בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג"ץ דחה עתירה נגד השמעת צפירה ברחבי הארץ

העותר ביקש להגביל את הצפירה למקומות שבהם מתקיימים טקסי זיכרון, אך השופטים דחו את הבקשה. "זהו ביטוי לסולידריות של כלל חלקי העם"

51תגובות

בג"ץ דחה היום (ראשון), ערב יום הזיכרון, עתירה שדרשה להגביל את השמעת הצפירה בימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנספי השואה למקומות שבהם מתקיימים טקסי זיכרון בלבד. בהחלטה נקבע כי הצפירה "מבטאת אותו רגע אחד בו האומה מתאחדת ומתייחדת במרחב הציבורי עם זיכרון בנותיה ובניה" וכי "בכך לא נפגעת כל זכות של מי שאינו מעוניין להיות שותף לאותו רגע קשה ומאחד".

השופטים כתבו כי "הסובלנות, עליה מבוסס המשטר הדמוקרטי (...) אינה מחייבת רק את הרוב כלפי המיעוט. היא מחייבת גם את היחיד להשלים עם מהלכים הנוגדים את דעותיו, מצפונו ואמונתו, ובלבד שאין עמהם פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו".

העתירה הוגשה על ידי אלחנן אסתרוביץ', חרדי שהואשם בשנה שעברה בריסוס כתובות אנטי-ציוניות במוזיאון "יד ושם" ובגבעת התחמושת. אסתרוביץ' טען בעתירתו כי פלישת הצפירה אל המרחב הציבורי מהווה "פגיעה גסה בדמוקרטיה ובחירות האזרחים", מאחר שהיא מכריחה אותם לעמוד דום בשל לחץ פסיכולוגי, בניגוד להשקפתם.

בפסק הדין כתבו השופטים חנן מלצר, צבי זילברטל ונעם סולברג כי אמנם החוק אינו מורה על קיומה של צפירה, אלא רק על קיומן של שתי דקות דומיה, אך "זו השתרשה עם התפתחות דפוסי הזיכרון במדינת ישראל ונעשתה עם השנים לחלק אינטגרלי מאירועי ההנצחה הקולקטיביים".

דניאל בר און

"הצפירה בימי הזיכרון מבטאת ומסמלת את הסולידריות של כלל חלקי העם, על מגזריו השונים, עם זיכרון הנופלים והנספים, ומושמעת בהשראתה של הוראת חוק העולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", כתבו, "אמת, אין מדובר ב'דומיה' גרידא, עליה הורה המחוקק, אלא דווקא בצפירה המלווה את דומיית הציבור, מכריזה עליה ומדגישה אותה. הנה כי כן דומה, כי מדובר ב'דומיה זועקת' – ביטוי חי לתחושת הכאב הקולקטיבית על המתים".

השופטים הוסיפו כי מנהגי ההנצחה הלאומיים מבטאים את התייחדות האומה עם כאב אובדן בניה ובנותיה. כאב זה, כתבו, "אינו תחום, ואינו צריך להיות תחום, ל'מקומו הטבעי – טקסי הזיכרון בלבד' – כבקשת העותר, אלא דווקא 'מקומו הטבעי' הוא המקום בו יש לבטא את הכאב הקולקטיבי – המרחב הציבורי". השופטים קבעו כי החוק לא נועד לכפות על העותר להצטרף לתחושת הכאב הקולקטיבית, אלא לאפשר לציבור להביע את תחושת הכאב ולהתייחד עמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו