בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם לנו זה לא היה קל

בשנות ה-50 נוצר חלון הזדמנויות לעליית יהודים מפולין. בשבוע שעבר, באיחור אופנתי, נפגשו ותיקיה ובניה של עליית גומולקה

31תגובות

בשבוע שעבר, באיחור של 55 שנה, נתנה לעצמה העדה הפולנית חותמת כשרות. הלגיטימציה באה ממקום לא צפוי: הכנס הראשון של מה שכונה עליית גומולקה (על שמו של המנהיג הפולני הקומוניסטי שאיפשר אותה). ביום שישי שעבר באוניברסיטת תל אביב באו כ-1,200 פולנים לשעבר מכל קצות הארץ. כבר לא ילדים, מבוגרים וישראלים להפליא, חובקים את הכפילות הזאת, וקצת מתביישים בה. הרי חינכו אותנו לאהבת מולדת בלעדית ובלתי מתפשרת, אז מה, עכשיו אנחנו גם קצת פולנים?

כן, הודו רבים, זה בסדר להרגיש לגמרי ישראלי ויחד עם זה להתגעגע לריחות האוכל של אמא, לילדות, לפולניות שלא היו לה גבולות, לחברים הרחוקים של ההורים שכונו דודות ודודים, כי זה מה שנשאר במלאי המשפחתי המצומצם. "לא נעים לי להודות, אבל אני מאוד אוהב לנסוע לפולין", אומר איש הרדיו אריה גולן, יליד ליגניצה. "יש לי קשר טוב עם פולנים, כבר כמה שנים טובות, על אף המטען שיש לי כשאני מסתובב ברחובות ורשה. אבל כשאני רואה שכתוב נאלבקי וקרוכמלנה (שמות של רחובות שבהם גרו יהודים לפני המלחמה), אני כאילו פוגש לרגע את אמא שלי, שהיתה ילידת ורשה וברחה מהגטו כנערה בת 18".

העלייה נקראת על שמו של ולדיסלב גומולקה, שבשנת 1956 התמנה ליו"ר המפלגה הקומוניסטית הפולנית והיה למעשה מנהיגה של פולין. שנתיים קודם לכן שוחרר מבית הסוהר, שם ישב בשל "סטייה מחשבתית". ב-56' טוהר שמו והוא הוחזר לראש המנגנון. עוד קודם לכן התחילה בפולין הפשרה מסוימת של הנוקשות הסטליניסטית, ולנציגות הישראלית בוורשה התחילו להגיע איתותים על האפשרות המסתמנת לאפשר ליהודים שירצו בכך לעלות לישראל. גומולקה, שנתפש כרפורמטור וכליברל, תמך ברעיון וזכה בשל כך להנצחת שמו דווקא בישראל. כ-50 אלף יהודים באו לארץ בשנים 1960-1956, בעלייה החוקית הראשונה מפולין אחרי השואה.

יאנק אוליניק

זאת היתה עלייה עירונית בעיקרה וחזקה, שנקלטה במהירות. הורינו היו ברובם אקדמאים, שאף פעם לא באו בטענות ולא חיפשו אשמים. על משרד הסעד קראו בעיתונים. היתה זו עלייה שלא היתה ציונית בהגדרה אבל התאהבה במולדת החדשה ונהפכה לכזאת. היתה זו עלייה שהרשתה לכל מיני מורות וגננות לשנות את שמותינו הפרטיים, הפולניים להחריד, בלי לבקש רשות מאתנו או מהורינו. הילדים בוגרי העלייה, "כולם מהנדסים, רופאים, פרופסורים ודוקטורים", אומרת ד"ר אילונה קוזין-דבורק, ממארגני הכנס ויו"ר האגודה לידידות ישראל פולין. כאילו שהיתה לנו ברירה. אחרי הכל היו לנו אימהות פולניות.

זו היתה אחת העליות הסודיות. באוקטובר 56' כינס דוד בן-גוריון את ועדת העורכים, סיפר להם על העלייה ההמונית מפולין, וביקש לא לפרסם על כך דבר. הפולנים, אמר, לא רוצים להרגיז את מדינות ערב. העורכים, כדרכם, קיבלו על עצמם את תנאי הצנזורה. את זה גילתה החוקרת הפולנייה אוה וגז'ין תוך כדי חיטוט בארכיונים בישראל לצורך כתיבת עבודת דוקטורט על עליית גומולקה. זהו הדוקטורט היחיד בעולם על העלייה הזאת, שנעשה במכון למדעי היהדות באוניברסיטה היגלונית בקרקוב, בסיועם של פרופ' דניאל בלטמן מהאוניברסיטה העברית וד"ר מרקוס זילבר מאוניברסיטת חיפה. "מצאתי מעט מאוד כתבות בעיתונים בישראל על העלייה מפולין", אומרת וגז'ין, שגם למדה עברית. "היו בעיקר ידיעות קטנות וכלליות. הכל נעשה מתחת לשולחן".

עניין נוסף שהעסיק מאוד את בן-גוריון היה מצב בריאותם של העולים: האם יש ביניהם נכים וחולים, ואם כן, מה עושים אתם? השאלה נדונה בוועדת התיאום של הממשלה והסוכנות היהודית, שבה השתתפה גם גולדה מאיר. באחת הישיבות, מצטטת וגז'ין, אמר בן-גוריון: "נכה אחד במשפחה זאת לא טרגדיה, אבל אם יתחילו לבוא לפה הרבה חולים ונכים, זה כבר סיפור אחר. ארץ ישראל היא לא בית חולים".

וגז'ין מצאה מסמך שבו כתבה גולדה מאיר שהיא רוצה שהעלייה מפולין תהיה סלקטיבית, אבל הדבר לא עלה בידה. באפריל 58' כתב כתריאל כץ, ציר בנציגות ישראל בוורשה, מברק למאיר (שרת החוץ) והסביר שמניעת עלייתם של הנכים עלולה לסתום על הגולל על העלייה כולה. בן-גוריון נכנע ואמר שמקרה פולין הוא ייחודי. באי הכנס הופתעו מהדברים, אבל אולי בסתר לבם שמחו שסוף סוף יש להם למי ועל מה לבוא בטענות.

למה צריך כנס אחרי כל השנים? "הרגשתי שמגיע להורים שלנו לספר את הסיפור שלהם", אומרת קוזין-דבורק. "סיפור של אנשים שפעם שלישית התחילו את החיים שלהם מחדש. פעם ראשונה בפולין, פעם שנייה ברוסיה – מי  שברח מפולין עם פרוץ המלחמה – או בגטאות ובמחנות של היטלר, ופעם שלישית בישראל. היה קשה, בטח שהיה קשה. באנו בלי שפה ובלי שורשים למקום זר וחדש. למדבר. ואף פעם אף לא התלוננו. ומה בסך הכל הבאנו אתנו? איזה פסנתר, כמה פורצלנים, קריסטלים וזהו".

"היינו אנאלפביתים עם השכלה גבוהה", אמרה הסופרת והעיתונאית מריה לוינסקה, שבאה לארץ כאשה צעירה אחרי שסיימה את לימודיה האקדמיים בפולין.
רמונה וינטראוב, ממארגנות הכנס, הופתעה מההיענות הגדולה: "חשבנו שיבואו לא יותר מ-300-200 אנשים והזמנו אולם לא גדול בגני התערוכה בתל אביב. ככל שעבר הזמן ונרשמו עוד ועוד אנשים, הבנו שהביקוש עולה על מספר המקומות ועברנו לאודיטוריום סמולש באוניברסיטה".

ח"כ ניצן הורוביץ, יו"ר אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל פולין ובנם של עולי גומולקה, בירך בשם הכנסת ואמר שהוא שמח שסוף סוף גם לו יש עדה.

שגרירות פולין בישראל עזרה במימון הכנס. השגריר, יאצק חודורוביץ', התרגש מהרעיון כמו גם עמיתו הישראלי, צבי רב-נר, השגריר בפולין, שבא במיוחד מוורשה כדי לשאת דברים. אבל מעל לכל עשו את הכנס העיניים הלחות של משתתפיו הרבים, שהתקשו להאמין שכל זה לכבודם ואמרו: "באמת לא הייתם צריכים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו