בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה ד"ר אריקה לנדאו, שחינכה עשרות אלפי מחוננים

לנדאו, ששרדה ארבע שנים במחנה ריכוז, היתה פסיכולוגית ואשת חינוך הקימה את "המכון לקידום נוער ליצירתיות ולמצויינות"

28תגובות

ד"ר אריקה לנדאו, הפסיכולוגית ואשת החינוך שהקימה את "המכון לקידום נוער ליצירתיות ולמצויינות", מתה הבוקר (שני) בגיל 82. לנדאו, שנולדה ברומניה ולמדה בגרמניה, הקימה את המכון ב-1969 בתל אביב. מאז למדו בו עשרות אלפי מחוננים. מטרת החינוך היא "להכין את הילד לחיים", אמרה לפני שנתיים בראיון לאורן מג'ר ב-TheMarker.

"כשאתה שואל הורים מה המטרות של הורות טובה, הם עונים - 'שהילד יהיה מאושר'. אבל אושר הוא עניין רגעי, ולא החינוך מביא לאושר. אושר אנחנו יוצרים בעצמנו. מטרת הורות טובה היא ללמד את עובדות החיים. אתה לא יכול להרגיש אושר אם לא הכרת את הסבל", הוסיפה.

היא נולדה ב-1931 בצ'רנוביץ ברומניה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היתה ילדה בת תשע. היא נלקחה עם משפחתה למחנה עבודה ליד נהר. "צעדנו לידו כשהוצף, והיה קשה לצעוד בתוך הבוץ הכבד הזה. באחד הצעדים הוצאתי את הרגל והנעל נשארה בבוץ. נפלתי, רציתי לקום ולא יכולתי. חייל גרמני רץ אליי והתחיל להרביץ לי. הסתכלתי על אבא שעמד לידי, הוא הביט בי ובכה וזה כאב כפליים - הכאב שהרגשתי בגוף והכאב של אבא", סיפרה בראיון לדיאנה בחור ניר, שפורסם ב"כלכליסט" ב-2011. ארבע שנים היא שהתה במחנות ריכוז. ב-1947 עלתה באונייה לארץ ישראל.

אייל טואג

בגיל 17 התחתנה עם שלומי לנדאו. "האהבה שהעניקו לי נתנה לי המון כוחות", אמרה בהתייחסה להוריה ולבעלה. "אחרי שראיתי את הזוועות במחנות הריכוז, מעולם לא רציתי להביא ילדים. לא הצלחתי להשתחרר מהתחושה של קטסטרופה מעבר לפינה. במחשבה לאחור אני לא מתחרטת: יש כל כך הרבה ילדים שאני אוהבת ושסייעת להם בצורות שונות, מבחינתי הם לא חייבים להיות ילדיי", הוסיפה.

אחרי שלמדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, המשיכה לדוקטורט בפסיכולוגיה ובתולדות האמנות במינכן שבגרמניה. את עבודתה כתבה על "היצירתיות".

ב-1969 הקימה את "המכון לקידום נוער ליצירתיות ומצויינות" באוניברסיטת תל אביב. המכון מכשיר ילדים מגיל גן ועד חטיבת הביניים בגישה רב-תחומית בנושאים מגוונים בהם מדעים מדויקים, מדעי הרוח, החברה ואמנות. יש לו כמה סניפים ברחבי הארץ. רבים למדו בו, בהם שר האוצר לשעבר ד"ר יובל שטייניץ, מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף במיל' אליעזר שקדי, דיקאן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון פרופ' אלי ביהם, היזם שי אגסי, ואנשי רוח ותרבות כמו הסופר אתגר קרת, התסריטאים דנה מודן ועוזי וייל, העיתונאים אלון בן דוד ואיתי אנגל, ומגישי הטלוויזיה גיא זהר ויעקב אילון.

"ילדים מחוננים צריכים לחיות עם הממוצעים, והודות להם אנחנו יכולים לשפר את הממוצע", אמרה בראיון ל-TheMarker. "אני מתנגדת לבידוד המחוננים, ואחת הסיבות לכך היא שרגש שייכות מתפתח לאט אצל הילד. אם אני מוציאה ילד בגיל 5 או 6 מהמסגרת שלו, כשהוא עוד לא קשר את כל הקשרים בגן, בבית הספר ובשכונה, אני שוברת את השייכות שמתגבשת בתוכו. הוא מתנתק מהסביבה. כשהוא מסיים את הצבא, הוא חש שזה היה בזבוז כי הוא ממילא לא שייך, והוא לא שייך גם כשמציעים לו בחו"ל לימודים עם יותר כסף. זה שובר משהו, ובמציאות הישראלית זה חשוב במיוחד. כךאנחנו מאבדים אותו".

את גישתה הייחודית לחינוך ילדים הסבירה כך: "ילד לא שואל כדי להבין, אלא מתוך חשיבה ורצון לדעת עוד... כשילד שואל שאלות...הוא רוצה להיות בקשר אתך. כשהוא שואל משהו יש לשאול בחזרה: מה אתה חושב על זה? כך הילד לומד להביע את עצמו ולחשוב על הדברים לפני שהוא שואל...צריך לאפשר לילדים להתנסות. אנחנו צריכים להבין שמטרת החינוך היא לא לדעת, כי אם לחוות. המטרה צריכה להיות מורכבת גם מהרגשות שלי, מהמודעות העצמית שלי ומהאינטראקציה החברתית שלי".

את הדגש ששמה על פיתוח הרגש בחינוך הילדים הסבירה כך: "מטרת החינוך היא גם ללמד את הילד לחוות באמצעות רגשות, ותוך מענה לצרכים חברתיים. כשאני יושבת עם בני גילי, כל מלה שנייה שלהם היא 'שכחתי'. אבל אני זוכרת. גיליתי שהיכן שלמדתי רק עם השכל הדברים נשכחו, אך במקום שבו יש רגש זה אף פעם לא נשכח. לכן אני מאמינה בחינוך שאינו באמצעות עובדות או ידע, אלא באמצעות שאלות. השאלה, אמרו אנשים חכמים ממני כמו אלברט אינשטיין, פותחת את העולם, בעוד ידע סוגר את העולם. בשאלה מסוגננת היטב יש חצי פתרון". כדוגמה נתנה את השאלה: "מה זה מים". "אצלנו במכון מדברים על מים, שההרכב הכימי שלהם הוא כך וכך. אומרים לילדים: 'בואו נצא החוצה ונדבר על מים. מה זה מים בשבילך?' אחד אומר 'ניקיון', השני אומר 'צימאון', השלישי אומר 'לנסוע עם אבא לים בשבת', הרביעי אומר 'אנרגיה וכוח שיש למים'. פתאום העולם פתוח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו