בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרב מנחם פרומן מת בגיל 68

מאז שנות ה-80 דגל הרב של תקוע בהידברות עם מנהיגים פלסטינים, גם כשהדבר היה אסור על פי חוק - גם עם מנהיגים דתיים בחמאס

67תגובות

בתקוע הלך הערב (שני) לעולמו רב היישוב הרב מנחם פרומן לאחר מחלה ממושכת, בן 68 היה. הוא היה מנהיג רוחני של צעירים רבים וקול ייחודי בין רבני ההתנחלויות, ובזירה הציבורית הישראלית בכלל.

מאז שנות ה-80 הוא דגל בהידברות עם מנהיגים פלסטינים, גם כאשר הדבר היה אסור על פי חוק, ובמשך שנים קיים קשרים אינטנסיביים עם מנהיגים דתיים בחמאס ובתנועות האסלאמיות בישראל. הרב פרומן גם התבלט בקשריו עם אישים מחוגים אידיאולוגיים שונים, פוליטיקאים, אנשי צבא, ובעיקר אומנים מתחומי הספרות, המוסיקה והתיאטרון. הרב מנחם פרומן הניח אשה, הדסה, עשרה ילדים ועשרות נכדים.

הוא נולד בכפר חסידים, התחנך בבית הספר הריאלי בחיפה, שירת בצנחנים במלחמת הימים ולאחר מכן התקרב בהדרגה לעולם הדתי, החל ללמוד בישיבות שונות בהן מרכז הרב לצדם של מי שהפכו, כמוהו, לרבני גוש אמונים. הוא הוסמך לרבנות בידי הרב אברהם שפירא והרב שלמה גורן, ושימש כרב הקיבוץ מגדל עוז בגוש עציון.

הוא היה ממייסדי ההתנחלות תקוע באזור יהודה, ועיצב את היישוב כקהילה מעורבת של דתיים וחילונים במרכזה בית ספר מעורב בהנהלת אשתו הדסה. מאז ומתמיד הרב פרומן היה נון קונפורמיסט במוצהר בין רבני יש"ע, ואף שילם על כך מחיר. בשנות ה-80, לאחר חשיפת המחתרת היהודית ועם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הוא החל לצאת בגלוי בעד דיאלוג עם מנהיגי הפלסטינים ובעד הענקת זכויות פוליטיות וסמלים לאומיים לעם הפלסטיני. בגוש אמונים קמו קולות שקראו להרחיקו.

בתקופת האינתיפאדה השנייה הוא נסע ברחבי יהודה שומרון ועזה, ואף הרחיק לירדן, בשיחותיו עם מנהיגי חמאס, ובראשם השייח אחמד יאסין ומחמוד א-זהאר. בשנים האחרונות העמיק את פעילותו הפוליטית, כשעמד בראש תנועות כמו "ירו-שלום" ו"ארץ שלום", שהתבססו על דור צעיר של מתנחלים שלא היססו לבקר את הכיבוש. הרב פרומן לא ראה סתירה בין ההתנחלויות לחתירה לשלום, ונהג להגיד כי "ההתנחלויות הן אצבעות היד הישראלית המושטת לשלום". הוא ראה את הסכסוך כדתי בעיקרו, וראה מכנה משותף עם מנהיגים דתיים מוסלמיים. את המחלוקת הלאומית-טריטוריאלית ראה כמשנית ולא פסל את המשך קיומן של ההתנחלויות תחת ריבונות פלסטינית.

כרב הוא התמקד בעיקר בספרות החסידית והמיסטית. הוא שיתף פעולה עם רבנים בעלי קול עצמאי, כמוהו, כמו הרב עדין שטיינזלץ והרב שג"ר, ולימד בישיבות שבישרו את הגל החסידי בציונות הדתית. התקופה שבה לקה בסרטן המעי הגס, שבמהלכה הוסיף לעצמו שם "מנחם חי שלום פרומן" קירבה אותו לחוגים ישראליים נרחבים, כולל המחזאית ענת גוב שהפכה ידידה קרובה שלו ולפני חודשים מספר נפטרה בעצמה מסרטן. הוא קיים שיעורים שבועיים בספר הזוהר, לרוב בתקוע, שבהם התארחו מוסיקאים כמו אהוד בנאי, אביתר בנאי וברי סחרוף.

בראיון לאיילת שני במוסף הארץ, ביולי האחרון, כשנשאל מה ירצה להשאיר אחריו, הוא השיב "שלום". "הרבה משוגעים, אני חושב", הוסיף, "לא חושבים שהם משוגעים. יהיה טוב - אם יהיה טוב, ויהיה שלום. זה צריך להתממש. חיים של תחנונים, יש לך רווח גדול מזה. את שואלת אם כדאי, ובטח כדאי. חיים של ענווה. אני תמיד אומר - יש הלכה, ללכת, ויש קבלה, לקבל. לקבל זה כיף עצום. כי אז הטוב האובייקטיבי או האמת האובייקטיבית דוברת דרכך. לא רק אתה והמחשבות שלך. יכול להיות שזה מתבטא בצורה שיכולה להיות אכזרית. זה אכזרי נורא מה שרחל כותבת. משה לא נכנס לארץ. אבל העם נכנס. מי שלא מממש - מישהו אחר יממש. אולי בני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו