בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2014-1928

מת ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון

הוא היה איש צבא שנוי במחלוקת, קידם את מפעל ההתנחלויות והפך לבסוף לאדריכל תוכנית ההתנתקות. ראש הממשלה ה-11 מת היום לאחר שמונה שנים בתרדמת

144תגובות

אריאל שרון, ראש הממשלה ה-11 של ישראל, מת היום (שבת) בבית החולים שיבא בתל השומר, בגיל 85.

שמונה שנים חלפו מאז לקה באירוע מוחי ב-4 בינואר 2006. כשהוא בשיא כוחו ומפלגתו החדשה "קדימה" שולטת במערכת הפוליטית, מרסקת מפלגות ושועטת בסקרים אל עבר רף 40 המנדטים – ירד שרון בן ה-78 באחת מהבמה הציבורית. אירוע מוח שני בתוך שבועיים וחצי הביא לאשפוזו של ראש ממשלת ישראל בבית החולים הדסה בירושלים. עיני כל העולם נישאו לעבר בית החולים, שנהפך לזירת ההתרחשות המרכזית במערכת הבחירות הסוערת של 2006.

שרון, המצביא והפוליטיקאי השנוי במחלוקת, עמד, על פי כל ההערכות, לבצע מהלך מדיני משמעותי. לשם כך הוא פרש ממפלגת הליכוד והקים את קדימה. המפץ הגדול שחולל במערכת הפוליטית, כשהקים את מפלגת המרכז, היה אמור לשמש פלטפורמה למהלך הגדול של חייו. רק שני עשורים קודם לכן הוא נחשב למוקצה בקהילה הבינלאומית ובקרב חלקים נרחבים בציבור הישראלי, כשהוא נושא על גבו את אירועי מלחמת לבנון הראשונה והדחתו המשפילה על ידי ועדת החקירה הממלכתית לטבח בסברה ושתילה. שרון, שהודח אז מתפקיד שר הביטחון, נותר מנודה בזירה הפוליטית, בעל תדמית ימנית קיצונית כמעט דמונית. אך כמאמר המשפט שהוא עצמו טבע - "תמיד להישאר על הגלגל" - הוא נשאר במערכת והמתין להזדמנות. כך הוא הגיע עד ללשכת ראש הממשלה, ואז גם זכה לשיקום תדמיתו בישראל ובעולם.

השולייה שהיה לקוסם - אמיר אורן על אריאל שרון | יוסי ורטר על המנהיג הישראלי האחרון | עמוס הראל על האיש שהכניע את הטרור - ושרטט את הקווים לנסיגה | משבר האמונה שחולל שרון - אנשיל פפר | אלוף בן על האיש שאין לו תחליף |

יחידה 101

שום דבר בחייו הסוערים, במזגו ובבית גידולו, לא ניבא את התפנית שעשה באחריתה של הקריירה הפוליטית שלו. אריאל שיינרמן נולד בפברואר 1928 בכפר מל"ל, אח צעיר לדיתה המבוגרת ממנו בשנתיים, שברבות השנים נישאה והיגרה לארצות הברית. אביו שמואל, שהיה אגרונום בהשכלתו, ואמו ורה, סטודנטית לרפואה שמעולם לא השלימה את לימודיה, עלו מגיאורגיה שש שנים קודם לכן והתפרנסו מהמשק בכפר. אמו, סיפר שרון, נהגה לישון עד יומה האחרון כשרוב גופה תחוב תחת מיטתה, זכר ללילות האימה שעברה ברפת של כפר מל"ל בזמן הפרעות של 1929, כשאריק ודיתה הקטנים מסתתרים עמה.

כשהיה בן 14 בלבד, התקבל הנער אריק שיינרמן לשורות "ההגנה", והתאמן בניווט, בירי ברובה אוויר ובקרב פנים אל פנים. שנה לפני קום המדינה הצטרף כנוטר למשטרת היישובים היהודיים, שפעלה בחסות המשטרה הבריטית, ובמקביל המשיך בפעולות עבור "ההגנה".

אחרי החלטת החלוקה באו"ם הוצב כמפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני, תפקיד שאותו מילא גם במלחמת העצמאות. עשרה ימים אחרי הכרזת המדינה, במאי 1948, נפצע שרון קשה בבטנו בקרב בלטרון. חייו ניצלו כשאחד מחייליו חילץ אותו משדה הקרב ביער חולדה. בסיום המלחמה היה שרון כבר מפקד פלוגה, וכעבור כמה חודשים מונה למפקד סיירת גולני בצפון הארץ. בשנת 1950 נשלח שרון לקורס מג"דים בצריפין, שעליו פיקד יצחק רבין. אחרי הקורס מונה לקצין המודיעין של פיקוד המרכז, ובהמשך גם של פיקוד הצפון. 

ב-1953 הקים שרון את יחידת הקומנדו המפורסמת "101", שביצעה פעולות תקיפה נקודתיות בשטח מדינות אויב, בשיטות לחימה מתוחכמות שלא נהגו עד אז בצה"ל. בתקופה זו יצא בצבא שמו כמפקד נועז שלוקח סיכונים, ושהכללים והפקודות עבורו הם בגדר המלצה בלבד. כבר אז היה דמות שנויה במחלוקת. כך היה באוקטובר 1953, כשפיקד על הפשיטה על הכפר הפלסטיני קיביה, שממנו יצאו כמה ימים קודם לכן מחבלים שרצחו אם ושני בניה ביהוד. הכוח פוצץ כ-40 בתים בלי לדעת שההריסות קברו תחתן 70 מתושבי המקום, רובם נשים. הפעולה ספגה גינויים בעולם וראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, התנער מאחריות הממשלה למבצע. כעבור כמה חודשים פורקה יחידה 101 והתמזגה בגדוד 890 של הצנחנים. שרון מונה למפקד הגדוד, שביצע שורה ארוכה של פעולות תגמול מעבר לגבול. באחת הפעולות, במחנה הפליטים דיר אל-בלח ברצועת עזה, נפצע שרון מקליע ברגלו.

במבצע קדש ב-1956 היה שרון מפקד חטיבה 202, ושוב הסתבך, הפעם בקרב המיתלה, סמוך לתעלת סואץ. הוא פיקד על כוח שלא קיבל אישור לעבור במעבר המיתלה הצר, שכוחות מצריים הקיפו אותו. למרות זאת הסתבכה החטיבה כולה בקרב קשה וספגה אבידות קשות. הרמטכ"ל אז, משה דיין, האשים את שרון בהפרת פקודה מפורשת. שרון גם ספג ביקורת על שניהל את הקרב מאחור, באמצעות הקשר.

ראש הממשלה דוד בן גוריון עמד בקשר ישיר עם הקצין הצעיר שרון עוד מימי יחידה 101, אולם היו לו הסתייגויות מאופיו של שרון. בספרו "פנקס שירות" מתאר רבין שיחה בה אמר לו בן גוריון על שרון: "אתה יודע שיש לי יחס מיוחד אל אריק שרון. אני רואה אותו כאחד מאנשי הצבא הטובים ביותר... אילו רק היה יותר דובר אמת זה היה מסייע לו להתקדם".

בתחילת שנות ה-60 למד שרון בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, במקביל לשירותו הצבאי. במלחמת ששת הימים, חודשים אחדים אחרי שקודם לדרגת אלוף, הוא זכה לתהילה כשפיקד על הקרבות באום־כתף ובאבו־עגילה, כמפקד אוגדת המילואים המשוריינת 38 שפעלה בסיני. שרון התרעם על כך שלאוגדה שלו הוקצה תפקיד הגנתי בלבד בחזית הדרומית, והכין תוכנית קרב התקפית מורכבת, בשיתוף כוחות שריון, חי"ר, צנחנים במסוקים ומטוסים, שבוצעה בדיוק מרבי, והשמידה את הכוח המצרי במתחם. בטרם מלאו לו 40 מונה שרון לאלוף.

ב1973-, לאחר שדוד אלעזר (דדו) מונה לרמטכ"ל, נאלץ שרון לפרוש מהצבא. בסמוך לפרישתו הוא רכש קרקע בשטח של 4,000 דונם בנגב המערבי, סמוך לעיירה שדרות, והקים עליה את חוות "שקמים". שוויה של החווה, שנרכשה תמורת 600 אלף דולרים, מוערך כיום במיליוני דולרים.

לכאבים האלה אין מזור

גם חייו האישיים שרון ידעו סערות. את אשתו הראשונה, מרגלית צימרמן, הכיר שרון עוד כשהיתה נערה בת 16 בפנימיית "מוסינזון" מול שדות המשפחה בכפר מל"ל. זו היתה אהבת נעורים עזה. ב-1953, כשנטל פסק זמן מהקריירה הצבאית ולמד היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, נישאו השניים. הם עברו להתגורר בצהלה ונולד להם בנם הבכור, גור. במאי 1962 נהרגה מרגלית בתאונת דרכים בדרך לירושלים, שם עבדה כאחות פסיכיאטרית. שרון הצעיר נותר אלמן, מטופל בילד בן חמש וחצי.

כשנה לאחר מותה נשא שרון לאשה את אחותה של מרגלית, לילי. היא היתה צעירה ממנו בכעשור, אך לאחר מותה של מרגלית התקרבו השניים. לילי מילאה את מקומה של מרגלית כאמו של גור, ולזוג נולדו שני בנים - עמרי וגלעד.

בכך לא תמו הטרגדיות והסערות בחייו. בערב ראש השנה 1967, כשהיה גור בן 11, הוא שיחק עם חבר מהשכונה ברובה ישן בבית המשפחה בצהלה, ונהרג. שרון, שהיה בבית כשנשמעה הירייה, רץ אל החצר ומצא את בנו שותת דם במצב אנוש. הוא הרים את גור בזרועותיו, יצא בריצה אל הרחוב ועצר מכונית חולפת, אך עד שהגיעו לבית החולים גור כבר מת בזרועותיו.

בגיל 75, בהיותו ראש ממשלה, התייחס שרון בראיון באופן נדיר לטרגדיה: "לכאבים האלה אין מזור. בתחילה זה מכה בך אלף פעמים ברגע. כן אתה אומר לעצמך, מה היה קורה אילו הייתי עושה כך? אילו הייתי עושה אחרת..."

כמו לאחר מותה של מרגלית, גם לאחר מותו של גור שימשה לילי כמשענת לשרון. לילי נראתה איתו בכל אירוע, היתה צמודה אליו ושימשה אוזן קשבת ויועצת. המשפחה היתה עבור שרון מוקד הכוח, העוגן, הבית אליו חזר תמיד. לילי לא זכתה לראותו נבחר לראשות הממשלה. בשנת 2000 מתה ממחלת הסרטן לאחר חודשים רבים שבהם סעד אותה שרון בבית החולים.

אבי ההתנחלויות

אחרי פרישתו מצה"ל בשנת 1973, יזם שרון את הקמת "הליכוד", שיאחד את כל מפלגות הימין. הוא כינס מסיבת עיתונאים שבה הודיע על הקמת "מערך נגדי למערך" ובתוך זמן קצר השיג את הסכמת כל סיעות הימין, כולל מנהיג "חירות" מנחם בגין, וראש המפלגה הליברלית שמואל תמיר, להתמזג לרשימה אחת.

בינתיים פרצה מלחמת יום הכיפורים. עם פרישתו מהצבא קיבל שרון מינוי חירום למפקד אוגדת שריון בדרום. כעבור חודשים אחדים, במלחמת יום הכיפורים, יהפוך המינוי הזה לגורלי. בימים הראשונים של המלחמה ניהלה האוגדה קרבות בלימה קשים נגד דיביזיות רבות של הצבא המצרי, כששרון נכנס שוב ושוב למאבקים עם האלוף שמואל גונן (גורודיש), מפקד חזית הדרום חיים בר-לב והרמטכ"ל אלעזר, שהאשימו אותו בהפרת פקודות, האשמה שוועדת אגרנט ניקתה אותו ממנה לאחר המלחמה.

בהמשך עבר צה"ל להתקפה ושרון פיקד על הכוח שחצה את תעלת סואץ - מהלך שהכריע את המלחמה. את המלחמה סיים שרון כ"אריק מלך ישראל". בעיני החיילים בחזית והציבור בעורף, הוא הפך לגיבור שהציל את המצב בחזית הדרום. מיד אחרי המלחמה נבחר שרון לראשונה לכנסת ברשימת הליכוד.

אחרי פרסום דו"ח ועדת אגרנט על מחדל מלחמת יום הכיפורים, עזבו ראש הממשלה גולדה מאיר והרמטכ"ל אלעזר את תפקידיהם. שרון לחץ על ראש הממשלה החדש, יצחק רבין, שימנה אותו לרמטכ"ל, אך רבין העדיף למנות את מוטה גור.

ביוני 1974 השתתף שרון בהקמת ההתנחלות הראשונה של גוש אמונים, "אלון מורה" ליד שכם, ופונה עם תושביה הראשונים בידי חיילי צה"ל. בהמשך סייע שרון, בכל התפקידים שבהם כיהן, להרחבת מפעל ההתנחלות בגדה וברצועת עזה. שנה אחרי בחירתו פרש שרון מהכנסת, ובהמשך מונה ליועצו של רבין לענייני ביטחון, בניגוד לדעת הרמטכ"ל גור ושר הביטחון שמעון פרס. בתפקידו זה, שנמשך תשעה חודשים בלבד, סייע שרון למתנחלי סבסטיה לזכות באישור הממשלה להקים התנחלות קבע בקדומים.

לקראת בחירות 1977 החליט שרון לנצל את האהדה הציבורית כלפיו עוד ממלחמת יום הכיפורים, והקים את מפלגת "שלומציון", שזכתה בשני מנדטים בלבד. מנחם בגין, שהתמנה לאחר המהפך לראש הממשלה, החזיר אותו לליכוד וצירף אותו לממשלתו כשר החקלאות וכיו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות. בתפקיד זה המשיך שרון לפעול להקמת התנחלויות בשטחים. אחרי בחירות 1981 מינה אותו בגין לשר הביטחון בממשלתו השנייה. הנבואה של חברו הטוב, העיתונאי אורי דן, התגשמה: מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל קיבל אותו כשר ביטחון. כרמטכ"ל היה אחראי על פינוי היישובים הישראליים בסיני אחרי הסכמי השלום עם מצרים, כולל העיר ימית.

רויטרס

קללת מלחמת לבנון

בקיץ 1982, אחרי ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב, שיכנע שרון את בגין לצאת ל"מבצע מוגבל" בדרום לבנון כדי להדוף את "תשתית המחבלים" מגבול ישראל. מבצע "שלום הגליל" היה אמור לארוך 48 שעות בלבד וכוחות צה"ל היו אמורים להגיע עד למרחק 40 קילומטרים מהגבול. אך המבצע הסתבך והפך ל"מלחמת לבנון" בה נלחם צה"ל ממושכות נגד צבא סוריה, כוחות פלסטיניים וארגוני גרילה מקומיים. כך שקעה ישראל בבוץ הלבנוני למשך 18 שנים.

שרון הואשם שהוליך שולל את בגין ואת שרי הממשלה, ולא שיתף אותם בתוכניותיו ליצור סדר חדש בלבנון. במלחמה הגיע צה"ל עד ביירות ושיתף פעולה עם הפלנגות הנוצריות בראשות בשיר ג'ומאייל.

בספטמבר 1982, יום לאחר שג'ומאייל נרצח, אישר שרון את כניסת הפלנגות למחנות הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה במערב ביירות. הפלנגות טבחו בתושבים והרגו מאות מהם, וישראל הואשמה באחריות לטבח. הממשלה נעתרה ללחצם של 400 אלף מפגיני "שלום עכשיו" שנאספו בכיכר מלכי ישראל בתל אביב והקימה ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון, יצחק כהן. הוועדה הטילה על שרון אחריות עקיפה לטבח, בטענה שהיה עליו לצפות אותו ושלא נקט אמצעים כדי למנוע אותו, וקראה לו "להסיק מסקנות אישיות". שרון התפטר ממשרד הביטחון אך נשאר בממשלה כשר בלי תיק.

המדבר הפוליטי

לקראת בחירות 1984 התמודד שרון על ראשות הליכוד, ואף שהפסיד ליצחק שמיר, התוצאה – 42% תמיכה – היוותה הישג גדול עבורו. עם הקמת ממשלת האחדות אחרי הבחירות מונה שרון לשר התעשייה והמסחר. הוא התנגד ליוזמת שר הביטחון רבין להסיג את צה"ל ל"רצועת ביטחון" בדרום לבנון, והציע להקים מדינה פלסטינית ממזרח לנהר הירדן. לפני הבחירות ב-1988, שבהן שובץ במקום השלישי ברשימת הליכוד, אחרי יצחק שמיר ודוד לוי, הציע שרון לספח לישראל חלקים מיהודה ושומרון. לאחר הבחירות חבר שרון ללוי וליצחק מודעי, והשלושה, שכונו "החישוקאים", היוו אופוזיציה פנימית בליכוד לקו המדיני של שמיר.

בישיבת מרכז הליכוד ב-1990 הודיע שרון על התפטרותו מהממשלה. הישיבה הזו נודעה כ"ליל המיקרופונים", שבו ערך שרון הצבעה במחטף מעל הבמה, כשקרא "מי בעד חיסול הטרור ירים את ידו". כעבור זמן קצר, לאחר פרישת העבודה מממשלת האחדות במה שכונה "התרגיל המסריח", מונה מחדש לממשלת שמיר, הפעם כשר הבינוי והשיכון. בתפקיד זה יזם הקמת אתרי קרוואנים, רובם בלא הליך תכנון תקין, לקליטת גל העלייה מאתיופיה וממדינות ברית המועצות לשעבר.

ארבע שנים עברו על שרון באופוזיציה, בתקופת ממשלות רבין ופרס בין 1992 ל-1996. הוא היה מהמבקרים החריפים ביותר של הסכמי אוסלו וקרא להחיל את ריבונות ישראל על רוב השטחים. שרון גם השתתף בכמה מהעצרות הברוטליות שלפני רצח רבין, ועמד על הבמה כשהקהל שאג "רבין בוגד". אחרי בחירות 1996, בהן גבר בנימין נתניהו על פרס, צורף שרון לממשלה ברגע האחרון, והוקם במיוחד עבורו משרד התשתיות הלאומיות.

שנתיים לאחר מכן פרש דוד לוי מתפקיד שר החוץ ושרון, שהתקרב בתקופה זו לנתניהו, קיבל את המינוי. הוא נסע עם נתניהו לדיונים על "הסכם וואי" עם הפלסטינים בארצות הברית, וקיבע עצמו כמספר שתיים בליכוד. לאחר תבוסת נתניהו בבחירות 1999 הוא נבחר ליו"ר הליכוד והחל בשיקום המפלגה המרוסקת כיו"ר אופוזיציה עם מפלגה בת 19 מנדטים בלבד.

האינתיפאדה השנייה

בספטמבר 2000 עלה יו"ר האופוזיציה אריאל שרון להר הבית, תוך שהוא מכריז ש"לכל יהודי הזכות לעלות להר הבית". הביקור עורר זעם במדינות ערב ובקרב הפלסטינים, ומיד אחריו פרצה "אינתיפאדת אל-אקצה". בימים שלאחר מכן החלו מהומות אוקטובר, בהן נהרגו 13 ערבים אזרחי ישראל מירי המשטרה.

בפברואר 2001, אז התקיימו בחירות ישירות לראשות הממשלה ללא בחירת כנסת חדשה, הביס שרון את אהוד ברק. בבוקר שלמחרת בחירתו עלה שרון לקברה של לילי בחוות שקמים. פעולתו הראשונה כראש ממשלה היתה להזמין את מפלגת העבודה לממשלה רחבה בראשותו: פרס מונה לשר החוץ ובנימין בן־אליעזר לשר הביטחון. אולם המשימה העיקרית שעמדה בפניו היתה התמודדות עם גל הטרור הפלסטיני ששטף את ערי ישראל. שרון נקט קו קשוח ואישר את מדיניות הסיכולים הממוקדים, שבמסגרתה חוסלו פעילים בכירים וזוטרים בארגוני הטרור ובראשם מנהיג החמאס השייח אחמד יאסין. הוא יצא למבצעים צבאיים דוגמת חומת מגן, שבהם נכבשו שוב ושוב ערי הגדה בידי צה"ל, ובודד את יו"ר הרשות, יאסר ערפאת, במוקטעה ברמאללה.

תוכנית ההתנתקות

למרות המאבק, כבר אז הסתמן שינוי בעמדתו המדינית של שרון, ומראשית כהונתו שב ואמר שישראל תידרש ל"וויתורים כואבים". בספטמבר 2001 הצהיר לראשונה על זכותם של הפלסטינים למדינה משלהם ממערב לירדן, והממשלה בראשותו אישרה, אמנם תוך הסתייגויות, את "מפת הדרכים" ששירטט נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש.

אבל רק אחרי בחירות 2003, שבהן זכתה מפלגתו ב-38 מנדטים, הוא פתח ביישום תוכניתו המדינית. תוכנית ההתנתקות, שעליה הכריז בשלהי 2003, כללה פינוי של כל ההתנחלויות ברצועת עזה וארבע התנחלויות בצפון השומרון, וכן נסיגה של צה"ל משטח הרצועה. כמה מסיעות הימין פרשו מממשלתו במחאה והיוזמה נדחתה במשאל שנערך בין מתפקדי הליכוד. אבל שרון הצליח להעביר את החלטת הפינוי בממשלה ובכנסת, בין היתר, בעזרת העבודה ששבה לממשלה.

ההתנתקות בוצעה בתוך שמונה ימים באוגוסט 2005, למרות ה"קמפיין הכתום" של מתנגדי התוכנית ששטף את ישראל, גלש גם למעשי אלימות, ולמרות מאמציה של קבוצת מורדים בתוך הליכוד לטרפד את המהלך. בימים האלה נזרעו הזרעים לפרישתו של שרון מהליכוד ולהקמת קדימה.

בד בבד, ריחף מעל שרון במשך כל כהונתו כראש ממשלה האיום המשפטי. שלוש פרשות פליליות גדולות נחקרו, ובכולן נחשד שרון בשחיתות, בעבירות של מרמה, הפרת אמונים ונטילת שוחד, אך מעולם לא הוגש נגדו כתב אישום. ביוני 2004 סגר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז את תיק האי היווני נגד שרון ובנו גלעד, לאחר ששרון נחשד, ואף נחקר, במערכת יחסי תן־וקח עם איש העסקים דודי אפל, שהעסיק את גלעד תמורת שכר עתק במיזם של הקמת פרויקט תיירותי באחד מאיי יוון. בג"ץ דחה את העתירות נגד החלטת היועץ.

בפברואר 2005 סגר מזוז תיק נוסף נגד שרון, אך הוגש כתב אישום חמור נגד בנו, עמרי, שנשפט וריצה עונש מאסר בגין רישום כוזב במסמכי תאגיד ועדות שקר.

הפרשה השלישית, פרשת סיריל קרן־מרטין שלאף, נסגרה השנה עקב היעדר ראיות מספיקות. בתחילת 2006 הודיעה המשטרה שבידיה ראיות לכאורה לכך שהאחים מרטין וג'יימס שלאף העבירו כספי שוחד בסך שלושה מיליון דולרים למשפחת שרון. שרון הכחיש בתוקף את ההאשמה שקידם את תוכנית ההתנתקות בשל החשדות הפליליים נגדו, האשמה שכונתה "עומק העקירה כעומק החקירה".

דרך חדשה, סוף הדרך

אחרי ההתנתקות התברר שהמחלוקת הפנימית בליכוד אינה ניתנת לגישור. אחרי בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה בנובמבר 2005, סיכמו השניים על הקדמת הבחירות מנובמבר למארס 2006. כעבור ימים אחדים הרעיד שרון את המערכת הפוליטית כשהודיע על פרישתו מהליכוד ועל הקמת מפלגה חדשה, "קדימה", יחד עם כשליש מחברי הליכוד, בהם אהוד אולמרט, ציפי לבני, שאול מופז, צחי הנגבי, גדעון עזרא ומאיר שטרית, ואנשים מהעבודה כמו שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק.

שרון נראה כמי שדוהר לקראת ניצחון מוחץ בבחירות, כאשר בדצמבר 2005 הוא הובהל לבית החולים הדסה עין־כרם בירושלים לאחר שלקה באירוע מוח קל. הוא השתחרר מבית החולים כעבור יומיים ושב לפעילות.

כעבור שבועיים וחצי שוב הובהל שרון שוב לבית החולים, הפעם בשל אירוע מוח קשה. הרופאים נאבקו על חייו והצליחו להצילם, אך הוא שקע בתרדמת בה הוא נתון מאז. חרף היעלמותו של שרון חודשיים בלבד אחרי שהקים את קדימה, פחות משלושה חודשים לפני הבחירות, החליטו היועצים האסטרטגיים להמשיך בקמפיין, שבו דובר על מורשתו של שרון ונעשה שימוש בקולו ובתמונותיו. גם בבית קדימה בפתח תקווה הוצבה בחזית הבניין תמונת ענק של שרון.

לאחר מאבק ירושה קצרצר בין אהוד אולמרט לציפי לבני, הוחלט שאולמרט יהיה מועמד קדימה לראשות הממשלה, ויכהן כיו"ר המפלגה. אולם אולמרט הקפיד שלא לשבת על כיסא ראש הממשלה, שנותר ריק עד לבחירות. בעת מערכת הבחירות, בכל התשדירים והנאומים, הקפידו ראשי קדימה לייחל להחלמתו ולשובו של שרון.

לבחירות הגיעה קדימה שהיא מאבדת מכוחה, אך עדיין זכתה ב-29 מנדטים ואולמרט הרכיב את הממשלה החדשה. בבחירות האחרונות התרסקה קדימה וכמעט שלא עברה את אחוז החסימה. היא כוללת כיום שני חברי כנסת בלבד - היו"ר שאול מופז וישראל חסון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו