הצפיפות ביישובי הבדואים לפחות פי 2.5 מאצל יהודים

הדו"ח שפרסם פורום דו-קיון בנגב בדק את האופן שבו ניתנים שירותים ציבוריים ביישובים יהודיים בהשוואה ליישובים בדואים

יניר יגנה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יניר יגנה

דו”ח של פורום דו־קיום בנגב קובע כי מדינת ישראל מזניחה את היישובים בנגב בהשוואה לאלו היהודיים. “הנתונים הכלכליים החלשים ונתוני האבטלה הגבוהים בשילוב חוסר השוויון בנגישות לשירותי הממשלה מוכיחים כי הינו תוצאה של הזנחה ממשלתית רבת־שנים” נכתב בדו”ח שפורסם ביום חמישי האחרון. “זו מותירה את האוכלוסייה הזו בתחתית הדירוג כקבוצה המוחלשת בישראל”.

הדו”ח, שפורסם ביום חמישי האחרון, בדק את האופן שבו ניתנים שירותים ציבוריים ביישובים עומר, ירוחם, מצפה רמון ודימונה והשווה לרשויות רהט, שגב שלום, חורה, ערערה בנגב ,כסייפה, תל שבע ולקיה. כמו כן נבדקה גם המועצה האזורית אבו בסמה.

כאשר נבדקה הצפיפות התברר כי בעוד שבשטחי השיפוט של העיירות הבדואיות, זו נעה בין 1,000 ל-2,700 תושבים לקמ”ר, ביישובים היהודיים יחס זה אינו עולה על 400 תושבים לקמ”ר. כך, העיר רהט מונה כ-55 אלף תושבים ומחזיקה בתחום שיפוט של 19 אלף דונם בלבד. לעומתה, העיר דימונה מונה כ-40 אלף תושבים, אך לה שטח של לא פחות מ-172 אלף דונם.

יישוב בדואי בנגב. הרשויות הבדואיות אינן מספקות את השירותים המינימליים לתושביהןצילום: אליהו הרשקוביץ

כאשר נבדקו ביישובים השונים נמצא כי קיים פער גדול מאוד ביחס שבין שעות קבלת קהל לבין מספר התושבים. כך, בעוד שבירוחם יחס זה הוא שעת קבלה לכל 538 תושבים, ברהט היחס הוא שעת קבלה לכל 4,575 תושבים. הדו”ח מגלה עוד כי רהט הוא היישוב הבדואי היחיד שבו מפעילה המדינה לשכת תעסוקה ומספקת שירותים מטעם משרד הפנים.

על פי הדו”ח, סניפים של הביטוח הלאומי עובדים בארבע עיירות בדואיות במתכונת מצומצמת ובתל שבע ולקיה כלל לא קיים שירות שכזה. זאת בשעה שבמצפה רמון, היישוב הקטן ביותר שנבדק, יש סניף.

אורי טרבולוס שחיבר את הדו”ח מטעם פורום דו־קיום בנגב אמר ל”הארץ” כי הרשויות הבדואיות אינן מספקות את השירותים המינימליים לתושביהן. “למרות המצב הקשה שבו נמצאות העיירות הבדואיות, ממשיכה המדינה להציע עיירות אלו כפתרון לבעיית הבדואים בנגב”, אמר טרבולוס. “השירותים הדלילים, חוסר התשתיות ואחוזי האבטלה הגבוהים, מוכיחים כי העיירות הבדואיות אינן מספקות את השירותים המינימליים לתושביהן כיום”. לדבריו, “נראה כי התעקשות המדינה לראות בעיירות פתרון יחיד, נובע מנקודת מבט ביטחונית, המבקשת לדחוס את האוכלוסייה בשטח מצומצם ככל הניתן ולא כמענה לבעיה אזרחית־חברתית”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ