בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת העיתונאי והסופר אמנון דנקנר

עורך "מעריב" לשעבר לקה בלבו בגיל 67 והניח אשה, 2 ילדים ו-5 נכדים. בראיון האחרון ל"הארץ" אמר: "אם פתאום אצנח ואמות, תכתבי - מת מאושר"

112תגובות

העיתונאי והסופר אמנון דנקנר הלך ביום שישי לעולמו והוא בן 67. דנקנר מת ככל הנראה מאירוע לב, בעת ששהה בביתו ברמת השרון. הוא הותיר אחריו אשה, שני בנים וחמישה נכדים. במהלך חייו שימש כותב ופרשן בשורה של עיתונים, בהם “דבר”, “הארץ” ו”מעריב”, שבו גם כיהן בתפקיד העורך הראשי בין השנים 2007-2002.

דנקנר זכה לחשיפה רחבה כחבר בפאנל של תוכנית הטלוויזיה “פופוליטיקה”. ב-1992 פרסם ביוגרפיה על דן בן אמוץ שעוררה סערה. ספרו האחרון, “מגע הקסם של הבל גאגין”, ראה אור ב-2011. החל מ-2009 השתתף בסדרת הטלוויזיה הקומית־סאטירית “פולישוק”, בה גילם דמות המזכירה מאוד את חברו הטוב, טומי לפיד.

בהופעותיו הטלוויזיוניות, כמו בכתיבתו, נהג דנקנר להשתמש בלשון חריפה וצולפת, והתפרסם בדעותיו יוצאות הדופן.

אחד ממאמריו המוכרים ביותר, שעורר ביקורת גדולה, הוא “אין לי אחות” שפורסם ב”הארץ” לאחר רצח אמיל גרינצוויג. המאמר עוסק ביחסי ספרדים-אשכנזים (ראו מסגרת). לימים, סביב משפטו של הנשיא לשעבר, משה קצב, התנער דנקנר מחלק מהתבטאויותיו במאמר ההוא.

מוטי קמחי

ב-2005, בסמוך להתנתקות, כתב דנקנר על האכזבה והעלבון שחשו אנשי הימין ומתנחלי גוש קטיף וטען כי סופה יהיה ב”הפניית עורף לציונות החילונית, התנתקות מהתפקיד המוביל של הציונות הדתית בצה”ל, רצון לחבור אל החרדים ולהתרחק מה שיותר מהשתלבות בחברה הכללית”. דעותיו היו נחרצות גם בהתייחסותו למערכת המשפט. כך היה בתמיכתו חסרת הפשרות באריה דרעי, לאחר הרשעתו, וכך במהלך המשפטים שנוהלו ומתנהלים כנגד חברו הטוב, ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

דנקנר האשים תדיר את מערכת המשפט בנפוטיזם ובבריונות כלפי מתנגדים, ולאחר זיכויו של אולמרט טען כי מערכת המשפט ביצעה פוטש בראש ממשלה מכהן וקרא לפרקליט המדינה, משה לדור, “להתאבד”.

בחודשים האחרונים החל דנקנר לכתוב טור אישי בעיתון החדש סופהשבוע. טורו האחרון עסק בשר האוצר יאיר לפיד, ובו גונן על יכולותיו והצלחותיו באופן היתולי.  
לפיד, שהפך במהלך השנים חברו של דנקנר בעקבות קשריו עם אביו המנוח, ספד לו אתמול בעמוד הפייסבוק שלו: “דוד אמנון מת... אני עוד לא יודע איך בדיוק ייראה עולם שאין בו דנקנר, אבל מה שבטוח הוא שמעכשיו יהיה פה משעמם יותר. כי מלבד כישרון הכתיבה הבאמת נדיר שלו, דנקנר גם עמד על זכותו ההיסטורית להיות כל מיני דברים ביחד – רע וטוב, גאון ואינפנטיל, אינטלקטואל בהיקפים שכבר אינם מצויים במקומותינו ואדם שמתגלגל על הרצפה עם נכדתו ועושה קולות משונים”. 

“ביום שישי בערב שוחחתי עם דנקנר”, אמר אתמול ראש הממשלה לשעבר אולמרט בריאיון לקול ישראל. “הוא היה במיטבו”. אולמרט ציין כי “אמנון היה אדם תוסס, עם סקרנות אינטלקטואלית שקשה למצוא כמוה ובעל ידע מדהים בתחומים מגוונים”.
יו”ר העבודה, ח”כ שלי יחימוביץ כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: “דנקנר היה סופר, עיתונאי, פרשן, עורך – מה לא. מתפוצץ מכישרון ומשנינות, משכיל ורב-ידע בכל תחום, עם חוש הומור מדהים, לשון חדה כתער, יכולת כתיבה נדירה, ואישיות סוערת. דנקנר ואני לא הסכמנו כמעט על כלום, אבל אנשים כמוהו, שאפשר לריב אתם מריבה הגונה אבל אף פעם לא לזלזל בהם – הופכים את החיים למעניינים, משעשעים ועשירים יותר”.

ח”כ אריה דרעי, מראשי ש”ס, הוציא הודעת אבל על מות דנקנר שאותו הגדיר “חבר קרוב ויקר שלי”. לדברי דרעי, “שוחחנו ארוכות רק לאחרונה וקבענו להיפגש בתחילת השבוע, לרגע לא חשבתי שזה יהיה אופיו של המפגש. אמנון היה חבר אמיתי, אבל יותר ממה שהיה חבר, הוא היה איש אמת, איש אשר לא חשש מעולם לומר את אשר על לבו. אמנון שייך לזן נכחד של אנשים אמיצים ומוכשרים שאילולא היו קיימים היה צריך להמציא אותם”.

“אחרי מות קדושים, תשתוק”, אמר לאחר היוודע מותו חברו של דנקנר, השחקן אלכס אנסקי וביקש שלא להוסיף. חבר קרוב אחר, העיתונאי והפרשן בן כספית, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: “אם הכישרון היה קריטריון, אמנון צריך היה לחיות לנצח. לטעמי, גדול הכותבים בעיתונות העברית העכשווית, חבר נפש, איש אשכולות וצוק תרבותי נדיר. אדם שלא ידע מורא ולא הסכים להגיד שום דבר חוץ ממה שבאמת חשב”.

“אהבתי אותו מאוד”, אומר גם הסופר והתסריטאי, והעיתונאי לשעבר, רון לשם. “הוא היה אדם נדיר בחושים ובחדות שלו, באינטיליגנציה הרגשית שלו. הרפתקן ובליין, איש צעיר, במובן הפתוח של המלה, ומתרפק על נוסטלגיה. מספר סיפורים גאון, וזה מה שעיצב את האופן שבו הוא מנווט את החיים שלו ושל כל מי שסבב אותו. חיינו סיפורים והיינו דמויות אצלו בסיפור. ברמה האישית הוא היה חבר חם, מבריק ומרתק שהרעיף עלי אהבה וביקורת וידע, שמעצבים אותי בכל צומת בחיי”.

נדב איל, עורך חדשות החוץ של ערוץ 10, שעבד בעבר תחת דנקנר, אמר כי “הוא היה העורך המיתולוגי האחרון בעיתונות הישראלית. “מאז עזריאל קרליבך, שתמונתו היתה תלויה מאחורי כסאו, לא ישב על כס העורך הראשי אדם שהוא הסמכות העליונה בכתיבה. בסגנונו, בווירטואוזיות שלו והיכולת לנוע בין טקסטים אישיים לטקסטים נוקבים על המתרחש בחברה ובפוליטיקה הישראלית”.

כיצד אתם תזכרו את אמנון דנקנר?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו