בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וינשטיין לבג"ץ: בית הדין הרבני חרג מסמכותו כשחייב אם למול את בנה

בתשובתו לבית המשפט העליון, כתב היועץ המשפטי לממשלה כי "ספק אם הכרעת בית הדין התקבלה בהתבסס על עיקרון טובת הילד"

35תגובות

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין השיב היום (שלישי) לבג"ץ כי לדעתו, יש לקבל את העתירה המערערת על החלטת בית-הדין הרבני שהורה לאם למול את בנה. בעמדה שהגיש לבית המשפט העליון כתב כי "בית-הדין חרג מסמכותו" וכי "ספק אם הכרעת בית-הדין התקבלה בהתבסס על עיקרון טובת הילד".

בהחלטת בית-הדין הרבני בנתניה, שאושרה בהמשך על ידי בית-הדין הרבני הגדול, נקבע גם כי על כל יום שבו לא תקיים האם את החלטת בית-הדין, היא תשלם קנס יומי בגובה 500 שקלים בגין בזיון בית משפט. גם בית-הדין האזורי וגם בית-הדין הרבני הגדול טענו שקיימת חובה דתית לערוך ברית מילה. בית-הדין הרבני הגדול הוסיף כי טובתו של ילד היא להשתלב בחברה בה הוא חי, וכי חלק מהשתלבותו של ילד יהודי במדינת ישראל הוא ברית מילה.

בדצמבר האחרון עתרה אם התינוק, אלינור, לבג"ץ, באמצעות עורכי הדין מרסלה וולף ואביגדור פלדמן נגד החלטות אלה. בעקבות כך הוציא בית המשפט העליון צו ביניים להחלטת בית-הדין הרבני. בעתירתה, העלתה אלינור טענות הנוגעות לחופש מדת ומכפייה דתית כנימוקים נגד עריכת ברית המילה. זאת, בנוסף לטענותיה נגד סמכות בית-הדין הרבני. ב-25 בפברואר אמור להתקיים דיון בעתירה, בפני הרכב מורחב של שופטים.

עם זאת, דוחה וינשטיין את טענת האם, לפיה אין לאף בית משפט או בית-דין סמכות להורות על ביצוע ברית מילה לבנה בניגוד לרצונה. בתגובה, ציין וינשטיין בתשובתו לבג"ץ שני מקרים שבהם הורה בעבר בית המשפט לענייני משפחה על עריכת ברית מילה לקטין, חרף התנגדות אחד מהוריו. בנוסף, ציין וינשטיין בעמדתו דוגמה לפסיקה של בית המשפט לענייני משפחה, אשר ציווה על מתן דיאליזה לקטין חרף התנגדות שני הוריו, וכן מקרה שבו בית המשפט ציווה על טיפול פסיכולוגי בקטין, כשהאם תמכה בטיפול והאב התנגד לו.

אי–פי

מהעתירה עולה שאלה רחבה יותר והיא סמכות בית-הדין הרבני לדון בשאלת החיוב בברית מילה, שכן סמכותו היא לדון בנישואים וגירושים בלבד. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה היא, כי שאלה זו צריכה להתברר בבית משפט אזרחי ולא דתי, אף שהנושא לא הוברר באופן מפורש בפסיקה ובחוק. במסגרת התגובה לבג"ץ נטען כי במקרה זה, הבעל לא יכול לכרוך את נושא ברית המילה בתביעת הגירושין המתנהלת בינו ובין אמו של התינוק.

"עמדתנו היא, כי מקום בו ברית המילה כרוכה – לפי הטענה – בהרדמה (או בטשטוש), והיא טעונה בחינה על-ידי רופא, אזי קרובה היא ברית-המילה לטיפול רפואי", נכתב. "השאלה האם יש מקום לעריכת ברית המילה, ראוי שתוכרע בידי הערכאה העיקרית, שדנה בטיפולים רפואיים בקטין, היא בית-המשפט האזרחי. גם אם המאבק סביב ברית המילה נולד בשל המחלוקת בין ההורים, עדיין ההכרעה בעניין, המצריכה חוות דעת רפואיות, ראוי שתיעשה על-ידי הערכאה המוסמכת מעיקר הדין לדון בעניינים, הנוגעים לרפואתם של קטינים".

בהקשר זה, מלין וינשטיין על כך שבית-הדין הרבני לא נדרש לשאלת טובת הילד. לדעתו, לצורך גיבוש תשובה לשאלה זו היה עליו בית הדין להזמין תסקיר של פקיד סעד, וכן את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין. בנוסף, טען וינשטיין שכיוון שבמקרה הנוכחי מדובר בהליך המחייב הרדמה, היה על בית-הדין להזמין חוות דעת ממומחה רפואי. לעומת זאת, בתי־הדין הרבניים סברו שאין הכרח בחוות דעת רפואית לצורך מתן תשובה בעניין טובתו של הקטין, שכן ברית-מילה היא פעולה שגרתית, שאינה מחייבת ברגיל בדיקה רפואית קודם לכן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו