בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיפור שמגלם כמעט בשלמות את האבסורד במערך הרווחה בישראל

עבודה שוללת מזונות, מזונות שוללים הבטחת הכנסה, שבלעדיה אין זכאות לדיור. ביטוח לאומי, משרד השיכון והעירייה ממררים ליהודית ויוסי את החיים

25תגובות

סיפור חייהם של יוסי ויהודית (השמות בדויים) מגלם כמעט בשלמות את הבעיות והאבסורדים במערך הזכויות הסוציאליות של מדינת ישראל. הפער העצום בין המטרות שלשמן נחקקו החוקים החברתיים ובין יישומן בשטח זועק לשמים והופך את חייהן של משפחות רבות, כמו זו של יוסי ויהודית, לקשים מנשוא.

אם לא יקרה נס, הרי שבימים הקרובים תהיה המשפחה האמיצה הזאת, שמנסה ביחד להתגבר על טראומות עבר - ברחוב. יוסי שכל את אשתו הראשונה לפני כ-12 שנה ונותר לבד עם שני ילדים קטנים. יהודית גרושה עם שלושה ילדים, שאביהם ניתק קשר ואינו משלם מזונות. לפני עשר שנים נולדה להם ילדה משותפת.

זה לא היה קל אף פעם, אבל במאמצים אדירים הם הצליחו לבנות קן יציב וחם לילדים. הם עבדו קשה, לקחו הלוואה וקנו דירה קטנה בדימונה. יוסי עבד כאיש אחזקה במפעל ויהודית כסייעת בגן ילדים. אלא שאז פרצה המחלה. יוסי הרגיש שהוא לא יכול לעמוד על הרגליים וסבל מכאבי תופת, שאובחנו לבסוף כמחלת פיברומיאלגיה - כאבים ברקמת השריר. סמוך להתפרצות המחלה הוצאה לפועל תוכנית פיטורים במפעל, ויוסי, שהועסק על תקן של ”עובד ארעי“, אף שעבד באופן מאוד קבוע, מצא עצמו מפוטר ללא פיצויים. זו היתה הרעה החולה הראשונה.

מובטל וחולה ניסה יוסי למצוא מקום עבודה אחר, ללא הועיל. לדמי אבטלה מהביטוח הלאומי הוא אינו זכאי, משום שהוא אלמן ומקבל קצבת שארים בסך 1,700 שקלים. אין כפל קצבאות. עם שישה ילדים בבית, אובדן ההכנסה של יוסי נתן מהר מאוד את אותותיו. בתוך זמן קצר הם לא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתה והבית עבר לכונס נכסים. הם לא אמרו נואש ועברו לדירה שכורה בבאר שבע.

יהודית ביקשה להגדיל את משרתה כסייעת בגן, אלא שאז הגיעה הרעה החולה השנייה: מכיוון שעבדה למחייתה נשללו ממנה דמי המזונות. כאשר אב אינו מוכן לשלם מזונות, מחייב החוק את הביטוח הלאומי לשלם לאשה סכום מינימלי ובמקביל עליו לגבות את הכסף מהאב הסורר באמצעות סנקציות. יהודית זכאית לקבל מהביטוח הלאומי דמי מזונות בסך 2,700 שקלים בעבור שלושה ילדים, אולם מכיוון שעברה את סף ההכנסה שנקבע בחוק (שכרה במעון, שלא עלה על 3,600 שקל, עבר אז את סף ההכנסה) - נשללו ממנה המזונות. אילו היתה מקבלת את המזונות מהאב ישירות היתה יכולה לעבוד כאוות נפשה - מכיוון שהיא מקבלת את המזונות מהביטוח הלאומי היא למעשה נפגעת פעמיים: גם מההתנכרות של אבי ילדיה וגם ביכולת לעבוד ולהשתכר למענם בעצמה.

החובות המשיכו אפוא לצמוח. יוסי עדיין לא מוצא עבודה, הפיברומיאלגיה אינה מוכרת כמקנה זכויות. בוועדה של הביטוח הלאומי מכירים בו אמנם כבעל 30 אחוזי נכות, אבל אין לכך כל משמעות כספית. וכך, יהודית מוצאת את עצמה נלחמת במוסדות הרלוונטיים, ”מבלה“ במשרדי ההוצאה לפועל, עד שגם את משרתה הקטנה לא הצליחה להחזיק יותר. עכשיו שניהם חסרי עבודה - וכאן נכנס אבסורד נוסף: היא לא זכאית להבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי - משום שכחסרת עבודה היא מקבלת כעת דמי מזונות.

נכון לעכשיו, הם חייבים לבעל הדירה השכורה כ-8,000 שקלים בעבור שלושה חודשים ואם לא ישיגו את הסכום יפונו. הם פנו למשרד השיכון כדי לבקש סיוע בשכר דירה. במצבם הכלכלי ועם שישה ילדים בבית, אין סיבה שלא יהיו זכאים לסיוע העומד על אלף שקלים בממוצע לחודש.

אלא שנאמר להם, כי ”יש לכם כושר השתכרות נמוך, אבל עדיין כושר, ולכן אינכם זכאים לסיוע... אם הייתם מקבלים הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי אפשר היה להעניק לכם סיוע“. אבל להבטחת הכנסה הם לא זכאים בגלל המזונות, כאמור. מלכוד. מה ההיגיון בכך? האם ראוי להעניק הכל רק למי שלא עובד ולא לתת דבר לאנשים שיכולים לעבוד וזקוקים לסיוע כדי שיוכלו לעמוד על הרגליים?

מכיוון שיוסי לא זכאי לקצבת נכות הוא ניסה לעבור תהליך שיקום באמצעות הביטוח הלאומי. אמרו לו שהוא יכול לעבוד בעבודה שיקומית עם פגועי ראש. הוא עבר שלושה חודשי הכשרה והיה מרוצה מאוד. השכר לא היה גבוה, אבל הוא ביקש להישאר לעבוד בתום תקופת ההכשרה. אלא שאז הסבירו לו, שלשם כך עליו להעלות את אחוזי הנכות מעל 30%.

והנה שוב המלכוד - זה בלתי אפשרי, מכיוון שפיברומיאלגיה, כאמור, עדיין לא מוכרת על ידי הביטוח הלאומי. "אני פונה שוב ושוב לעירייה, למשרד השיכון, לביטוח הלאומי, והתשובה היא תחכו, יש ועדות, נראה", אומרת יהודית. "אני רוצה לחזור למעגל העבודה, אבל נקלעתי למבוי סתום. אני רוצה לשקם את המשפחה שלנו. הכל כל כך קשה שכבר נפרדנו וחזרנו, המשפחה שוב ממוטטת. יוסי סובל מכאבים. יש דיכאון ועצבים. אני לא יודעת מה יהיה. אין כסף לטיפולי שיניים והילדים נמצאים בגיל שהם צריכים כל כך הרבה. אני לא יודעת מה לעשות קודם“. כל כך הרבה חוקים טובים יש במדינה, עד הרגע שאתה מבקש ליישם אותם.

orlyvilnai@yahoo.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו