בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשבון ללא ערבים

הקלטה מבנק מזרחי: אנחנו לא נותנים אשראי ל"בני דודים"

גם בשאר הבנקים המצב עגום: ערבי משלם עמלות וריביות גבוהות יותר. בנקאי בכיר: "הסיכונים אצלם גבוהים יותר. זה כמו להשאיר אוטו באום אל-פאחם". האזינו לשיחה שחושפת את המדיניות בבנק

226תגובות

מאז שעלה לאוויר, לפני כמה שבועות, קשה לפספס את הקמפיין החדש ועתיר המיליונים של בנק מזרחי טפחות. בכותרת "מדן ועד אילת", כשגלגל בריכה לצווארו, עולה דביר בנדק על טוסטוס־סירה עם הכלב רמבו - ושניהם יוצאים כדי לפתור תהייה אחת: מדוע אנשים לא עוברים בנק. כבר ארבע שנים שבנדק, הפרזנטור של מזרחי טפחות, קורא לנו לעבור בנק. אלא שכעת מתברר שבניגוד למסעם חוצה הארץ של דביר ורמבו, בנק מזרחי טפחות מדלג בשיטתיות כבר שנים על אזורים שלמים בישראל, ובעיקר על יישובים ערביים. יתרה מכך, מתברר שדלתו של הבנק ממש אינה פתוחה לרווחה בפני כל אזרחי ישראל.

בתחילת 2012 הפנו כמה ממוקדני מזרחי טפחות לקוחות ערבים שהתעניינו בפתיחת חשבון לסניף בקריית שמונה. לאחר זמן מה החלה ל', אחראית גיוס לקוחות בסניף, לטלפן למוקד ובפיה בקשה: הפסיקו להפנות אליי לקוחות ערבים - כי תקבלו "סירוב שלילי". הכוונה היא למצב שבו מוקדן הפנה לקוח לסניף, אך בסופו של דבר הלקוח לא פתח חשבון, מה שנרשם לחובת המוקדן.

ל' ידעה שלפי החוק בישראל אסור לסרב ללקוח שמבקש לפתוח חשבון, ולכן תדרכה את המוקדנים "לשכנע" את הפונים הערבים לוותר על הכוונה לפתוח חשבון בסניף - בעיקר על ידי הבהרה שהבנק לא מעניק אשראי עם פתיחת החשבון, אלא רק לאחר מספר חודשים. שיחת טלפון בין ל' למוקדן, שהגיעה לידי "הארץ", חושפת את מה שהתרחש בסניף (האזינו לשיחה, וקראו את התמליל מטה):

 

ל': ככה. לגבי הבני דודים, אתה יודע מה זה בני דודים?

המוקדן ג': לא. אני לא יודע, מה זה אומר?

ל': ה...ערבים. ערבים, דרוזים... איך שאתה קורא להם. אנחנו לא נותנים מיד אשראים, רק לאחר חצי שנה. בין ארבעה לחמישה חודשים...

ג': נגיד לקוח עכשיו במצב כלכלי הכי טוב מה, בהגדרה בגלל שהוא ערבי, אז ככה?

ל': חשבון חדש, חשבון חדש! אתה מציע לו כל מיני דברים. אז אל תציע. תגיד לו, אם אתה רוצה מאוד ביקרו, תגיד שאנחנו לא נותנים מיד. רק בין ארבעה לחמישה חודשים. סגרתי 3 פניות שלכם.

ג': באיזה קטע אבל? לקוח אחר זה סבבה וערבי לא?

ל': אני לא רוצה... אני, אסור לי להגיד את זה בטלפון, אבל אני אומרת לך שתבין בין השורות, יש דברים שלא אומרים, אבל אני מצטערת פשוט זה מה שעובד פה בבנק הזה, בסניף שלנו. אין פה אישורים. לא נותנים מיד. רק אחרי חמישה חודשים. למה, כי הם גרים בכפרים אחרי הקו. זה מסעדה, זה אשער (כך במקור. הכוונה כנראה לכפר רג'ר ש"ש)... פה בסניף מפחדים לתת, כי היה ניסיון לא טוב עם האנשים האלו, הבנת? שלקחו את הכסף וברחו, ויש פה מנהל וסגנית חדשים שלא מוכנים.

ג': ואם הוא מכפר שהוא לא בקווים האלה, זה בסדר?

ל': לא. עוד פעם אגיד לך - לא. לא. לא הולך. אם אתה רוצה להתאמץ, תתאמץ לא על בני דודים. בסדר? אני אומרת לך שתבין פשוט, כי חבל אני סוגרת על שלילי.

ג': האמת שקשה לי מאוד עם מה שאת אומרת. אם היית ספציפית אומרת על מסעדה או כפר מסוים היית אומרת טיעון הגיוני.

ל': אין טיעון הגיוני, זה הטיעון של הסניף הזה. אני מסבירה לך, שלא יהיה לך הרבה סגור שלילי.

ג': לא אכפת לי מה"סגור שלילי". את אומרת דבר שקשה לשמוע.

ל': אני יודעת שקשה, אבל זה מה שעובד בסניף הזה. זה מאז ומתמיד היה.

ג': אז בסדר, אני אעשה את העבודה שלי, ואני אפנה מי שהוא לקוח טוב, ואת תחליטי אם לסגור אותו.

ל': אין בעיה. אבל תדע שהם מאוד כועסים עליי. (הם אומרים) 'למה מבטיחים לי במוקד'...

ג': אני לא מבטיח שום דבר לאף אחד. כל דבר אני אומר שזה באישור הסניף. אבל אם יש לקוח טוב אני אשלח, אני לא אגיד.... אלא אם כן את אומרת גר בכפר מסוים, אז הגיוני. מעבר לזה אני לא יכול להבין.

ל': אין שום בעיה. אני רק אמרתי לך מה הצד שלנו. אנחנו לא נותנים אשראים מיד. היו פה אתמול שניים, אחד הלך עצבני, רוצה לתבוע אותי אישית ואת הבנק שאני לא מוכנה לתת לו, ולמה הבטיחו לו והוא לא מקבל. ואנחנו נקבל תביעה פה. כאילו, בטח נקבל מבנק ישראל משהו. השני כעס והצלחתי להרגיע אותו והוא יחכה חמישה חודשים בשאיפה שהוא יקבל. אני מראש רוצה למזער נזקים, אז זה מה שאני אומרת. כי זו הוראה מלמעלה, מהכי גבוה בסניף, אנחנו לא נותנים להם - אולי אחרי חמישה חודשים, חצי שנה. אם יעשו הוראת קבע לחסכון של 1,500־1,000 שקל אולי יחשבו על זה על זה. על איזה אשראי קטן של 3,000 שקל – אפילו המסגרת היא 8 ו-9 (אלף שקל – ש"ש). זה בגדול. אתה פשוט חייב להבין, אם אין להם ביטחונות אז אין.

ל': אני ממש מצטערת. נורא חשוב לי להסביר לך כי אני מאוד רוצה לגייס לקוחות. זה התפקיד שלי בסניף. כל מי שנכנס אני רוצה את טובתו וגם הצד השני שעובד איתי חשוב שיבין אותי. זה בא ממקום טוב, לא ממקום לא טוב...

עובד לשעבר באחד הבנקים הגדולים, ששמע את ההקלטה, הסביר כי "לקוח סטנדרטי שמגיע לבנק מבקש מסגרת אשראי, כרטיס אשראי ולפעמים גם הלוואות. ל' בעצם מדריכה את המוקדנים לומר לו: 'תשמע - בחצי השנה הראשונה לא תקבל אשראי, לא מסגרת ולא כרטיס'". אותו בנקאי הוסיף כי "אם מדובר על אדם שאין לו משכורת קבועה או שהסתבך עם הלוואות – אז אכן מדובר על סיכון לבנק ואפשר להבין. אבל אדם עם משכורת קבועה ורקע של עמידה בהלוואות – מיד נותנים לו אשראי, ובדרך כלל גם מסגרת של פי 3 מגובה ההכנסות שלו. לקוח פוטנציאלי שאומרים לו שלא יקבל שום דבר בחצי שנה – מבין שפשוט לא רוצים אותו".

לפני שהצטרף ליאיר לפיד במפלגת יש עתיד היה יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר והיום שר המדע והטכנולוגיה, יו"ר בנק מזרחי טפחות. זהו אותו פרי שבסרט "שומרי הסף" אמר ש"אחרי הפרישה אתה הופך קצת לשמאלן". לצדו, כמנכ"ל הבנק, כיהן אלי יונס, שבסוף 2012 נאם בכנס כלכלי גדול והתייחס גם לשוק העבודה בישראל. "נשים ערביות, ערבים וחרדים", אמר המנכ”ל יונס, "הם קבוצות ענק שאנחנו לא מעודדים אותם או לא עוזרים להם להיות חלק במאמץ הכולל. הם משתוקקים להשתלב בשוק התעסוקה".

לפחות בסניף הצפוני, כפי שחושפת ההקלטה, הדברים נראו אחרת לגמרי. בנוסף, בנק מזרחי טפחות - שהוקם בשנות ה-20 על ידי תנועת מזרחי העולמי, תנועת פוליטית ציונית-דתית, הדיר את רגליו במשך עשרות שנים מיישובים ערביים. מתוך 165 סניפים ברחבי הארץ, עד 2012 לא היה לבנק הרביעי בגודלו בישראל אפילו סניף אחד ביישוב ערבי. רק ב-2012 פתח הבנק לראשונה סניף בנצרת.

"פריסת הסניפים של מזרחי טפחות מנותקת מהמגזר הערבי", אמר מומחה בתחום האשראי. עם זאת, הוא הוסיף כי לא מדובר במדיניות מוצהרת, אלא בהיסטוריה ו"בזהות" הדתית-לאומית של הבנק. בנקאי בכיר אמר גם הוא כי מזרחי טפחות הוא הבנק החלש ביותר בחברה הערבית. "אולי זה נובע מפחד, או מחוסר היכרות עם המגזר", העריך.

ממזרחי טפחות נמסר בתגובה: "לבנק לקוחות רבים מהמגזר הערבי, בכל תחומי הפעילות, ומדיניותנו המוצהרת היא לעשות מאמץ בלתי פוסק להגדיל את שיעורם. מובן שמדיניות זו היא המדיניות הרשמית, המוצהרת והיחידה של הבנק בנושא זה, והבנק כולו על יחידותיו וסניפיו, פועל בהתאם. מדיניות סניף קרית שמונה אינה שונה בנושא זה.

"העברנו את החלק מתמליל ההקלטה שמסרתם לנו למנהל הסניף בקרית שמונה, וממנו לכל בעלי התפקידים הבכירים וכן למספר 'בנקאי לקוחות' בסניף. התשובה החד משמעית והמוסמכת היא שכל מי שיש לו רשות וסמכות בתחום גיוס לקוחות, פרטיים ועסקיים בסניף, מעולם לא אמר את הדברים - לא פנים אל פנים ולא בטלפון. אם מישהו זוטר מעובדי סניף קרית שמונה אמר דברים שסותרים את מדיניות הבנק, זה בהחלט חמור, אבל עדיין מדובר במעשה יחידני וחריג ללא רשות או סמכות. אין להסיק בשום אופן מהאירוע על בנק שלם, שנוהג אחרת.

לפני כשנה התקבלה בדירקטוריון שלנו החלטה לעשות מאמץ נוסף להגביר פעילות במגזר הערבי, ואפילו לשקול פתיחת סניף ביישוב ערבי. הסיבה שעד ליום זה פתיחת הסניף לא יצאה לפועל כפולה: או שביישובים שמבחינתנו באים בחשבון מבחינה עסקית יש היצף של בנקים אחרים או שבדיקות כלכליות שנעשו הוכיחו שפתיחת סניף חדש בישוב כזה או אחר, אינה כלכלית".

פחות סניפים, פחות פקידים

מזרחי טפחות אינו הבנק היחיד שמערים קשיים על ערביי ישראל. רק לאחרונה חשפו רונן בר ואבי עמית, בתחקיר ששודר בערוץ 10, כי בנק הפועלים לא תמיד מאפשר ללקוחות ערבים לעבור בין סניפים, בנימוק של "היעדר זיקה לסניף". הלקוחות היהודים שבאו במסגרת התחקיר לאותם סניפים ולאותם פקידים - לא נשאלו כלל על זיקתם לסניף אליו ביקשו להעביר את חשבונם.

התופעה משתקפת בבירור גם מסקירה שפרסם בסוף 2012 מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שכותרתה "שירותים בנקאיים במגזר הערבי - סניפי בנקים, עמלות ומרווחי ריבית", ועלתה לאחרונה לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. את הסקירה כתב הכלכלן איתמר מילרד, והיא מציגה תמונה עגומה לפיה ערבים משלמים הרבה יותר על השירותים הבנקאיים – הן בעמלות והן בריביות. בנוסף, אם כלל לקוחות הבנקים בישראל סובלים מהיעדר תחרות מספקת, הרי שהבעיה חמורה שבעתיים בציבור הערבי.

זוהי, אגב, הסקירה הראשונה שנעשתה באופן פורמלי בישראל בנושא שירותי הבנקים ללקוחות הקמעונאים (כלומר, למשקי הבית ורוב העסקים הקטנים) באוכלוסייה הערבית - וגם היא נערכה רק לאחר פנייה של חבר הכנסת אחמד טיבי. המפקח על הבנקים לא ערך מעולם מחקר מעמיק בנושא. הסקירה, חשוב לציין, מציגה תמונה חלקית בלבד בשל היעדר מאגר נתונים מקיף בסוגיה. הבנקים בישראל אמנם מדווחים על מחירי העמלות ועל גובה הריבית ללקוחות, אך הפילוח אינו מתבצע על פי דתות או מגזרים.

בשל כך האינדיקציות לשירות שונה מגיעות משני מקורות: פריסת הסניפים, וכן ניתוח העמלות בשני הבנקים היחידים שמזוהים עם הציבור הערבי - אלו הם בנק "ערבי ישראלי" (מקבוצת לאומי), ש-93% מסניפיו נמצאים ביישובים ערביים, ובנק מרכנתיל דיסקונט, ש-35% מסניפיו נמצאים ביישובים ערביים ויותר ממחצית מלקוחותיו הם ערבים. על פי מרכז המחקר של הכנסת, שני הבנקים מפעילים 62 מתוך 98 סניפי הבנקים בישראל הנמצאים ביישובים ערביים. עוד מצא המחקר שמתוך 1,372 סניפי בנקים בארץ, רק 7% נמצאים ביישובים ערביים, למרות ששיעור הערבים באוכלוסיה הוא כ-20%, ושיעור הערבים מעל גיל 15 (שמקבלים שירות מהבנקים), הוא 10%.

גם במדדי השירות נמצאו הבדלים בין יישובים יהודיים לערביים: שטח הסניפים ביישובים יהודיים גדול יותר, מספר הפקידים הממוצע בהם גבוה יותר, וזאת על אף שהם משרתים פחות. כך, בסניף "יהודי" ממוצע יש כ-15 פקידים, המשרתים 4,298 לקוחות. בסניף "ערבי" ממוצע, לעומת זאת, יש כ-12 פקידים בלבד - המשרתים 5,373 לקוחות. לפערים הללו מצאו במרכז המחקר והמידע הסבר: לדבריהם, הבנקים פותחים יותר סניפים ביישובים שבהם מספר התושבים מעל גיל 15 גבוה, הרמה הכלכלית־חברתית גבוהה והיישוב קרוב יותר למרכז. לטענת עורכי המחקר, כאשר מתחשבים בגורמים אלו, המצב מתהפך ומספר הסניפים ביישובים ערביים דווקא גדול יותר מאשר ביישובים יהודיים.

בסקירה נבדק גם אם קיימים פערים במחירי השירותים של הבנקים - כלומר, עמלות על ניהול חשבונות וריביות שנדרשים הלקוחות לשלם. בצד העמלות התברר כי העלות החודשית הממוצעת של חשבון עובר ושב למשקי בית בבנקים המזהים עם החברה הערבית (מרכנתיל ו"ערבי ישראלי"), היתה הגבוהה מכל הבנקים בישראל, ועמה על 22.6–21 שקלים לחודש. לשם השוואה, בחמשת הבנקים הגדולים היא נעה בין 12.6 ל-17.6 שקלים בחודש. הסקירה נכונה לסוף שנת 2011, אולם סקירה שפירסם לאחרונה בנק ישראל מלמדת כי התוצאות נשארו דומות גם ב-2012.

בבדיקת הריביות נבדק הפער בין הריבית שהלקוח משלם על אשראי, לבין זו שהוא מקבל על פקדונות. ככל שהפער, שמכונה מרווח ריביות, גדול יותר - הבנק מרוויח יותר על הלקוחות. גם כאן נמצאה תמונה דומה: הבנקים הערביים נמצאו בחלק העליון של הטבלה, כשלפניהם רק בנק פועלי אגודת ישראל, השייך לקבוצת הבינלאומי ומשרת בעיקר לקוחות חרדים. נכון לסוף 2010 מרווח הריביות במרכנתיל דיסקונט עמד על 9.6% ואילו המרווח בבנק ערבי ישראלי עמד על 9.06%. לעומתם המרווח הממוצע בחמשת הבנקים הגדולים עמד על 6.9%.

במערכת הבנקאית תקפו השבוע בחריפות את סקירת מרכז המחקר של הכנסת, שנשענת על נתוני בנק ישראל. לדברי בכירים במערכת מספר הסניפים בסקירה שגוי, וכולל סניפים שנסגרו וסניפי מטה שאינם מספקים שירות למשקי בית. בנוגע לעמלות נטען כי לא נכון להשוות בין סלי העמלות למשקי בית שקובע בנק ישראל, ומבוססים בעיקר על פעולות ישירות (כמו פעולות באינטרנט, בטלפון, או בכספומט), שכן רוב הפעולות שמתבצעות על ידי לקוחות ערבים הינן מול פקיד. לדברי אותם בכירים מחירי העמלות לשירותים שניתנים על ידי פקיד נמוכים יותר במרכנתיל דיסקונט ובבנק ערבי ישראלי.

גזענות או שיקול כלכלי?

בעוד הנתונים מראים בבירור כי לקוחות הבנקים הערבים משלמים יותר, נשאלת השאלה אם הפער הוא תוצאה של אפליה, או שמדובר בשוני מוצדק מבחינה כלכלית - כפי שטוענים לפעמים עובדים במערכת הבנקאית. במלים אחרות: השאלה היא האם לקוחות ערביים מסוכנים יותר לבנק, למשל בעמידה בהחזרי הלוואות, והפער במחיר רק משקף את ההבדל בסיכון. לכאורה, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עונים על השאלה בחיוב: הרמה החברתית־כלכלית הממוצעת ביישובים יהודיים גבוהה משמעותית מזו שביישובים ערביים, ומנגד שיעור המשפחות הערביות מתחת לקו העוני גבוה משמעותית משיעור המשפחות היהודיות.

אולם כאשר בודקים את הדברים לעומק, ככל שמאפשרים הנתונים, מגלים שהתשובה אינה כה חד משמעית. ב-2010 בדק מרכז המידע והמחקר של הכנסת את שיעור החובות המסופקים של הבנקים - מדובר בחובות שיש ספק אם יוחזרו, ושיעורם נותן אינדיקציה מסוימת לגבי איכות הלווים בבנק. אמנם בשני הבנקים נמצא שיעור חובות מסופקים גבוה מהממוצע בכלל הקבוצות הבנקאיות, אך נתון זה יש לבחון למול מרווח הריביות, שנזכר קודם.

בדיקה כזו, מצא הכלכלן מילרד, מגלה כי במרכנתיל המרווח גדול, יותר אך כמוהו הסיכון. מכאן שהוא אינו יקר מדי עבור לקוחותיו, אלא דווקא הוגן יחסית. בנק ערבי ישראלי, לעומת זאת, אמנם גובה מרווח נמוך יותר מהלקוח – אבל לא באופן שתואם את הסיכון שהוא נוטל על עצמו. בכל מקרה, בשנתיים האחרונות שיעור החובות המסופקים במגזר משקי הבית בבנקים המזוהים עם האוכלוסייה הערבית, צנח לרמות המאפיינות גם את הציבור הכללי.

דרך נוספת להערכת הסיכון שנוטלים על עצמם הבנקים היא באמצעות בדיקת מספר החשבונות המוגבלים - כלומר, חשבונות שהפעולות בהם הוגבלו בעקבות פיגור ממשי של בעלי החשבון בהחזר חובותיו לבנק. זיאד אבו חבלה, רואה חשבון ודוקטורנט באוניברסיטת חיפה, בדק את הנתונים שמפרסם בנק ישראל לגבי סניפים שבהם יש חשבונות מוגבלים - בהתאם למיקום הגיאוגרפי של הסניף. ממצאיו, שפורסמו בעבר בכתבה של מירב ארלוזרוב ב"The Marker", העלו כי שיעור החשבונות המוגבלים שיכולים להיות משויכים לאוכלוסייה הערבית הוא 17%. אם מוסיפים לכך את הערבים החיים בערים מעורבות, שבהן לא ניתן לשייך סניף בנק לאוכלוסייה הערבית או היהודית, הרי שחלקם היחסי של הערבים בכלל החשבונות המוגבלים נע בין 20% ל-24% - דומה מאוד לחלקם באוכלוסייה, כ-20%. מכאן שעל פי חבלה הטענה כי הבנקים באוכלוסייה הערבית לוקחים סיכון גדול יותר - לכל הפחות אינה מדויקת.

אשראי לפי חוש הריח

בכירים במערכת הבנקאית הודפים מכל וכל את הטענות לאפליה. "לא רק שהבנקים לא מדירים את רגליהם מהמגזר הערבי", אמר אחד מהם, "בשנים האחרונות הם אפילו מסתערים עליו – פותחים יותר סניפים ומגדילים את האשראי באופן דרמטי. נכון שהמרווחים והעמלות גבוהים יותר במגזר, אבל אין כאן שום אפליה או גזענות. צריך להבין שלבנקים יש רק שני שיקולים כלכליים קרים – הראשון הוא לעשות כסף והשני הוא לנהל את הסיכונים נכון ולתת אשראי באחריות".

אותו בכיר הוסיף כי "באופן פרטני אם יש לקוח טוב, ולא משנה אם הוא ערבי או יהודי, הבנקים ירצו בו. הם רוצים להרוויח. נקודה. ממוצע המחירים הגבוה של שירותי הבנקים בחברה הערבית נובע מכך שבאופן כללי הסיכונים בפעילות שם גבוהים יותר. במלים פשוטות – איפה תעדיפי להשאיר את האוטו שלך, ברחוב פנקס בתל אביב או באום אל פחם?"

לדברי הבנקאי הבכיר, "הסיכונים במגזר נובעים מבעיות אינהרנטיות ומאפיינים שונים, שהם כמובן לא גנטיים, אבל הם תוצאה חברתית וגם תוצאה של מיעוט שקשה לו. למשל, מוסר התשלומים שם נמוך יותר. יש אמנם הרבה ערבים עם מוסר תשלומים מאוד גבוה, ושמבחינתם להחזיר הלוואה עד השקל האחרון זה עניין של כבוד - כזה שלא תמצאי אצל נוחי דנקנר, למשל - אבל מוסר התשלומים באופן כללי ירוד".

בעיה נוספת שמציג הבנקאי בנוגע לציבור הערבי היא היעדר בטוחות. "זוהי הסיבה שהבנקים לא מעמידים להם כמעט בכלל אשראי למשכנתאות", הוא אומר, "כי מצד אחד אי אפשר לרשום שעבוד כנגד הנכס בטאבו ומצד שני גם יש קושי לממש את הנכסים, במיוחד במקומות שבהן יש חמולות משפחתיות. הפתרון לזה צריך לבוא מהמדינה, כי הבנקים לא יכולים לפתור זאת - מבחינתם הם מותחים את עצמם עד הקצה, בהיבט של ניהול סיכונים".

"אני מאמין בפוטנציאל של המגזר הערבי, אבל גם מבין את הסיכונים", אומר הבכיר - וגולש לדימויים שכמו נלקחו מתחומים אחרים לחלוטין. "במגזר היהודי אני בודק את הלקוח, ואת הסיכוי שיחזיר לי את ההלוואה, באמצעות מודל סטטיסטי. לעומת זאת, אצל ערבי אני לא מסתפק רק במודל סטטיסטי. יש לי גם, בואי נקרא לזה, 'סוכני חרש'. אני מתכוון לבנקאים, ערבים בעצמם, שעובדים בסניפים ביישובים ערבים ומכירים טוב מאוד את הנפשות הפועלות. יש להם מודיעין פנימי, הם מכירים את המשפחות ביישוב והם ירחרחו בכדי לבדוק מי את ומה את. הפעלת חוש הריח שלהם כאן היא בעלת ערך רב. יכול להיות שהמודל הסטטיסטי יספק דירוג שיאפשר לתת ללקוח אשראי של 40 אלף שקל, אבל יבוא מנהל הסניף ויגיד שאסור לתת לו יותר מעשרת אלפים, או אולי בכלל לא כי הוא לא יחזיר את ההלוואה".

לגבי ההבדל בגובה העמלות אומר הבכיר כי "הערבים הרבה יותר אדישים למחיר, וגם אומרים את זה לפעמים. אותם מעניין יותר כבוד ושירות אישי. הם רוצים לשבת עם הבנקאי שלהם בחדר סגור ולשתות קפה. זה קטע מנטלי. אז הפרופורציה בין המחיר לשירות מוטה לכיוון שירות, ולכן העמלות גבוהות יותר. סיבה נוספת היא שהערבים לא מעוניינים בדרך כלל בערוצים ישירים שמוזילים את העלות ללקוח. הם רוצים שירות מבנקאי ומעוניינים פחות בביצוע פעולות באינטרנט, בכספומט, בטלפון וכו'".

מיכאל תבור, מנכ"ל חברת "תבור כלכלה ופיננסיים", שמנהל עבור האוצר את הקרן לעסקים קטנים, מציע הסבר אחר. "הבנקים לוקחים איפה שהם יכולים ואיפה שהם מזהים מצוקה", הוא אומר, ומוסיף כי "המצב בשנים האחרונות השתפר פלאים. פעם היינו הולכים לבנק במגזר הערבי וראינו סניפים שיש להם דלת משוריינת שמזכירה את סיציליה. היום זה כבר לא כך. היו גם הרבה בעיות שאיפיינו את המגזר כמו, למשל, בעיה של שקיפות בדו"חות של לקוחות ובעיה באיכות הביטחונות - מאפיינים שהשתפרו באופן ניכר בשנים האחרונות, על רקע שיפור במודעות של הציבור הערבי והגדלת הפעילות מצד הבנקים".

כמו הבנקאי הבכיר, גם תבור פוסל על הסף את האפשרות שקיימת אפליה גזענית בתחום. "איני מכיר אף בנק עם מדיניות מוצהרת נגד ערבים, וברבים מהבנקים, יש אפילו קאדר נרחב של מנהלים ערבים", הוא אומר, אך מסייג את דבריו: "עם זאת, בהחלט תיתכן חרפה מקומית, ואם יש מנהל סניף או בנקאי שאינו רגיל לעבוד עם ערבים, אז זו יכולה להיות בעיה. האפליה והגזענות, שהן תופעות מחפירות, קיימות אולי ברמת הפרט".

"שוב דופקים את הערבים"

בסוף חודש יוני האחרון הופיע המפקח על הבנקים, דודו זקן, בפני ועדת הכלכלה של הכנסת. הדיון נסב בעיקר על רווחי הבנקים והעמלות, אך בין לבין השתרבבה גם הסקירה בנוגע לשירותי הבנקאות במגזר הערבי. "מרווחי הריבית ביישובים הערביים גבוהים בשליש ממרווח הריבית הממוצע בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות”, תהה ח”כ איתן כבל, “אני שואל כיצד? איך זה שלמרות..." - אלא שכבל לא סיים את השאלה. "כרגיל", קטע אותו ח”כ יצחק וקנין, "דופקים את הערבים".

יו"ר הוועדה ח"כ אבישי ברוורמן מיהר להסביר שהתופעה אינה ייחודית לישראל. "התופעה שח"כ טיבי מדבר עליה נכונה לא רק במדינת ישראל", אמר, "דווקא הקבוצות החלשות - בגטאות, בהארלם - שם האנשים משלמים מחירים גבוהים יותר".

"קבוצה סוציו-אקונומית נמוכה אמורה לקבל מהבנקים יחס מקל יותר, לא קשה יותר, דווקא בתחום העמלות", השיב לו ח"כ טיבי, "לא מבחינת עלות חשבון חודשית ולא מבחינת מרווחי ריבית. גם התמיכה של הבנקים בפרויקטים כלכליים בתוך היישובים הערביים כמעט ולא קיימת, והתמיכה הרצינית יותר היא דווקא פיתוח כלכלי ביישובים הגדולים והמבוססים. זה יוצר מעגל קסם". עם פיזור הוועדה הבטיח ברוורמן להמשיך ולדון בעניין, אך עד היום לא נקבע תאריך לדיון נוסף.

תגובות

מבנק ערבי-ישראלי נמסר: "כפי שחוזרים ומראים דו"חות בנק ישראל, בנק ערבי-ישראלי הינו מהזולים במערכת בגביית עמלות. באשר למרווחי הריבית, אלו מוטים כלפי מעלה היות והבנק אינו פעיל כלל בתחום המשכנתאות, מה שתורם להורדת ממוצע הריבית בבנקים אחרים".

מבנק מרכנתיל נמסר: "אנו משרתים את כלל המגזרים בישראל ובכלל זה גם את המגזר הערבי, ותעריפון העמלות של נו אחיד לכלל המגזרים ומפורסם בשקיפות מלאה. לקוחות המגזר הערבי צורכים יותר שירותים הבנקאיים באמצעות פקיד, ופחות שירותים בערוצים הישירים, שתעריפיהם זולים בהרבה. אנו משקיעים מאמצים על מנת להטמיע שירותים אלו בקרב לקוחות המגזר".

מהפיקוח על הבנקים נמסר: "באחרונה קיבלנו, לראשונה בשנים האחרונות, כמה תלונות על פער בטיפול הבנקאי במגזר היהודי והערבי. הנושא נמצא במעקב".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו