בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום המהגרת

"ברחנו בגלל רדיפה ורצח עם - ומתייחסים אלינו כפושעים"

סומאיה, מהגרת בת 22 מסודאן, ברחה משם מחשש שהשלטונות יפגעו בה. היא שהתה תקופה במצרים, שם נרצח אביה. הנאום המלא שנשאה בהפגנה

4תגובות

אחים ואחיות אפריקאים, ישראלים, תודה לכולכם על זה שאתם אומרים: כן לחופש - ולא לכליאה.

למרות שאתם אלו ששומעים אותי היום, דבריי מכוונים לחברי הממשלה בישראל שמחליטים על גורלנו ועל חיינו, לאלו שהצביעו בעד התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות. אני מכוונת את מלותיי לישראלים, כי הם צריכים לשמוע ולהבין את הסבל שלנו, דווקא במדינה דמוקרטית כישראל. לבסוף, אני פונה לקהילה הבינלאומית וקוראת לה לתבוע מממשלת ישראל להתחיל ולכבד את זכויות הפליטים.

בשבועות האחרונים, ננקטו מגוון שינויי מדיניות חסרי תקדים כלפי מבקשי המקלט והפליטים האפריקאים, שגרמו לנו לנקוט צעדים דרסטיים כדי להביע את חוסר שביעות רצוננו, את התסכול שלנו, ואת הפחד. חווינו אין־ספור השפלות, צעדי מדיניות לא אנושיים וכליאה, ועדיין - עם כל שנה שעוברת אנחנו נאלצים להתמודד עם משהו נורא יותר.

עופר וקנין

לפני כמה שבועות נכנס לתוקפו חוק המאפשר כליאה ללא הגבלת זמן במתקן פתוח. אנחנו שואלים מדוע הרשויות בישראל קוראות ל"חולות" מתקן פתוח, בעוד הוא מנוהל על ידי השב"ס וממוקם במדבר, הרחק מכל אזור עירוני. אחינו נעולים בלילה, וצריכים להתייצב ולהירשם שלוש פעמים ביום. כאשר הם מפרים את חוקי המתקן הפתוח, הם עלולים להישלח לסהרונים לתקופה של בין שלושה חודשים לשנה. אנחנו פליטים, מקומנו אינו בכלא.

בשבועות האחרונים רבים מאחינו נרדפו ברחובות על ידי רשויות ההגירה. מדינת ישראל הכריזה מלחמת מעצרים נגד הפליטים. אנחנו פוחדים לצאת החוצה, ללכת לעבודה ולפגוש חברים. הפחד השתלט על רחובות תל אביב. כולנו שואלים את עצמנו: מתי יגיע תורי? מתי אני הולך להיעצר?

מדינת ישראל הודיעה כי בכוונתה לבקש מאלפי מבקשי מקלט ופליטים להתייצב במתקן חולות בתוך 30 ימים. המעצרים האלו והכליאה משפיעים על ליבת הקהילה האפריקאית. למרות הבטחות של שר הפנים שמשפחות לא יופרדו - הרשויות בישראל עצרו, עיכבו ו"זימנו" בעלים, אבות ובנים להתייצב בחולות, ובכך הפרידו אותם מנשותיהם וילדיהם. הפאניקה פשתה בקהילת מבקשי המקלט כאשר רשויות ההגירה הגבילו בהדרגה את האפשרות לחדש ויזות, ובכך השאירו אנשים פגיעים לאיבוד עבודתם ולמעצר.

אלכס ליבק

אנחנו מבינים מה מטרתה של הממשלה. הרשויות שמות אותנו במשמורת כדי לשבור את רוחנו, וללחוץ עלינו לחתום על מסמכי גירוש עצמי (עזיבה מרצון). כיצד נוכל לעשות זאת? אנחנו לא יכולים לחזור לארצותינו. ברחנו משם בגלל רדיפה פוליטית ודתית, גיוס כפוי לצבא, דיקטטורה, מלחמות אזרחים ורצח עם. במקום שממשלת ישראל תטפל בנו כפליטים, היא מטפלת בנו כפושעים. הממשלה יודעת שהיא לא יכולה לגרש אותנו, ומצב זכויות האדם בארצותינו ידוע היטב בעולם. זה לא אנושי, ומנוגד לחלוטין לכל הסכם או חוק בינלאומי.

גמרנו לציית לחוסר האנושיות הזה, ואנחנו כאן כדי לדרוש את זכויותינו. בשבועות האחרונים אלפי מבקשי מקלט ופליטים אפריקאים יצאו לרחובות בירושלים ובתל אביב, וצעדו למען החירות. בפנייה נוספת לממשלת ישראל ולקהילה הבינלאומית, פתחנו בשביתה של שלושה ימים כדי להראות את הפחד שלנו מכליאה ללא הגבלת זמן ומגירוש, וכדי ליצור לחץ על הממשלה שיגרום לה להפסיק את המדיניות הבלתי אנושית הזו. בעזרת השביתה הזו נראה לאנשים בישראל שאנחנו לא נטל, אלא ערך מוסף לחברה ולכלכלה בישראל.

אנחנו ממליצים בתוקף לממשלת ישראל לפעול בשלושת הערוצים הבאים: ראשית, לבטל את התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות, להפסיק את המעצרים ולשחרר את כל מבקשי המקלט והפליטים; שנית, להתחיל לכבד את זכויותיהם של מבקשי המקלט והפליטים, כולל זכויות חברתיות, הזכות לבריאות וזכויות סוציאליות; ושלישית, לבדוק את בקשות המקלט האינדיבידואליות שלנו בצורה הוגנת ושקופה, לפי סטנדרטים בינלאומיים.

אנחנו נמצאים במאבק הזה ביחד, ונמשיך עד שממשלת ישראל תכיר בנו כבני אנוש ותשמע את קולותינו. אם דרישותינו לא ייענו, נמשיך במאבק.

דניאל בר און

מעצר, חקירה והרעבה: בריחתה של סומאיה מסודאן

סומאיה (בת 22, שמה המלא שמור במערכת), שנאמה בהפגנה בתל אביב, עזבה את סודאן לפני ארבע שנים. "עזבנו בגלל שיש רצח עם בדארפור", סיפרה, "המצב היה כל כך רע, פחדתי. ממשלת סודאן היא דיקטטורה".

בהיותה תלמידת תיכון עבדה סומאיה בארגון זכויות אדם צרפתי. היא מספרת שסייעה בתרגום עבור רופאים שעבדו במחנות פליטים בדארפור. "חשבו שאנחנו מדווחים לעולם מה קורה בסודאן, והממשלה שם לא רצתה את זה", אמרה, "אני וקולגה שלי נעצרנו שלוש פעמים ונחקרנו. היכו אותו ואני הייתי בלי אוכל שלושה ימים, כשהייתי רק בת 17. כשגיליתי שעומדים להיות עוד מעצרים, באתי לחרטום עם אבי".

מחרטום ברחה סומאיה למצרים. היא מספרת שהיתה בקהיר שמונה חודשים, ובעת שהותה שם אביה נרצח בידי מתנקשים המזוהים עם הממשלה. "קיבלתי מסרים מאנשים שגרים בסודאן ויש להם קשרים לממשלה שאמרו 'אנחנו עומדים למצוא אותך'", היא מסבירה. "מצאתי אנשים בדרך לישראל, שאמרו שזו מדינה דמוקרטית. לכן החלטתי לבוא לכאן".

סומאיה ומהגרים נוספים חצו את סיני בעזרת מבריחים בדואים, אך אלו נטשו אותם לגורלם לאחר שחיילי צה"ל לא אפשרו להם להיכנס לישראל. למחרת צעדו לבדם לנקודה אחרת בגבול, משם נלקחו לסהרונים. סומאיה שוחררה לאחר חודשיים, וכמו רבים אחרים באה לתל אביב. אחרי חמישה חודשים ללא פרנסה מצאה עבודה בתור מתרגמת בארגון הפליטים האפריקאים ARDC, שם היא עובדת גם היום. לפני שנתיים נישאה לאזרח סודאני שפגשה בישראל. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו