בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעודות סברה ושתילה

כך התפוררה ממשלת בגין

פיסות המידע שפרסם אתמול ארכיון המדינה לא שופכות אור חדש על הטבח בסברה ושתילה, אך הן מספקות הצצה לרגעיה האחרונים של הממשלה

49תגובות

תעודות סברה ושתילה, שארכיון המדינה פרסם אתמול, הן תוספת חשובה למידע הציבורי על מלחמת לבנון 1982 ועל תפקודה של ממשלת מנחם בגין. זאת, אף שאינן שופכות אור חדש על הטבח, גם מפני שפסקאות ארוכות, בעיקר מדבריהם של קציני צה״ל, עדיין מצונזרות בהן. יש בכך כדי לשמר את החשד שמא ממשיכה ישראל להסתיר היבטים בחלקה בטבח; ואף שהצינזור אינו בשליטת המפרסמים, הוא עלול להעיב על יוזמתה המבורכת של הנהלת הארכיון, ועל הפעילות הנפרדת והנמרצת המאפיינת את ארכיון צה״ל ומערכת הביטחון, לחשוף לפני הציבור מסמכים המגלים צדדים נוספים בפרשיות העבר הקרוב, במיוחד זה המלחמתי. שוב מתברר עד כמה יכולות העתיקות להיות מסעירות יותר מההווה – לפחות עד שגם הוא יהפוך למסמך ארכיוני מאובק המוצא לאוורור.

מה שהתעודות מספרות הפעם אינו כל כך מלחמתי, אלא ממשלתי: כך התפוררה ממשלתו השנייה של בגין, זאת שחסרה את משה דיין, עזר ויצמן ויגאל ידין. הנושא הוא מאבקו של אריאל שרון להחזיק בקרנות המזבח, לאחר שוועדת החקירה לסברה ושתילה, בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, המליצה לשלול ממנו את תיק הביטחון. כוונת הוועדה היתה לסלק את שרון מחברותו בממשלה, אבל נוסח הסעיף בחוק אפשר לו לשמור על מושבו ולאבד רק את תיקו. ערגתו הידועה של מי שהציג עצמו כאיכר לחזור לחוות השקמים ולכיסא (שהורחב לממדיו, לדבריו) בטרקטור – לא באה על סיפוקה. המערפת שהכינו לו, בלשונו הציורית, עמיתיו השרים, ושאותה סירב שרון להוריד על צווארו במו ידיו, שבתה; הוא הורחק מהביטחון אך לא מהממשלה.

חנניה הרמן / לע"מ

אלא שמאבקו בוועדת כהן גרר מטה גם את בגין. שרון נשמע בדיוני הממשלה כפוי טובה. בגין הזכיר לו שלא בנקל מינה אותו (בקיץ 1981) לשר הביטחון, לאחר שבממשלה הראשונה אילץ את שרון להסתפק בתיק החקלאות, החזיק שנה בעצמו בתיק הביטחון לאחר התפטרות ויצמן והתייעץ – כלומר הוזהר – לפני שלבסוף נתן לשרון את מבוקשו.
שרון גמל לבגין ברמזים עבים שאמינותו האישית של בגין ואחריותו הישירה לעצימת העיניים של צה״ל בעת שהפלנגות הוכנסו למחנות הפליטים בביירות יוקעו בעולם, אם הממשלה תאמץ את המלצות ועדת כהן.

כדי להלך אימים על הממשלה ולהניא אותה מאמירת אמן אחר דו״ח כהן, ניפח שרון את קביעות הוועדה וטען שעלולים להשתמש בהן להאשמת ישראל – כלומר ממשלת בגין – בשותפות לרצח עם. התכסיס השקוף נכשל לנוכח מתקפה של שרים אחרים, בראשות יוסף בורג מהמפד״ל (שרון עב-הבשר כונה בפיו שר בעל משקל), שנעזרו ביועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר.

במידה רבה, תמליל הישיבה שהחליטה על הדחת שרון מהביטחון נקרא כמערכון בהשתתפות שלושה משפטנים, אחד מלא ומוסמך (זמיר) ושניים שלמדו משפטים אך עסקו במשלחי יד אחרים. שרון מתאר כיצד לא נמצא לו, בשנות ה-50, מאמן שיואיל להניח לו לשאת את תיקו ולחתום על התמחותו. גם בגין, המתואר לעתים כעורך דין פולני, מצטנע ונמנע מתיאור עצמו כמשפטן מקצועי.

הנקודה המשפטית חשובה, מפני שהפוליטיקאים חיפשו פרצה מעשית בגדר החוקית. בספטמבר 1982 נכנע בגין ללחץ ציבורי ועשה מה שממשלת גולדה מאיר עשתה, גם בלחצו, בנובמבר 1973. תקדים ועדת אגרנט, לפי חוק ועדות חקירה, בראשות נשיא העליון ובהשתתפות שופט נוסף מהעליון, הפך את בגין והליכוד ליורש של גולדה והעבודה. אמנם שרון ניסה לטעון שבוועדת אגרנט היו חמישה חברים ובוועדת כהן שלושה בלבד, אך השרים התעלמו מכך; ובניגוד לוועדת אגרנט, שהחמירה עם הרמטכ״ל, אלוף פיקוד וראש אמ״ן וקצינים אחרים וחסה על הפוליטיקאים, הקפידה ועדת כהן להוסיף חבר מרכזי בדרג המדיני, שר הביטחון, לרמטכ״ל, לראש אמ״ן ולמפקד אוגדה. כך פעל זכר אגרנט נגד שרון בפרט ונגד ממשלת בגין בכלל.

זמיר, היועץ המשפטי שהיה בכוחו למנוע את מלחמת לבנון, אילו התייחס ברצינות לתלונה על חריגות מסמכות של הרמטכ"ל רב אלוף רפאל איתן ועוד אלוף ושני אלופי משנה (רק בחודש שעבר שבה והביעה חרטה על כך עו"ד יהודית קרפ, אז עוזרתו של זמיר), לא נידב לבגין ולשרון עצה גואלת בבוא דו״ח כהן. אולי נהג כך משום שהשופט הנוסף בוועדה היה ידידו וקודמו כיועץ משפטי לממשלה, אהרן ברק. כל הנוסחאות לאימוץ הדו״ח, ממצאיו ומסקנותיו, אך לא המלצותיו, נהדפו על ידו. השרים הבינו שהיועץ המשפטי לא יעזור להם לשווק לציבור החלטה הנגועה בסתירה עצמית.

משרד הביטחון

מליצותיו של שרון על עברם הקרבי של איתן והקצינים הנוספים, כולל אלוף יהושע שגיא שהסתכסך אתו אך הוחזר לצורך אחוות הלוחמים לנגמ״ש של האוגדונר שרון במלחמת יום הכיפורים, לא הועילו; כך גם העקיצה שכיוון לממשלה ולוועדת החקירה, שנהנו מהנוחות של קבלת החלטות שלא ״על גג החפ״ק, תחת אש״. ברית בגין-שרון, שסיבכה את צה״ל בלבנון, עם הרמטכ״ל איתן כשותפם הזוטר, התפוררה. בתוך חצי שנה דעך בגין לתפקוד הדיכאוני של איני יכול עוד.

הניצול היחיד מאותן ישיבות, בממשלה היוצאת של בנימין נתניהו, הוא השר דן מרידור, אז מזכיר הממשלה. מרידור, שהיה אז עם בגין ונגד שרון, אינו זקוק לארכיון המדינה כדי לזכור מי היה הזוכה הגדול באותה עלילה: יותר ממשה ארנס, שהוחזר מהשגרירות בוושינגטון לתיק הביטחון, ויותר משמעון פרס, שהגיע לראשות הממשלה לאחר שנה וחצי, היה זה השתקן בשרי ממשלת בגין בזמן הטבח ובישיבות על הדו״ח, שר החוץ יצחק שמיר. חודשים מעטים לאחר אותן ישיבות גורליות היה שמיר לראש הממשלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו