זמר נוגה

מת שאול ביבר, מראשוני הפלמ”ח ואבי הלהקות הצבאיות

בין שיריו המפורסמים: “אוכל, קדימה, אוכל” ו”הוא פשוט שיריונר”. הוא יובא למנוחות היום בשש בגבעת השלושה

אלי אשכנזי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלי אשכנזי

“אוכל, קדימה, אוכל” ו”הוא פשוט שיריונר” הם רק שניים מנכסי צאן הברזל שהותיר אחריו שאול ביבר, “אבי הלהקות הצבאיות”, שמת אתמול בגיל 90 בביתו בתל־אביב, אבל כפי שאמר עליו אתמול חברו הקרוב עמיקם גורביץ’, "כשאתה אומר שאול ביבר, אתה אומר פלמ"ח". ואכן, ביבר היה מראשוני הכוחות, וכפי שהוסיף חיים גורי, חברו לפלוגה א' בפיקודו של יגאל אלון, "שאול היה בכל הצמתים החשובים של פעילות הפלמ”ח".

הוא נולד בנובמבר 1922 בקריית ענבים ועבר עם משפחתו לטבריה. לאחר מכן עבר לכפר־ילדים שעל יד עפולה ולבית הספר המחוזי בגבעת השלושה, ולבסוף הגיע אל בית הספר החקלאי "כדורי” - חניך מחזור ד', מהמחזורים הבולטים בתולדות בית הספר, בו למדו גם יצחק רבין, משה נצר וישכה שדמי. מוסד הלימודים הזה, שמתוכו צמחה שדרת הפיקוד של הפלמ"ח, ושאחד מתוך שישה מבוגריו נהרגו בקרבות להקמת המדינה, היה המשמעותי ביותר בחייו, והוא הקפיד לשמור על קשר עם המקום. בשנה שעברה הגיע ליום הזיכרון שנערך במקום לזכר רבין, ונפגש עם התלמידים.

"אנחנו ודאי נראים לכם מתקופת האגדות או מתקופת נוח", אמר לתלמידים, "אבל הסיפורים שאנחנו מספרים באמת היו והקמת המדינה היא ממש לא דבר מובן מאליו. זה לא היה אז דבר ברור". הוא סיפר להם עוד על החיים הסגפניים בבית הספר בו למדו בנים בלבד, שזיכו אותו בתואר "המנזר שליד המנזר בתבור", על משחקי הכדורגל בהם הפליא רבין לשחק עם הראש, "ובכפל משמעות", אמר ושיתף את התלמידים במעשי קונדס, כמו המקרה שבו הוא, רבין ושדמי אכלו באישון לילה את התרנגול שבושל באופן מיוחד לכבוד הנציב ווקופ שהגיע למחרת לביקור.

שאול ביבר, מצביע על תמונתם של יצחק רבין ויגאל אלוןצילום: גיל אליהו

במהלך לימודיו הצטרף ל"נוער העובד" לפעילות בארגון ה"הגנה", ובחופשות יצא לאימונים במחנה הנוטרים במושבה מגדל. הוא היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח בשנת 1941, שובץ בפלוגה א' ויצא לקורס חבלה במשמר העמק. במהלך שירותו יצא לקורסי פיקוד שונים ובמסגרת תפקידו השתתף בפעולות המאבק בבריטים בשנים 1945–1946. באוקטובר 1945 היה מעורב בפעולת שחרור המעפילים ממחנה המעצר בעתלית, ובסוף 1946 יצא בשליחות הפלמ"ח למחנות המעצר בקפריסין והשתתף בארגון מרד מגורשי ספינת המעפילים "אקסודוס" חזרה לנמל פורט דה בוק בצרפת.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, חזר לארץ ומונה למפקד פלוגת הג'יפים בגדוד התשיעי בחטיבת הנגב. “כמו רבים מבני דורנו, הוא היה בגרעין הקשה שפעל ואיפשר לצה”ל להתכונן לקרבות מלחמת העצמאות”, אמר גורי.

בתום המלחמה נשאר בשירות קבע בצה"ל. הוא מונה לקצין חינוך של גייסות השיריון וייסד את להקתה. בהמשך מונה לראש ענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי, והשפיע רבות על דמותן של הלהקות הצבאיות. ב-1970 השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל, ופעל רבות בארגון הארצי של חברי ה"הגנה" ובבית הפלמ"ח. "היה לו חשוב שיזכרו את מורשת הפלמ"ח", אמר גורביץ’, שהגיע ל”כדורי” 8 שנים אחרי ביבר, ויצר אתו קשר קרוב בימי “כסית” השמחים. “כל שבת היינו נפגשים ואוכלים שם ארוחה חגיגית”, נזכר. לפני כמה חודשים ארגן לעצמו מסיבת יום הולדת באחד מבתי הקפה בתל אביב, ובין החברים שהוזמנו היה גם נשיא המדינה, שמעון פרס, חברו מימי קיבוץ אלומות, שאליו הצטרף כפעיל “הנוער העובד”. “היה יום הולדת יפה מאוד, עם תוכנית שמחה”, אמרה אתמול נעמי פולני, ונפרדה ממי שיחד איתה עיצב את דמותן של הלהקות הצבאיות. ביבר, אב לשלוש בנות ובן, ייקבר היום בשעה 18:00 בבית הקברות בקיבוץ גבעת־השלושה.

האזינו לבומבה צור מבצע את "אוכל, קדימה אוכל"

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ