בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בקופת חולים אסור לחלות בימים שני ורביעי

בבאר שבע קשה למצוא רופא משפחה בחלק מימות השבוע. למה? כי כך נהוג בכללית. קבוצה הפועלת לשיפור שירותי הבריאות בדרום, טוענת שזה אינו האבסורד היחיד

13תגובות

מזל כהן, בת 67 מבאר שבע, מתקשה ללכת. בשנים האחרונות. היא סובלת מכאבים במפרק הברך. היא מתיישבת וקמה מדי כמה רגעים, בניסיון להקל מעט על הכאבים, בחדר קטן במרכז באר שבע, לצד חברותיה ב"קבוצת באר שבע – שוויון בבריאות".

לפני כמה חודשים פרסמה הקבוצה נייר עמדה על שירותי הבריאות הניתנים באופן פרטי ועל הכרסום באיכות השירות הציבורי. היוזמה לבדיקת הנושא התחילה מהמקרה האישי של כהן. אין כאן סיפור יוצא דופן, רק פער בלתי נתפס בין זמן ההמתנה לניתוח במסלול הרגיל לבין זה המשלים, בו נדרשת השתתפות עצמית של אלפי שקלים. רק מעטים עדיין מתרגשים מהפער הזה, אבל את כהן הוא מרגיז. "בשביל מה אני משלמת כל השנים ביטוח בריאות?" היא אומרת את הברור מאליו, שכמעט ונשכח.

נייר העמדה כלל בדיקה אילו רופאים עובדים במערכת הבריאות הציבורית בדרום (בבתי החולים סורוקה וברזילי), ומקבלים במקביל מטופלים במכונים פרטיים בבאר שבע. חברות הקבוצה בחנו 13 תחומי התמחות ותתי-התמחות כמו גניקולוגיה, אורתופדיה, נוירולוגיה, עור ומין, ועוד, וזיהו לפחות 46 רופאים העובדים בשתי המסגרות.

הן ערכו בדיקה מדגמית, לפיה סך שעות הקבלה שנתנו רופאים למערכת הפרטית עומד על 175 שעות בשבוע לפחות. אפשר להניח כי בדיקה מקיפה יותר היתה מגלה מספר גדול יותר של שעות. על רקע התורים הארוכים במסגרת הציבורית, הן כתבו, "אפשר רק לדמיין את המשמעות של תוספת עבודה של רופאים בסורוקה ובברזילי".

הקבוצה גם הציעה דרכים לתיקון המצב, כאלה שמבקשות שינוי מבני, עקרוני, בערבוביה הלא בריאה של שירותי בריאות ציבוריים ופרטיים.

אליהו הרשקוביץ

כמעט שמונה שנים עברו מאז השתתפו חברות "קבוצת באר שבע" בקורס ציבורי שיזמו בארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א), על בריאות האשה. בעקבות הקורס הוקמה הקבוצה והיא נפגשת לפחות פעם בחודש, בליווי אנשי רל"א. בשדה המייאש של פעילות לשינוי חברתי, אין הרבה ארגונים היכולים להציג פעילות ממושכת כל כך.

כיום חברות בקבוצה שמונה נשים. למעט אחת, כולן בנות 65-50, חלקן ממוצא מזרחי ואחרות עולות מחבר המדינות. גברים לא משתתפים בקבוצה, אם כי לפעמים הן מזמינות מרצים גברים.

זו איננה קבוצת תמיכה במובנה הרגיל, למרות שהנשים - כהן, רחל פרץ, רחל שושן, פאינה קרבובסקי, יעל אסקירה, מרינה גרבנב, גולדה מורדוכוביץ ותחיה ארזי - בהחלט תומכות אחת בשנייה. ובכל זאת המיקוד כאן הוא פוליטי - לא ברמה המפלגתית, אלא בחינה של הקשר בין מדיניות חברתית וכלכלית, לבין ההמתנה הממושכת לייעוץ מקצועי או לניתוח בבית חולים; הקשר בין המדיניות למחסור באחיות ובכוח אדם סיעודי, ולעובדה כי הרופא ממעט להביט בחולה שלפניו, פשוט כי אין זמן ומחוץ לחדר כבר אפשר לשמוע את הבאים בתור זועמים. האישי אינו יכול להיות אלא פוליטי, הכי פוליטי שיש.

ביום שלישי השבוע התכנסו חברות הקבוצה לפגישתן החודשית, יחד עם שלומית אבני מרופאים לזכויות אדם, שמלווה את הקבוצה מאז הקמתה.

בשבועות האחרונים הן בדקו מדוע לקופת חולים כללית בבאר שבע אין רופאי משפחה שאפשר לפנות אליהם בימים שני ורביעי, משעות הצהריים. "התברר לנו כי אכן בימים אלה אין ולו רופא/ת משפחה אחד/ת אצלו ניתן להתקבל", כתבה הקבוצה לפני כחודש לכללית, "מבוטחים המבקשים לראות רופא משפחה בימים אלה מופנים למוקד רפואי (הגובה תשלום, א"ק)". אפשרויות נוספת שמוצעות למבוטחים הן להתייעץ טלפונית עם מוקד האחיות של הקופה, או לפנות לחדר מיון בסורוקה.

חברות הקבוצה טוענות כי הפנייה למוקד אחיות טלפוני או למיון אינה פתרון כאשר אין מצב חירום. "אנו מדברות על מצבים כמו חום או כאב אוזניים של ילד", הן אמרו בפגישה ביום שלישי, אלה מקרים שבהם "החולה לא רוצה להמתין עד מחר בבוקר, ומצד שני גם לא לרוץ למיון. קשה לקבל שאין רופא משפחה תורן אחד בכל באר שבע, שיקבל את החולים האלה בשעות אחר הצהריים".

הנשים טוענות כי בכך הקופה מקשה על תושבי באר שבע המבוטחים בכללית לקבל טיפול בסיסי, מצב ש"יוצר אי-שוויון בינם לבין מבוטחים בקופות אחרות ובהשוואה למבוטחי הכללית עצמם בערים אחרות", כפי שהן כתבו בנייר העמדה. לדבריהן, "לא רק שהעיכוב בפנייה לרופא משפחה, אפילו עם צרכים 'פשוטים' כמו דלקת גרון או צורך בחידוש מרשם, פוגע באיכות הטיפול הרפואי, אלא שההפניה כאלטרנטיבה למוקדי הלילה ולמיון, יקרה ומטרטרת".

יעל אסקירה מוסיפה כי במסגרות החלופות שמציעה הקופה, "אין מישהו שמכיר את החולה ואת ההיסטוריה הרפואית שלו, וכל הרקע הולך לאיבוד. עדיף שלא להיות חולים בימי שני ורביעי".

הן שלחו מכתב, חלף חודש, ושום תגובה לא התקבלה מקופת חולים כללית. כשניסו לברר את העניין, טענו בלשכת פניות הציבור במחוז דרום של הקופה כי לא קיבלו את המכתב. חברות הקבוצה מתקשות לקבל את ההסבר. "אנחנו מדברים על אוכלוסייה מוחלשת, שאפשר לדרוך לה על הראש או פשוט להתעלם ממנה", פירשה אחת הנשים בדיון השבוע. אחרת העלתה סברה כי גם בשעות הבוקר צומצם השירות, והן חילקו ביניהן את הסניפים בעיר כדי להמשיך ולבדוק את הנושא.

השגת מידע מהממסד הרפואי - משרד הבריאות וחלק מקופות החולים - אף פעם לא היתה משימה קלה. שקיפות היא עקרון ראוי, אבל לא בהכרח כזה שמיישמים אותו.

"משיחות בינינו, כאשר כל אחת העלתה את הבעיה האישית שלה, הבנו שחסרים בדרום רופאים מומחים", מספרת רחל פרץ. "ביקשנו ממשרד הבריאות נתונים על מספר הרופאים המומחים בכל מחוז ועל מספר החולים הממוצע אצל כל מומחה כזה. במשרד לא הבינו מי אנחנו ומה אנחנו רוצות מהם. הם הפנו אותנו לקופות החולים שחוץ מאחת, נתנו תשובות לקוניות או לא התייחסו. אז לקחנו אותם לבית המשפט".

הנתונים, שהושגו מכוח חוק חופש המידע ופורסמו בשנת 2009, חשפו פערים גדולים בתורים לרופאים מומחים בין קופות החולים, בין מחוזות גיאוגרפיים ובין תחומי רפואה שונים.

בבדיקה עדכנית יותר שעשתה הקבוצה במסגרת פעילותה בפורום דרום בריאות (גוף המאגד עובדים בתחום הסיעוד והעבודה סוציאלית, אנשי אקדמיה ופעילים ממספר ארגונים חברתיים), נמצא כי שיעור האחיות והאחים המועסקים במחוז דרום עומד על 3.3 לכל אלף בני אדם (נתוני 2009-2011) - השיעור הנמוך ביותר בארץ. במחוז תל אביב לשם השוואה השיעור הוא 5.8 אחיות לכל אלף בני אדם ובמחוז חיפה 7.1.

אסקירה, בת 30, עובדת כעוזרת מחקר באוניברסיטת באר שבע. היא האחרונה שהצטרפה לקבוצה, זמן קצר אחרי המחאה החברתית לפני שנתיים. "יש משהו קצת מחייב בפעילות הזו, כי ברור שאף אחד לא יילחם בשבילך", היא אומרת. "יש המון כוח בהבנה שהבעיות בתחום הרפואה אינן נקודתיות אלא מערכתיות, שזה לא מקרה שאפשר להשיג תור לרופא פרטי תוך כמה ימים, בעוד שהשירותים הציבוריים הולכים ומצטמצמים".

בפגישה ביום שלישי, אמרה תחיה ארזי מעט בייאוש, ש"המאבק נגמר: אנחנו צריכות להפנים שהרפואה הפרטית כבר כאן". אבל מיד התעשתה והוסיפה ש"התפקיד שלנו הוא לפקח על כך, להיות 'הקוץ בתחת' שדואג למערכת הציבורית".

הנשים מודעות היטב למגבלות כוחן. אין כאן אשליות, רק רצון לראות מערכת בריאות שוויונית יותר, שבה הפערים בין הפריפריה למרכז בנגישות לשירותים רפואיים, או בתמותת תינוקות ובתוחלת החיים, אינם כה גדולים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בסוף השנה שעברה, תוחלת החיים הממוצעת ברעננה מגיעה ל-85.5, לעומת 77.1 ברהט.

בשנים האחרונות מרכזת את הקבוצה רחל פרץ. לדבריה, "זה לא קל, כי אנחנו נשים לא פשוטות וגם הדברים זזים נורא לאט, לפעמים באופן מכוון". אבל, היא מוסיפה, "צריך לזכור שגם שינוי קטן עובד לטובתנו. אנחנו גרות כאן, ואם אנחנו לא נזכה לראות את השינוי - אז הוא יהיה בשביל הבנים והנכדים שלנו".

ויש גם הישגים. לפני כמה שנים עמד משרד הבריאות לפרסם מכרז לשמונה רישיונות חדשים להפעלת מכשירי MRI. ידע אישי של אחת מחברות הקבוצה הוביל לפנייה למשרד, בדרישה שיעניק עדיפות לבתי חולים בפריפריה ולמקומות שבהם אין המחסור במכשירים כאלה קשה יותר. בסוף 2010 הודיע המשרד כי בתי החולים בפריפריה אכן זכו בחלק משמעותי מהרישיונות למכשירים החדשים.

משירותי בריאות "כללית" נמסר בתגובה כי הקופה "פועלת רבות לקידום איכות וזמינות השירות הרפואי בדרום", וכי "בשלוש השנים האחרונות רשמנו צמצום של 84% בפערים בדרום במדדי בריאות מרכזיים כמו איזון סוכרת, אנמיה בתינוקות, יתר לחץ דם ועוד. אנו פועלים כל העת להרחיב את השירות, אולם הדבר כרוך בסוגיה המהותית של היעדר כוח אדם ומחסור ארצי הקיים ברופאי משפחה, אשר מורגש ביתר שאת בדרום".

עוד נמסר כי 19 מרפאות הקופה בבאר שבע "מעניקות שירות במשך כ-45 שעות שבועיות בממוצע", וכי "במקרים בהם נדרש לפנות לטיפול רפואי דחוף (בימי ב ו-ד') לרשות הלקוחות עומד מוקד רפואה דחופה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו