בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפורמות פה, רפורמות שם

טוב יעשו שרי החינוך שלנו, הלהוטים אחר חידושים שיירשמו על שמם, אם ילמדו לדחות קצת סיפוקים כמו שהם דורשים מהתלמידים

20תגובות

עוד לפני כארבעים שנה, כשהייתי תלמיד בבית ספר תיכון, נשמעה התלונה שבתי הספר נהפכו לבתי חרושת לציונים, שהתלמידים הם בורים ולא מנומסים לעומת מה שהיה פעם, שמערכת החינוך לא שוויונית ושבני טובים, הראש שלהם רק בג’ינס ואספרסו. אני גם זוכר שכבר אז דיברו על רפורמות: רפורמות לטיפוח השכבות החלשות, רפורמות לטיפוח המצוינות ורפורמות לחיזוק התודעה היהודית.

ההורים לא העזו אז להתערב בנעשה בבית הספר ולא עודדו את גסות הרוח של ילדיהם באמירה שכה רווחת היום: “כל המורים אידיוטים”. גם שרי החינוך נראו כפקידים אפורי חולצות, שלא העלו על הדעת שעליהם להסב נחת לתלמידים ולהתחבב עליהם באמצעות המצאת חידושים שיקלו עליהם את המאמץ לעבור את הבחינות.

השנים עברו, ומערכת החינוך שהתלונות עליה ועל מחדליה לא חדלו להישמע, הוציאה מתוכה בוגרים שמקצתם אנשים ראויים ומקצתם אידיוטים גמורים. פוליטיקאים מצליחים או כושלים, מלומדים גדולים, וסופרים ומשוררים ואנשי עסקים וכן הלאה ועוד. ואין שום הוכחה שמי שגמרו את לימודיהם בימי כהונתו של שר חינוך פלוני היו מוצלחים יותר מאלה שלמדו בימי כהונתו של שר חינוך אלמוני.

ניר כפרי

אני נמנה עם אלה הסבורים שמערכת החינוך בישראל טובה יותר משנהוג לחשוב ולו מפני שהצליחה לשרוד בתקופות של כל כך הרבה שרים משונים, כל אחד מקורי או מטורף או אידיוט על פי דרכו. אני גם סבור שרוב המורים אולי אינם גאונים אבל הם עולים לאין ערוך ברמתם על שרי החינוך הממונים עליהם, ולו מהסיבה הפשוטה שהם התקבלו לעבודתם בזכות כישוריהם המקצועיים, ובידיעה שרק אידיאליסט גמור יהיה מוכן לעבוד במקצוע כה קשה כהוראה.

ואילו כדי להיות שר חינוך לא צריך אלא להיות סוחר סוסים קואליציוני או חברו הטוב של סוחר סוסים כזה. אם שר החינוך הוא במקרה אדם סימפטי כמו שר החינוך הנוכחי, הרב שי פירון, יש נטייה להדחיק את האמת הלא נעימה הזאת, שמה שהביא אותו למשרתו היה כוח המיקוח הפוליטי של מפלגתו ולא כישוריו או אישיותו.

כלומר, יש סתירה מובנית בין עצם ההצלחה של אדם להגיע לכיסא של שר בממשלה, לבין האפשרות שהוא יהיה מופת חינוכי. וסופה של הסתירה הזאת להתגלות גם כשמנסים לטשטש אותה בדברי חלקות. אחד מדברי החלקות של שר חדש (לומדים אותו כנראה בבית הספר לשרים) הוא שהוא קיבל את המשרד מקודמו במצב גרוע, שבוגרי התיכונים הם בורים גמורים, ולראיה: הם אינם מצליחים לעבור את הבחינות הפסיכומטריות. עוד אחד מדברי החלקות: אני, השר החדש, אדאג לכך שבית הספר יחדל להיות מפעל לציונים ויחנך את התלמידים ללמוד לדחות את הסיפוקים המיידיים שמייצגים הציונים.

מתוך שזיכרונן של הבריות קצר, הן מתלהבות מהבשורה החדשה כביכול, שמביא השר החדש, וכבר שמעתי ברדיו דיבורים על אימוץ השיטה הפינית, שאין בה בחינות בגרות כלל וכולם שם לומדים מתוך אהבה ושיתוף ודחיית סיפוקים.

הצעד הראשון שעליו הכריז משרד החינוך לקראת הגשמת האוטופיה הזאת הוא שמעתה תפורסם רשימת הנושאים לבחינות הבגרות, המיקוד, בתחילת השנה ולא רק לקראת המבחנים. כך יהיה לתלמידים זמן ללמוד בנחת ובפחות לחץ ויש סיכוי שיאהבו יותר את מה שילמדו (או שלא).

אפשר לתת קרדיט לשיטה החדשה, אבל קשה להימנע מהמחשבה כמה אנרגיה מוציא כל שר חינוך חדש – מתוך הצורך שלו בסיפוקים מיידיים של רייטינג גבוה – על שינויים, ושינויים בחזרה משינויים קודמים (לאחר שסטטיסטיקה מסוימת הוכיחה שלא הובילו לשינוי המיוחל).

כמה אני מקנא בצרפת, שם נשארו בחינות הבגרות כשהיו מימי נפוליאון בערך, ומי שיעז להכניס ולו שינוי מזערי בשיטה, צריך להביא בחשבון את הסערה הציבורית שתתחולל. כך למשל קרה לניסיונו של נשיא צרפת בעבר, ניקולא סרקוזי, להוציא מתוכנית החובה לבגרות את הרומן “הנסיכה דה קלב” מן המאה ה-17, שלדבריו התעללות היא לדרוש מצעיר בן ימינו להבין את שפתו הפתלתלה. מערכת החינוך כולה, מורים ואף מרצים באוניברסיטה, יצאו לרחובות וקראו לפי תור באוזני הקהל קטעים מתוך הרומן המושמץ.

ואומרים שהזלזול הזה של סרקוזי ב”נסיכה דב קלב” היה המשגה הראשון ברשימה של משגים שבגינם סר חנו בעיני העם הצרפתי. הרומן נשאר כמובן ברשימת ספרי החובה לבגרות.

יש פזמון צרפתי ישן ששרים לפעוטות: “כך עושות עושות עושות המריונטות הקטנות. כך עושות עושות עושות, סיבוב קטן ואז עוזבות”. הנה שיר שראוי ששרי החינוך ישננו לפני שהם עושים אותם פירואטים באוויר ואז עוזבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו