טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התלמידים מתקשים והמורים מתקשים לסייע להם

דו"ח שפורסם באחרונה מצביע על מספרם הגבוה של התלמידים הנתקלים בקשיי למידה, ועל חוסר האונים של מוריהם בטיפול בהם

תגובות

22% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים בישראל מוגדרים על ידי המורים שלהם "מתקשים". בחטיבות הביניים השיעור עולה ל-30%, כמעט כל תלמיד שלישי. כך עולה מדו"ח מחקר שפרסם לאחרונה מכון המחקר ברוקדייל, שעסק בדרכי ההתמודדות של בתי הספר עם ילדים ובני נוער הזקוקים באופן דחוף עזרה - שאינה מגיעה לרבים מהם. התמונה העולה מהדו"ח יכולה לסייע בהסבר כמה מהכשלים של מערכת החינוך, למשל בקידום ההישגים של כלל האוכלוסייה ובצמצום הפערים בין קבוצות שונות. מבחינה זו, מדובר בדו"ח מטריד, המציב מראה לא נעימה. אולי זו הסיבה לכך שמשרד החינוך, המייח"צן עצמו לדעת, לא קידם את פרסומו לציבור הרחב אלא שמר עליו בדיונים סגורים בלבד. כנראה שהוא לא מגניב מספיק.

"תלמידים מתקשים" הוגדרו במחקר ככאלה ש"רמת הישגיהם הלימודיים נמוכה באופן משמעותי מהמצופה לשכבת הכיתה ו/או יש להם בעיות התנהגות והסתגלות שמפריעות להם ללמוד". ההגדרה כוללת עולים חדשים ותלמידים הזכאים לשעות שילוב (בעלי צרכים מיוחדים הלומדים במסגרות רגילות), אך לא תלמידים בכיתות של החינוך המיוחד. המחקר, המתפרסם כאן לראשונה, הקיף כ–700 מנהלים ומורים ונערך ב–2012, בהמשך למחקר שהתקיים שש שנים קודם לכן. שיעור התלמידים המתקשים היה דומה בשני המועדים.

35% מהמורים בבתי הספר היסודיים סיפרו כי יותר מרבע מתלמידיהם הם מתקשים, ו–54% העריכו כי השיעור נע בין 10% ל–25%. התלמידים המתקשים מקבלים עזרה במספר דרכים, כמו תגבור לימודי בתוך הכיתה או מחוצה לה, סיוע טיפולי מקצועי, חונכות או פעילות עם ההורים. בממוצע, כל סוגי הסיוע השונים ניתנים במשך 1.6–3.8 שעות בשבוע, אולם רק כרבע מהמחנכים חושבים כי מספר שעות זה עונה על צורכי התלמידים במידה רבה. מלבד זאת, לפי המנהלים, נעשה שימוש רב בכוח אדם בלתי מקצועי למתן הסיוע לתלמידים.

דניאל צ'צ'יק

מרכיב מרכזי ביכולת של מורים להתמודד עם תלמידים מתקשים ולסייע להם הוא קיומו של מנגנון לתמיכה וייעוץ למורים, כמו גם מערך ההכשרות שהם עוברים. 70% מהמורים אמנם מספרים כי יש להם "כתובת" להתייעצויות על בעיות לימודיות ו–80% על קשיים רגשיים-חברתיים (שיפור בהשוואה לסקר הקודם מ–2006), ואולם מתברר כי מעט יותר משליש מהמורים לא עברו בחמש השנים האחרונות הכשרה או קורס לקידום תלמידים מתקשים. 57% מהמחנכים דיווחו על צורך בהכשרה נוספת בתחומים לימודיים.

פרק מיוחד במחקר מוקדש לקשיים בעבודה עם התלמידים המתקשים, כפי שעולים מהדיווחים בשטח. 54% מהמנהלים למשל ציינו כי הקושי העיקרי הוא מחסור במשאבים (בתקציב, אך גם במקום שקט, בו יכול התגבור בקבוצה קטנה לקבל משמעות ותוכן אמיתיים). 31% מהם ציינו את הקושי בהעסקת כוח אדם מיומן ומקצועי. מבחינת המורים, הקושי הרווח ביותר הוא המחסור בזמן לתכנון ההוראה לתלמידים המתקשים. בעיה קשה אחרת נובעת מהפסד חומר לימודי בכיתה - כאשר העזרה ניתנת על חשבון שעות הלימוד, כפי שקורה בחלק גדול מבתי הספר. רק 55% מהמורים מרגישים שהכלים והמשאבים העומדים לרשותם מאפשרים להם "במידה רבה" להתמודד ביעילות עם צורכי התלמידים החלשים ביותר. להערכתם, כשליש מהתלמידים המתקשים לא מקבלים מענה הולם.

מבחני המיצ"ב שנערכו עד כה חשפו פערים מבהילים בהישגים של תלמידים מרקע חברתי־כלכלי שונה במקצועות היסוד. בדומה לכך, גם המבחנים הבינלאומיים חזרו והדגישו כי ישראל נמצאת בצמרת הלא מכובדת של פערים פנימיים, המגיעים עד לשלוש שנות לימוד. הדו"ח מציע הצצה לכיצד מתחילים פערים אלה, כיצד הם צוברים במשך השנים נפח ומשקל, בחסות מערכת חינוך שוויונית כביכול. רק 31% מהמורים ביישובים החלשים ביותר העריכו כי מרבית תלמידיהם המתקשים מקבלים את הסיוע לו הם זקוקים, בהשוואה ל–51% ביישובים באשכולות הבינוניים מבחינה חברתית־כלכלית ול–66% ביישובים המבוססים.

הקשיים שלא טופלו כראוי בשלב החינוך היסודי באים לידי ביטוי קשה יותר בחטיבות הביניים. כך, למשל, זינק שיעור המורים המדווחים כי לפחות רבע מהתלמידים הם מתקשים מ–35% ביסודי ל–60% בחטיבות הביניים (למעשה, 15% מהמורים בחטיבות מספרים כי מעל מחצית מתלמידים הם מתקשים). כמו ביסודי, גם בחטיבות ציינו רוב המורים כקושי המרכזי את המחסור בזמן לתכנון דרכי הוראה מיוחדות, אולם לצד זה 53% דיווחו על קשיים הנובעים מריבוי תלמידים מתקשים בכיתה, 38% סיפרו כי לעתים קרובות קשה להם לנהל את השיעור בגלל פערים גדולים בין התלמידים, ו–35% הודו כי לעתים הם חשים חוסר אונים נוכח בעיותיהם של התלמידים.

ללא התמודדות ראויה, לא מפתיע לגלות שרק כשליש מהמחנכים בחטיבות הביניים מרגישים כי הכלים והמשאבים העומדים לרשותם מאפשרים להם להתמודד "במידה רבה" עם צורכי התלמידים המתקשים. 39% מרגישים כי הם יכולים להתמודד עם האתגר "במידה בינונית", ו–25% חשים כך במידה קטנה או בכלל לא. במלים אחרות, משרד החינוך הפקיר בחטיבות הביניים לא רק את התלמידים החלשים - אלא גם את מוריהם. להערכת המורים, 44% מהתלמידים המתקשים בחטיבות הביניים לא מקבלים את הסיוע שנדרש לפי צורכיהם.

אנשי מכון ברוקדייל מתנסחים באופן מנומס וזהיר. הם מציינים את השיפור שנרשם בכמה היבטים בין 2006 ל–2012 (כמו צמצום חלק מהפערים בין יהודים לערבים או שימוש נרחב יותר בדרכי הפעולה הנחשבות כתורמות לקידום התלמידים המתקשים), אבל גם הם אינם יכולים להתעלם מקיומם של "אתגרים וצרכים לא מסופקים רבים בפעילות בתי הספר לקידום התלמידים המתקשים", החל משיעור משמעותי של תלמידים מתקשים שזוכים למענה חלקי בלבד, וכלה בשיעור לא מבוטל של מורים המרגישים שאין להם עם מי להתייעץ ושהמשאבים שברשותם אינם מספקים.

"מצד אחד, משרד החינוך דורש מהמורים להכיל כמה שיותר תלמידים בחינוך הרגיל, אבל מצד שני לא דואג להכשרה ובעיקר לא למשאבים הנחוצים", מספרת מורה בבית ספר יסודי במרכז הארץ, המטפלת בעיקר בתלמידים מתקשים. לדבריה, חלק גדול מהתלמידים אינם לקויי למידה, אלא כאלה "שצריכים לקבל פיצוי על דלות תרבותית. החסכים האלה קיימים בכל המקצועות: אין מספיק שעות אנגלית למי שלא נחשף לשפה זרה בבית; אין מספיק התייחסות למי שאיננו גאון במתמטיקה או שההורים שלו לא משלמים על שיעורים פרטיים; אין מספיק עזרה למי שלא למד בבית שחשוב לקרוא. אלה כשלים סביבתיים, לא מולדים, ומערכת חינוך ציבורית אמורה לדעת להתמודד איתם".

התשובה לשאלה אם משרד החינוך רוצה בכך איננה מובנת מאליה. המחקר של מכון ברוקדייל נעצר בשלב חטיבות הביניים. אפשר רק לשער מה היו היו אומרים המורים בכיתות י'־י"ב על שיעור התלמידים המתקשים, על אחוז אלה שמקבלים סיוע ועל הכלים שמעמיד לרשותם משרד החינוך.

במשרד החינוך בחרו שלא להגיב לפניית "הארץ" בעניין.

הקבלנות לא מתה

יום לפני חג הפועלים שצוין אתמול, דן בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה שהגישו המורים בתוכנית היל"ה (המשרתת בני נוער שנשרו ממערכת החינוך הרגילה) נגד רשת "עתיד" המעסיקה אותם, לאחר שזכתה במכרז שפרסם משרד החינוך. הבקשה מתמקדת בטענת המורים, המאוגדים בארגון "כוח לעובדים", כי הרשת מתנערת מקיום כמה סעיפים בהסכם הקיבוצי, אשר נחגג - בעיקר על ידי משרד החינוך - כשלב ראשון בגאולת מורי הקבלן. משרד החינוך מיהר השבוע לטעון כי בכלל אינו קשור לעניין.

תוכנית היל"ה ("השלמת יסוד ולימודי השכלה") מופעלת על ידי שלושה גורמים: משרד החינוך, המתקצב ומפקח מקצועית על הפעלת התוכנית; הרשויות המקומיות; והקבלן, כיום רשת עתיד, ובעבר החברה למתנ"סים, שמעסיק באופן רשמי את 1,500 המורים. לאחר מאבק של כשנה וחצי, נחתם בינואר 2013 הסכם קיבוצי, שכלל מספר שיפורים חשובים בשכר ובתנאי העבודה. לטענת המורים, ההסכם כלל סעיף המחייב להעסיק באופן חודשי כל מורה המועסק מעל ל–9 שעות שבועיות. למרות זאת, אומרים בוועד מורי היל"ה, מועסקים מורים רבים מעל 9 שעות אך זוכים לשכר על שעות עבודה בלבד. "פעם אחר פעם הקבלן מפר את הוראות ההסכם הקיבוצי", נכתב בבקשה שהגיש עו"ד דוד לופו לבית הדין לעבודה.

אוליבייה פיטוסי

בתשובתו דחה משרד החינוך את טענות העובדים: "המשיבה (משרד החינוך, א"ק) תטען כי לא מתקיימים כל יחסי עובד ומעביד בין הצדדים". העובדה כי את השאלות והתלונות שהעלו המורים גלגלו ב"עתיד" למשרד החינוך היא חלק מנפלאות שיטת ההעסקה הקבלנית, זו ששר החינוך, שי פירון, הבטיח להעלים. בהמלצת בית המשפט, נקבע כי הצדדים - וביניהם גם נציגי משרד החינוך - ייפגשו בשבועות הקרובים, בניסיון לפתור את המחלוקות.

מרשת "עתיד" נמסר כי היא "מעסיקה את עובדיה בהתאם לחוק ולהסכמים שעליהם היא חתומה. אנו דוחים מכל וכל את הטענות שהועלו. הבקשה שהוגשה לבית הדין לעבודה הינה קנטרנית וחסרת כל בסיס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות