בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוד הרטמן, גולה בארצו

הוא ניסח תפישה דתית ליברלית פורצת דרך והיה פרשן מבוקש של יהדות ארה"ב. ואולם בשבוע שבו מת הפרופ' דוד הרטמן, התברר כי למרות פעילות ענפה בישראל, הוא זכה להכרה בעיקר מעבר לים

25תגובות

הוא נולד בברוקלין למשפחה חרדית, עלה לישראל ב-1971 וכעבור חמש שנים הקים בירושלים מרכז בינלאומי ללימודי יהדות - מרכז שלום הרטמן, הקרוי על שם אביו. אף כי לאחר מותו השבוע, בגיל 81, זכה הרב הפרופ' דוד הרטמן לאזכור במרבית כלי התקשורת בישראל, קשה להתחמק מהרושם שמי שהוגדר כאחד ההוגים והמחנכים היהודים החשובים בדור האחרון - וחי ופעל בישראל במשך יותר מארבעה עשורים - לא השאיר חותם גלוי על השיח הציבורי במדינה, כפי שניתן היה לצפות מאדם בשיעור קומתו.

כיצד אדם שהיה אולי הפרשן המבוקש ביותר של היהדות בתקשורת האמריקאית, מנסח של תפישה דתית-ליברלית פורצת דרך - הממזגת ערכים יהודיים מסורתיים בתפישות אוניברסליות מודרניות - ואחד המייסדים המובהקים של הזרם שייקרא לימים "חזרה לארון הספרים היהודי", לא זכה להכרה גדולה בישראל בחייו? תשובה חלקית, אפשר אולי למצוא בכך שספריו, מאמריו והתבטאויותיו הפומביות באו לידי ביטוי הרבה יותר בזירה הבינלאומית, דוברת האנגלית, מאשר בסביבה שבה חי מחצית מחייו. בעוד הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ' - שרבים השוו בין השניים - היה מוכר לציבור הרחב, לחילוניים ולדתיים, הרטמן, פעל לכאורה בחוגים מצומצמים יותר.

"אם משווים את דוד לרבנים אורתודוקסים, הוא לא מילא אולמות כמוהם אלא פנה לשכבה מאוד מסוימת", אומר הפילוסוף, הפרופ' אבי שגיא מאוניברסיטת בר-אילן, שלמד במכון שלום הרטמן בסוף שנות ה-70 ומשמש כחוקר שם עד היום. "הוא הציג יהדות לא-אשלייתית ולא-משיחית. בצד הנאמנות והמחויבות שלו לדת, יש גם סימני שאלה. השיח הישראלי חסר נשימה ורובו לא מתנהל אלא למרחקים קצרים. יש העדפה בימין ובשמאל, אצל דתיים וחילונים, לנביאים על פני אנשי רוח ששואלים שאלות. במרחב הזה לאדם כמו דוד הרטמן, שמציג עמדה מורכבת המנסה לייצג השקפת עולם ערכית שלא נבנית על שלילת האחר, יש פחות מקום".

תלמידיו של הרטמן מציינים שסירובו לנהוג בגינונים של רב - למרות שהיתה לו הסמכה לרבנות ושימש כרב קהילה בקנדה ובארצות הברית טרם עלייתו - הקשתה כנראה על הציבור הישראלי לסווג אותו. הוא אמנם היה גם מורה באוניברסיטה העברית, אבל גם מעמד זה לא מנע ממנו לפתח יחסים של חברות עם רבים מתלמידיו, שתמיד קראו לו בשמו הפרטי.

הפרופ' מנחם לורברבוים מאוניברסיטת תל-אביב, תלמיד במכון הרטמן בשנות ה-70 אומר ש"חלק מהעלייה ארצה שלו היתה כדי שיוכל להפסיק לשמש כרב. זה בא ממקום עמוק אצלו, הדתיות שלו היתה קשורה באנושיות עמוקה, לא בגינוני רבנות". זה בא לידי ביטוי ביחסיו עם תלמידיו. "הוא לא התייחס לאף אחד מאתנו כאל תלמידו" אומר שגיא. "הוא איפשר לי, באמצעות השיחה שלו, לפתח לגיטימיות לשאלות שלי. זה כמו להיות תלמיד של ניטשה שאמר, ‘אינך יכול להיות תלמיד שלי אלא אם כן תבגוד בי'. הוא הצמיח אנשים חושבים".

הסופר וחוקר הפילוסופיה, הד"ר מיכה גודמן, שייך לדור צעיר יותר של תלמידי הרטמן, שהתוודעו אליו בשנות ה-90 או מאוחר יותר, כשמכון הרטמן בירושלים כבר היה מוסד מבוסס וחלק גדול מפעילותו כבר עברה לתלמידיו ולבנו של הרטמן, דניאל. גודמן מרגיש שהרטמן פשוט הקדים את השיח הישראלי ב-30 שנה. "אם משווים את הנוכחות שלו בישראל לנוכחות שלו בארצות הברית, את ההצלחה שלו באמריקה והעובדה שכולם קוראים אותו באנגלית ולא בעברית, זה מאוד ברור שאנחנו פספסנו אותו. אני חושב שהמסרים של הרטמן מאוד מתאימים לישראלים היום, אבל הוא השמיע אותם דקה לפני שהיינו בשלים לשמוע אותם".

מסרים סותרים ביהדות

לדעת גודמן, "שיא הפריחה האישית שלו היה בתקופה שלא התאימה לרוח השלטת בארץ. הוא התחיל לדבר על middle-ground Judaism - יהדות של דרך ביניים - לפני יותר מ-40 שנה. זה משהו שיכול לדבר אל חילונים שמרגישים מחוברים מאוד ליהדות שלהם או לדתיים שמרגישים מאוד פתוחים לעולם החיצוני ולא חשים איום. היום יש לזה קהל, אבל ב-1971 זה היה מוזר. אז לחילונים היתה אידיאולוגיה מאוד חילונית ודתיים פתוחים היו מאוד מעטים ובשוליים".

התפישה הדתית של הרטמן, שראה יהדות שמכילה מסרים לכאורה סותרים כמו ההקרבה של עקידת יצחק והשחיתות המוסרית של סדום ועמורה, היתה תפישה שרק ישראלים מעטים יכלו להכיל. בנוסף לכך, הרטמן, עם המבטא האמריקאי הכבד, הנימוסים הגלותיים וחוסר הרצון לדחוף את עצמו לבמות תקשורתיות, לא השתלב באופן טבעי במרחב. "היה לו כעס על הממסד הדתי בישראל ועל הפוליטיקה" אומר גודמן, "הוא לא היה שבע רצון מהישראליות והוא לא היה מודע לכך שיכולה להיות לו השפעה".

ועם זאת, כל תלמידיו משוכנעים שהיתה לו השפעה עצומה, בדורות של תלמידים שהם כיום מחנכים וחוקרים מובילים באקדמיה ובזירות ציבוריות, בשני בתי ספר תיכון דתיים ליברליים שהקים בירושלים, בתוכנית הלימודים "בארי" להעמקת זהות תרבותית יהודית-ישראלית בבתי ספר ממלכתיים ברחבי ישראל, שפותחה במכון הרטמן ובעיקר במכון עצמו. זה, היה דגם ראשון לבתי המדרש הפלורליסטיים בישראל, מקום ללימוד משותף שהיה פתוח מיומו הראשון לדתיים, חילונים, גברים ונשים, יהודים ולא-יהודים. כיום זה נפוץ ולכאורה מובן מאליו, אבל בשנות ה-70 זה היה מהפכני.

אשת החינוך וחברת הכנסת הטריה רות קלדרון, מקימת בתי המדרש אלול ועלמא, למדה במכון הרטמן בשנות ה-80. לדבריה "המכון היה בית המדרש המשותף, השוויוני וההטרוגני היחיד שהיה פתוח אז לחילונים. למדנו הרבה גמרא, אבל גם משפט ופילוסופיה". משם קיבלה את ההשראה להקים בית מדרש משלה. "דוד הרטמן השפיע עלי מאוד", היא אומרת. "הוא היה חלוץ ויחיד, ראשון ורלוונטי מאוד בשפה היהודית והפוליטית שהוא יצר ומכיוון שהוא היה פורץ דרך, בימיו הוא לא היה כל כך ידוע, בטח לא בתל-אביב, מחוץ לבועה הירושלמית. אבל החבורה שהוא אסף הפכו להיות ראשי המדברים בנושא הזה והם חבורה שמשפיעה מאוד על התרבות הישראלית. הוא היה אוונגרד ואת הראשונים תמיד מפספסים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו