בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תושבי לוד רוצים להשיב לעירם את הבחירות

לתושבים נמאס מהוועדה הקרואה, והבחירות הצפויות הפכו לחגיגה. המועמדים לראשות העיר מתרבים, אך התושבים חוששים: בסוף יצניחו עלינו עוד מינוי פוליטי

16תגובות

לפני כחודשיים, בסמוך למועד הבחירות האחרונות לכנסת, פתח הח"כ לשעבר יורם מרציאנו מטה בחירות בעיר לוד, כמאה מטרים בלבד מבניין העירייה, וסימן תאריך יעד בלוח השנה: 22 באוקטובר, 2013, מועד הבחירות לרשויות המקומיות. המרחק בין המטה של מרציאנו לבין לשכת ראש העיר לא מקרי. מרציאנו – שזמן קצר לפני שהציב לעצמו מטרה חדשה הושבע לכהונה בת פחות מחודשיים בכנסת, וערק עוד בנאום ההשבעה ממפלגת העבודה לליכוד - מתנהל בימים אלה כאילו כבר נבחר לתפקיד.

"אני אהיה ראש העיר הבא של לוד. אין לי בכלל ספק", הוא מצהיר ומבטיח להביא אתו לעירייה נבחרת מרשימה. "כמנכ"ל העירייה יעבוד אדם עם ניסיון שתרם רבות למדינת ישראל. בראש אגף הביטחון אצלי יעמוד אדם שהוא לא איזה פעיל פוליטי – ניצב במשטרת ישראל".

לרגעים נדמה שמרציאנו שוכח שבלשכת ראש העיר יושב עדיין מאיר ניצן, יו"ר הוועדה הקרואה שמינה שר הפנים לפני שש שנים. הוועדה מונתה לאחר שבינואר 2007 פיטר שר הפנים אז, רוני בר און, את ראש העיר בני רגב. רגב הורשע אחר כך בקבלת שוחד מאיש העסקים דודי אפל ונידון לשנה וחצי מאסר בפועל. ואולם, אחרי שש שנים של ועדה קרואה נראה כי לוד לא מצליחה להתרומם.

בארבע השנים הראשונות עמד בראש הוועדה תא"ל (מיל') אילן הררי - היום מבקר הפנים של צה"ל. לפני שנתיים החליף אותו ניצן. מועצת התושבים שקמה לאחר העברת המושכות לוועדה הקרואה יזמה את הבאתו של האחרון, שהיה ראש עיריית ראשון לציון במשך 25 שנים. אבל בחלוף שנתיים, חברי מועצת התושבים, ולא רק הם, הרבה פחות נלהבים מיו"ר הוועדה הקרואה שלהם. הם רוצים בחירות.

"קצנו בוועדה הקרואה", אומרת ליאה שטינברג, ממייסדי מועצת התושבים ודוברת עמותת תושבים למען מינהל תקין בלוד. "יש פער מאוד גדול בין מה שמעניין אותנו, התושבים, ובין מה שעושה העירייה ומה שהיא מפרסמת. כשאתה קורא את העיתון של העירייה אתה משוכנע שאתה לא גר בישראל, אלא בשווייץ". תחת ניצן אמנם הגיעה העירייה לאיזון ואפילו לעודף תקציבי, אך בישיבה שהתקיימה לפני שלושה שבועות עם כ-30 משתתפים, החליטו חברי מועצת התושבים להתנגד לניסיון להאריך את כהונתה של הוועדה הקרואה, אם יהיה כזה.

הסמכות להאריך כהונה זו נתונה בידי שר הפנים. בתשובה לשאלת "הארץ", אישר משרד הפנים כי במסגרת הבחירות לרשויות המקומיות בארץ, ב-22 באוקטובר, יתקיימו השנה בחירות גם בלוד – לראשונה מאז 2003. אבל זו היתה החלטה של משרד הפנים בראשות אלי ישי, וייתכן שמחליפו יחשוב אחרת. ניצן, שיחגוג השנה יום הולדת 81, אינו ממהר להעביר את המושכות הלאה. לדבריו, הוא אינו מבקש להאריך את כהונתו, אך לא צריך להתאמץ כדי להבין שהיה מעדיף להישאר.

"אני לא מתערב בבחירות", הוא אומר. "יגידו לי להמשיך – אני אמשיך באהבה ואפתח את לוד. יגידו לי ללכת – אני אגיד תודה רבה, כי אני בטוח שלי אף אחד לא יגיד תודה רבה, ואני אלך הביתה, בסדר".

ניצן נזהר בלשונו. הוא לא רוצה להצטייר כמי שמונע מתושבי לוד את זכותם הדמוקרטית. ובכל זאת, אם זה היה תלוי בו, נראה שלא היו מתקיימות בחירות השנה. "לא מיציתי", הוא אומר, "לא כל אחד מבין בזה כמו שאני מבין. סליחה שאני לא צנוע, אבל יש לי ניסיון של 25 שנה".

חברי מועצת התושבים סבורים שהבעיה הגדולה ביותר היא לא בהכרח מאיר ניצן, אלא גזבר העירייה הוותיק, ציון הדר, הנחשב לאיש החזק בעיריית לוד. ניצן אף הרחיב את סמכויותיו והטיל עליו את האחריות לניהול כוח האדם והנכסים של העירייה. "הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות פה זה בתוך הרשות המקומית לשנות את כל שדרת הניהול, בראשה גזבר העירייה שהוא הגורם המשמעותי ביותר בכישלון של הרשות", אומר ברוך אקפלד, פעיל במועצת התושבים ולשעבר מנהל מחלקת הספורט בעיריית לוד. "אנחנו כבר שנתיים זועקים שהוא לא מאפשר את התפתחות העיר. אותו מעניין רק איזון תקציבי. זה הדבר היחידי שהם הצליחו להשיג".

טענות התושבים זכו לחיזוק בדצמבר האחרון, אז פרסם מבקר המדינה, השופט (בדימוס) יוסף שפירא, דו"ח ובו פרק עב כרס על לוד. המבקר הצביע על תפקוד לקוי של העירייה בשלל תחומים: כוח אדם, כספים, חינוך, רווחה, קליטת עלייה, מתן שירותים עירוניים, ניהול פרויקטים, תשתיות, ואולי מעל הכל – מאבק בפשיעה ובאלימות. "אף שהמדינה השקיעה רבות בניסיונות לשיקומה של לוד, טרם ניכר שיפור משמעותי במצב העיר ובאיכות חיי תושביה", סיכם המבקר.

אף שגם המבקר מתח ביקורת על הגזבר, ניצן מאבד את שלוותו כשמעלים באוזניו את הטענות של מועצת התושבים: "מי בחר את מועצת התושבים?", הוא מתרעם. "העובדה היא שאנחנו עם עודף תקציבי. איך מסבירים את זה? מה, אני קוסם? או שאני אולי מנהל אחרת? הם מדברים, אני עושה".

יורם חדש

בלוד יותר מ-70 אלף תושבים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-65% מהם יהודים והשאר ערבים. הנתונים מצביעים על הגירה שלילית מהעיר בשנים האחרונות, בעיקר של האוכלוסייה היהודית.  די בסיבוב קצר בעיר, ובפרט בשכונות הערביות, כדי להתרשם מההזנחה וממצב התשתיות הירוד. באשר לפשיעה, הנתונים מדברים בעד עצמם: שכיחות מעשי הפשע בלוד אמנם פחתה בעשור האחרון, אך ב-2010 היתה עדיין גבוהה ב-39% מהממוצע הארצי.

המועמדים לראשות העיר תולים את האשם במצבה של לוד בניהול גרוע. כל אחד מהם משוכנע שביכולתו לעשות בעיר מהפכה. מרציאנו מדבר בהתלהבות, דופק על השולחן, יורה לכל הכיוונים ולא מהסס לנפנף בקשריו. את הטענות על שהוא מייצג את הפוליטיקה הישנה שהובילה את לוד למקום שבו היא נמצאת היום, הוא דוחה על הסף: "הקשרים, הכישורים והיכולות להגיע – זה מה שמצליח בעיר. אני גאה על הקשרים ועל הכישורים שלי".  מתחת לשלטים בכניסה למטה שלו אפשר למצוא מדבקה ישנה של מקסים לוי המנוח, ראש העיר הנערץ של לוד. מרציאנו חולם להיכנס לנעליו.

ניר קידר

על דמותו הציבורית של מרציאנו מעיבות תקריות מביכות משנת 2007. הראשונה התרחשה בעת בילוי במועדון לילה בהרצליה, אז שתה והתעמת עם המאבטחים. אמנם המשטרה סגרה את התיק נגדו כעבור כמה שבועות, אך התמונות לא הוסיפו לו כבוד. חודשים ספורים אחר כך עצרו אותו מתנדבים ממשטרת התנועה כאשר התגלח בעודו נוהג בכביש מהיר. עוד לפני שהספיקו לרשום לו דו"ח, הוא עזב את המקום, לטענתם, בלי רשותם.

"אני אדם שעשה גם טעויות בחיים שלו", הוא אומר. "למדתי מהטעויות שלי. אני יותר בוגר. יש פה יורם חדש לגמרי. אדם שרוצה דבר אחד – להוביל את לוד להיות בירת השפלה".

מרציאנו הוא אולי המועמד המוכר ביותר, אך כלל לא בטוח שהניצחון מונח בכיסו. עורך הדין יאיר רביבו, מנכ"ל העירייה הנוכחי ובעבר מנהל רשת המתנ"סים בלוד, נחשב לבעל סיכויים טובים להיבחר. אף שטרם הכריז על מועמדותו, תושבי לוד מספרים כי מאחורי הקלעים הוא פועל כבר זמן מה כדי לרשת את ניצן. גם דף הפייסבוק שלו נראה כמו תחילתו של מסע תעמולה. המועמדים האחרים מותחים ביקורת על שאינו מתפטר מתפקידו. לדבריהם, בכך ששמו מופיע על שלטים בעיר לצד שמו של ניצן והעיתון שמפיקה העירייה מלא בתמונותיו, הוא זוכה ליתרון לא הוגן.

מועמד נוסף הוא אל"מ (במיל') עמוס חג'ג', יליד לוד. ב-2003 הכריז על מועמדותו לראשות העיר, אך בית המשפט פסל אותו מאחר שבאותה עת התגורר ברעות, לא בלוד. בתחילת החודש עבר חג'ג' עם משפחתו לעיר הולדתו. "יש לי פה שורשים מאוד חזקים", הוא אומר. "לוד היא שליחות אישית שבעיני מאוד חשובה. יש פה דברים שהוזנחו מאז ההתמודדות האחרונה. ועדות קרואות לא שיפרו הרבה. הגיע הזמן שיגיע לפה מישהו שינהיג, שיביא ניהול מקצועי והכי חשוב – שלא מחויב לאף אחד".

לפני כחמש שנים, כשעו"ד אביב וסרמן, בן 39, היה בעיצומה של תוכנית להשלמת דוקטורט בלונדון, פנה אליו יו"ר הוועדה הקרואה הררי וביקש שישוב לארץ ויסייע לו לשקם את לוד. וסרמן חזר, ייסד את הקרן לפיתוח לוד ועד לאחרונה עמד בראשה וכעת הוא מתכוון להתמודד על ראשות העיר. "יכולנו לגור בכל מקום בעולם והחלטנו לגור פה ולגדל פה את הבנות שלנו ואנחנו מרגישים מצוין עם ההחלטה הזאת", הוא אומר וכבר מפנטז על האנשים שיביא אם ייבחר: "יש אנשים טובים מכל הארץ שמבינים את הצומת שהעיר לוד מתקרבת אליו ורוצים לראות כאן תרבות פוליטית חדשה".

הרוב קולות צפים

מי שעשויים להפתיע הפעם הם ערביי לוד. בעבר לא ייחסו במגזר הערבי חשיבות רבה לבחירות לראשות העיר ולמועצה. הפעם, אומר עו"ד עבד אל כרים אזברגה, דברים ישתנו. ביתו לא רחוק ממפגש הרכבת הגדול בארץ ובו שמונה מסילות. פעמים רבות הוא נאלץ להמתין זמן רב כדי להיכנס לשכונה ולצאת ממנה. לתסכול הזה קשה להתרגל. בשנים קודמות, אחרי שילדים נדרסו למוות, הבטיחו הרשויות להתאים את מפגש הרכבת למאה ה-21, אך דבר לא השתנה. "הגענו למסקנה שמי שיכול באמת לדאוג לעניינים שלך זה מישהו מהמגזר שלך. אני לא מאמין שראש עיר יהודי יעשה לערבים, עם כל הצער והכאב", אומר אזברגה.

סקר שערך מכון "מאגר מוחות" עבור מרציאנו לפני שבועיים הראה כי הוא המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר להיבחר לראשות העיר, לפחות בשלב הזה. בין בעלי הדעה היה שיעור התמיכה במרציאנו 33%, לעומת 29% שתמכו ברביבו. עם זאת, יותר ממחצית הנשאלים, 57%, השיבו כי אינם יודעים למי יצביעו. הנתון הזה יכול להעיד כי מערכת הבחירות רק בתחילתה, אך אולי גם על האדישות של תושבי לוד ובעיקר על הייאוש. "המצב שלנו בקקט", מודה ליאה שטינברג, אך מבהירה באותה נשימה כי היא ורבים אחרים מסרבים להרים ידיים: "אנחנו אנשים אופטימיים. אם צלחנו את כל זה ושרדנו בלוד, אז המצב רק ילך וישתפר. זה לא יכול להיות אחרת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו