בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרב עובדיה יוסף 2013-1920

עובדיה א', עובדיה ב'

הוא היה פוסק אמיץ, אך נסוג מאימת הליטאים. מנהיג נערץ, אך כזה שמגדף את יריביו בשפת ההמון. דווקא עם עלייתו כמנהיגה הפוליטי של ש”ס, פחתה תעוזתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף

תגובות

בודדים האנשים שהשפיעו לאורך תקופה כה ארוכה על הציבור בישראל וגם על יהודים רבים בחו"ל. בשני העשורים האחרונים לא היה כאן ראש ממשלה שלא רצה בקרבתו ולא היה כמעט ילד בישראל שלא ידע מיהו; עשרות ספרי הלכה נכתבו בעקבותיו, דורות של מומחים ועיתונאים ניתחו את מהלכיו, ביוגרפיות ודוקטורטים הוקדשו לדמותו ולמשנתו ועדיין - תמיד ריחפה החידה הלא פתורה מעל ראשו: מיהו באמת הרב עובדיה יוסף?

מנהיג מפלגה סקטוריאלית, או מהפכן חברתי? האם הנציח בערות אצל צאן מרעיתו, או שמא תנועתו קוממה מעפר ההשפלה המוני מזרחים שישראל הראשונה בזה להם? האם היה פוסק רגיש ואמיץ או שמרן כוחני? האם זהו הרב המגדף משיעורי מוצאי שבת, או איש הלכה הומניסט ומקל? האם זרע מחלוקת בחברה הישראלית, או שמא חיבר קצוות?

מותו של הרב עובדיה יוסף - כל הכתבות והפרשנויות: אנשיל פפר: חולשתו של גדול הדור | יאיר אטינגר: לא יהיה לו יורש | עופר אדרת: סרטון ההכתרה לראשון לציון | יאיר אטינגר: הרב שהתיר אלף עגונות | יוסי שריד: "המנהיג הרוחני" שרוחו רעה | יאיר אסולין: הרב שאהב בני אדם | שחר אילן: אז למה הוא היה כל כך גדול?

כל התשובות נכונות. עובדיה יוסף היה רב בעל פנים רבות שלו שונאים ומעריצים רבים - אך שני המחנות אמורים להסכים שהוא היה מנהיג יחיד בדורו, ושקרוב לוודאי שפועלו ישפיע גם על הדור הבא. ואולם, הקביעה הזו תקפה פחות ביחס למעורבותו במפלגת ש"ס ויותר ביחס לשיטתו ההלכתית, שהשליטה את הפסיקה הספרדית על מאות אלפי שומרי מצוות, ובעיקר לקחה אחריות דתית בתקופה שבה הציונות תבעה לעצמה אחריות מדינית. אחריו, קשה לראות בעולם כולו רב שיפסוק הלכה לקבוצה גדולה כל כך של אנשים.

הרב עובדיה אחראי לפסיקה נועזת בתחומים שמרבית הפוסקים ברחו מהם במשך דורות - בראשם אלפי תיקים אישיים עלומים מעין הציבור של עגונות, מסורבות גט וממזרים, וכן פסיקות היסטוריות שבהן הכיר ביהדות בני ביתא ישראל מאתיופיה, התיר את עגונות מלחמת יום הכיפורים, קבע מדיניות כלפי גרים ומתגיירים והתיר קצירת איברים במקרה של מוות מוחי. מצד שני, בשנים האחרונות הוא נכנע שוב ושוב לרבנים הליטאים, ויישר קו כאשר ציבור גדול של מעריציו וחסידיו ציפה ממנו למופעים של אומץ לב, כפי שהפגין מאז שנות העשרה לחייו.

רשימת הכניעות שלו כוללת את מפעל הגיור הלאומי, שלא תמיד זכה ממנו לגיבוי מול המתקפות החרדיות; את חוסר ההסכמה שלו לקרוא לתרומת איברים למרות שהכיר במוות מוחי; את יישור הקו שלו עם הקנאים לנוכח מלחמות השבת בירושלים ואת יישור הקו עם הליטאים בפרשת עמנואל, שבה הנפגעים היו ש"סניקים, בשר מבשרו.

החידה סביב משנתו האידיאולוגית גם נוגעת לוויכוח בין ימין לשמאל, ולשורות שכתב באחד הספרים בסדרת "יביע אומר": "אם ראשי ומפקדי הצבא, יחד עם חברי הממשלה, יקבעו שיש פיקוח נפש בדבר... שקיימת סכנת מלחמה מיידית... ואם יוחזרו להם שטחים, תורחק מעלינו סכנת המלחמה, ויש סיכוי לשלום בר קיימא - נראה שלכל הדעות מותר להחזיר שטחים מארץ ישראל למען השגת מטרה זו".

השורות האלה, בין היתר, קירבו בין הרב עובדיה ובין פוליטיקאים כמו שמעון פרס, אך לאורך השנים הוא הפגין בכל הזדמנות את סלידתו מהחילוניות והחילונים ("עזבו את התורה והפכו אהבלים"), בעיקר מנציגי השמאל החילוני כמו הח"כים לשעבר שולמית אלוני ("צריך לעשות משתה ביום שהיא תמות") ויוסי שריד ("לתלות אותו על עץ גבוה חמישים אמה"). רבים בישראל הכירו רק את דיבוריו ההמוניים, שנאמרו לרוב בדרשות מוצ"ש שעיקרן הוקדש לענייני הלכה.

הסלידה מהשמאל התחלפה עם הזמן בבוז ושנאה כלפי חובשי הכיפות הסרוגות, בתקופה שבה הם דחקו את רגלי ש"ס מהממשלה. ערב הבחירות לכנסת הכריז הרב כי הבית היהודי של בנט הוא "בית של גויים", וקבע שהמועמד הדתי־לאומי לרבנות, הרב דוד סתיו, הוא "רשע" משולל יראת שמים.

אז מי הוא היה באמת? כדי להבין את גדולתו של הרב עובדיה יוסף צריך ללטש את הזיכרון לטווח הארוך והבינוני. בטווח הארוך דרושה התמצאות בסיסית בהיסטוריה היהודית, שבה הרב יוסף בולט כפוסק בה"א הידיעה של תקופת קום המדינה והתבססותה. באותם הימים התבלט יוסף עם פסיקות אמיצות נגד הזרם, כמו למשל אלה שהכירו ביהדותם של אתיופים, ופסיקותיו הדיסקרטיות שבהן הוציא מה”כלא" ההלכתי עגונות, מסורבות גט, ממזרים ומתגיירים. "כוחא דהיתרא", כוח ההיתר, היה ראשון בארגז הכלים ההלכתי שלו.

העניין הוא שהפסיקות האמיצות הללו ניתנו ברובן כבר לפני שנים רבות, פחות או יותר עד התקופה שבה סיים את הקדנציה כרב ראשי ב–1983. בעשור האחרון, כאמור, הוא נסוג שוב ושוב מאימת הפוסקים הליטאים בסוגיות הלכתיות אקוטיות, כמו מחלוקות על גיור או מוות מוחי נשימתי.

לכן, כדי להבין את גדולתו, נחוץ אותו זיכרון חד לטווח הבינוני, שימחק את רישומו של פרק הזמן הארוך שבו חשש הרב מעימותים עם הפוסקים הליטאים, ובו הנהיג מפלגה פוליטית שלא אחת פשתה בה השחיתות. מי שבוחר להתבונן ברב עובדיה רק בטווח הקצר יזכור אותו בעיקר כמנהיג פוליטי, ולא מנהיג רוחני. הוא יזכור את המחלוקות סביב ש"ס ואת התבטאויותיו המורעלות של הרב נגד יריביו, נגד קורבנות השואה, נגד חילונים ונגד חובשי כיפות סרוגות.

כדי להבין את הרב עובדיה, צריך להכיר בכך שהוא דמות עגולה עם פנים רבות. אפשר גם להסתכל על ציר חייו ולקבוע שיש עובדיה א' ועובדיה ב'. המוקדם היה פורץ דרך ונועז, האחרון היה מנהיג פוליטי שעשה חשבונות פוליטיים לא רק בפוליטיקה, אלא גם במגרש הביתי שלו, פסיקת ההלכה.

בכל זאת, גם תקופה של 30 שנה אי אפשר למחוק – ובה צריך לזקוף לטובתו את היקף הכתיבה ההלכתית ואת דמותו כמנהיג מזרחי. ש"ס אולי הרגה את המסורתיות המזרחית הישנה, החליפה אותה בחרדיות ליטאית ומנעה לימודי חול ומקצוע מחניכיה. אך אותה מפלגה גם הצילה, פשוטו כמשמעו, צעירים וצעירות מישראל השנייה מגורל רע בהרבה של פשיעה ומחסור, ולו רק באמצעות הארוחות החמות בבתי הספר של מעיין החינוך התורני. את החלל הזה המדינה לא טרחה למלא. אבל לא משום כך היה הרב עובדיה מנהיג מזרחי כה משמעותי - לאין ערוך יותר מהפנתרים השחורים, תמ"י דוד לוי או הקשת המזרחית. הוא והנציגים הפוליטיים שלו כמעט לא נגעו במחאה חברתית, וההערצה כלפיו נובעת מהיותו סמל לתחייה תרבותית ספרדית זקופת קומה.

אך שאיפתו הגדולה ביותר של הרב עובדיה יוסף היתה כי ספריו יונחו בכל ספרייה תורנית, על אותו מדף שבו מונחים "משנה תורה" לרמב"ם ו"שולחן ערוך" לרבי יוסף קארו. הרב חשב היסטוריה ואולי קיווה שההיסטוריה תשכח את כל מה שלא נגע ליצירתו ההלכתית. לצערו, הדבר לא קרה, אבל השורות האלה נכתבות, אולי, קרוב מדי לאירועים. בפרספקטיבה ארוכת שנים, ההתכתשויות והכוחנות ושפת ההמון יהיו, אולי, רק הערות שוליים צבעוניות לדמותו של הרב עובדיה יוסף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו