המועצות.

בירושלים התלבטו מה לעשות: ישראל היתה מעוניינת בקשריה עם מוסקווה, אך ישראלים רבים חשו שהמדינה חייבת לפעול כמיטב יכולתה נגד דיכוי היהודים בברית המועצות. פרוטוקול של ישיבת הממשלה הכלול במסמכים שפורסמו משקף דילמה מוסרית ואידיאולוגית אמיתית, שכמותה עמדה בפני ישראל לא אחת: האינטרס של המדינה לא תאם תמיד את האינטרס של יהודים בחו"ל. בין היתר התווכחו על השאלה אם ראוי שישראל תעלה את משפט הרופאים לדיון באו"ם.

וכמו שזה קורה - הדיון שקע מהר בביצה הפוליטית הפנימית והתמקד בשאלה כיצד לפגוע בקומוניסטים ישראלים. פנחס לבון (מפא"י), שר בלי תיק, נשמע בתוך כך כמו נמנה עם עסקני הקרמלין: "אני מציע שתינתן הוראה לנציבות המנגנון לטהר את פקידות הממשלה מאלמנטים מק"יסטיים", אמר. (מק"י היה קיצור שמה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית).

שרים שקולים יותר, זהירים יותר, אולי פחדנים יותר, ובראשם שר הסעד משה שפירא (הפועל המזרחי), הצליחו לבלום את ההתלהמות של חבריהם. ראש הממשלה דוד בן-גוריון לא נכח בישיבה הזאת. הוא נפש בטבריה ושלח לממשלה מכתב נזיפה: הוא דרש לפחות מחאה חריפה, אך נראה שגם הוא התעניין בעיקר בצורך לחסל את פעילות המפלגה הקומוניסטית.

כשבן-גוריון התרגז הוא לא היה במיטבו; מכתבים שהכתיב בעצמו יכלו לפעמים לכלול אמירות ששיקפו רק את סערת רוחו, לא את צלילות מחשבתו. במכתב הנזיפה ששלח לממשלה היו, בין היתר, המילים הבאות: "רוסיה הסובייטית איננה אנטישמית. גם היטלר לא היה אנטישמי. חג' אמין אל חוסייני, שהוא שמי לא פחות מכל אחד מאתנו, היה מידידיו ומעוזריו של היטלר".

בתוך ימים אחדים התברר שיש בישראל אנשים מסוכנים יותר מהקומוניסטים: ב-9 בפברואר 1953 חדרו אלמונים אל חצר הצירות הסובייטית בתל אביב והניחו שם פצצה שגרמה נזק לבניין הצירות ופצעה כמה מאנשיה. הפיגוע יוחס לכמה מוותיקי לח"י שזוהו כחבריה של מחתרת בשם "מלכות ישראל". הם זוכו מביצוע הפיגוע הזה והורשעו בעבירות אחרות.

ברית המועצות ניתקה את קשריה הדיפלומטיים עם ישראל. כשבועיים אחר כך מת סטלין. הרופאים שוחררו והיחסים עם ישראל חודשו. הדוקטור לידיה טימשוק המשיכה לעבוד כרופאה. אחד המטופלים שלה זיהה אותה ב-1962. הוא נודע בהתנגדותו לאנטישמיות. "רציתי לראיין אותה", כתב המלחין והפסנתרן דימיטרי שוסטקוביץ' לאחד ממיודעיו, "אך העדפתי לשתוק". היא טיפלה באצבעות ידיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו