בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורו של הסינימא היהודי הראשון

הסרטים הובאו מאלכסנדריה, מכונת ההקרנה מצרפת והגנרטור מגרמניה. קולנוע עדן הוקם בתל אביב ב-1914 ושרד 60 שנה בזכות מייסדו, שגם עליו אפשר לעשות סרט

11תגובות

באחת ההקרנות הראשונות בקולנוע "עדן" בתל אביב, ישב שוטר באולם. כאשר הוא ראה כיצד שודדים מרכבת דואר, הוא נחלץ לעזרה, שלף את אקדחו וירה על המסך. הסיפור הזה, שקשה לדעת אם הוא אמת היסטורית או אגדה אורבנית, מופיע באתר הארכיון העירוני של עיריית תל אביב. גם אם הוא אינו אלא בדיה, הוא משתלב בשלל המעשיות והסיפורים שנקשרו בשמו של בית הקולנוע הראשון של תל אביב, אשר החודש ימלאו מאה שנים להקמתו.

הבניין שבו פעל הקולנוע, ברחוב לילינבלום, עומד עדיין על תלו, אך הוא שומם ונטוש. כבר 40 שנה לא מקרינים שם סרטים. כל שנותר מ"עדן" הם זיכרונות וסיפורים. למשל, על דמותו הססגונית של האיש שהקים את הקולנוע, משה אברבנאל, איש עסקים יהודי, בן למשפחת מגורשי ספרד שהתיישבו באוקראינה. אברבנאל הקים את הקולנוע בשנת 1914, זמן קצר אחרי עלייתו לארץ, עם שותפו, מרדכי וייסר, ממייסדי תל אביב.

כדי שבתל אביב יראו סרטים, חתם אברבנאל באלכסנדריה במצרים על חוזה לאספקה קבועה של סרטים ורכש מכונת הקרנה צרפתית וגנרטור גרמני. הכיסאות – 600 מתקפלים ועוד 200 מושבים ביציע - הובאו מווינה. בזיכרונותיו כתב הקבלן, אריה וייס: "בניין שעוד לא ראו בזמן ההוא בארץ־ישראל, הן מהצד הקונסטרוקטיבי והן מהצד האקונומי".

וילי פולנדר / באדי

בפרסומת שהופיעה בעיתון "החרות" הובטחה לצופים, "בכל שלושה ימים פרוגראמה חדשה". אפשר היה לקנות כרטיס למחלקה א' או ב', ל"אמפיתיאטר" ואף ל"תא מיוחד". ילדים ותלמידים שילמו חצי מחיר, לבתי ספר הובטחה "הנחה הגונה".

"אברבנאל היה מאוהב בסרטים מוסיקליים, בכוכבות יפות ומצודדות ובשירים רוסיים", כך כתב עליו העיתונאי ואיש התרבות אורי קיסרי. מיום פתיחת הקולנוע ובמשך 13 שנים נהנה אברבנאל ממונופול, פרי חוזה שנחתם בינו ובין "וועד תל אביב", והוא ניצל את מעמדו כדי להכתיב תנאים לסוכני הסרטים. כך, לפי דיווח של קיסרי, כשביקשו להקרין שם את הסרט "אדון בוקר" עם השחקן האיטלקי הנערץ רודולף ולנטינו ("נסיך החלומות" משירה של גלי עטרי), אמר אברבנאל: "אינני קונה חתולים בשק. תביא את הסרט ונערוך הצגת ניסיון". לאחר ההקרנה הוא פסק כי הסרט הוא "סמרטוט", אבל הקרין אותו בכל זאת, בתנאים שלו.

אברבנאל התנגד באופן עקרוני לתרגום מדויק של שמות הסרטים. קיסרי סיפר כי לעתים קרובות התעקש אברבנאל לכלול הקשר רוסי בפרסומת לסרט, גם אם בסרט לא היה הקשר כזה. כך, לסרט שעלילתו מתרחשת באנגליה הוא קרא "הרקדנית האדומה ממוסקבה". לקהל כלל לא הפריעה העובדה שרק חמש דקות מתוך הסרט צולמו בבלט של האופרה הרוסית.

אייל טואג

עדן התחיל כ"ראינוע" שבו הוקרנו סרטים אילמים. הראשון, "ימי פומפיי האחרונים", הוקרן פחות מחודש לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, במוצאי שבת 22 באוגוסט 1914. את הסרטים האילמים ליוותה תזמורת. בסרטים רוסיים היו גם זמרי אופרה בהופעה חיה.

בשנת 1930 הוחל בהקרנת סרטים מדברים, מה שיצר סכסוך עבודה: הנגנים, ששירותיהם לא היו נחוצים עוד, סירבו בהתחלה להתפטר. בהסכם שנחתם איתם נקבע כי ימשיכו לקבל משכורת לזמן מה. "ראינוע 'עדן' ת"א מודיע על המהפכה שהוא עומד לחולל בחיי הראינוע בא"י", נכתב אז בעיתון "הארץ". "מכונת השמענוע שהוא מסדר במוסד שלו תהיה המכונה המשוכללת ביותר". בעקבות מאמר ב"הארץ" החליט אברבנאל לוותר על השם "שמענוע" ועל עוד חלופה שהוצעה, "צְלַמְנוֹעַ", ואימץ את המונח "קולנוע".

לא רק רקדניות יפות וסרטים רוסיים העסיקו את בעלי "עדן" בשנותיו הראשונות. דמות נוספת שפקדה את אולם הקולנוע היתה מושל יפו, חסן בק, שהיה חובב קולנוע. הוא נהג להגיע להצגות הבכורה עם פמלייתו, להיכנס בחינם, לשבת במקום הכי טוב באולם, ולקחת את הכסף שהצטבר בקופה בתום הסרט.

יעל אנגלהרט

אנשיו של בק התנכלו לקולנוע והפריעו לפעילותו השוטפת ולעתים לקחו את הציוד. "סבלנו מתואנות הממשלה ולחצה, בחשבה את הראינוע על מוסד ציבורי של השכונה ותטיל עליו תשלומים ומסים שונים, אשר לא הטילה על שום עסק פרטי. שללה מאתנו את כל האינסטלציה האלקטרית; לקחה אצלנו מוטור; ובכל יום ויום באה אלינו בדרישות ותביעות אחרות", כתב אברבנאל ב–1920 לוועד שניהל את תל אביב. "פעם אחת הסתכן אברבנאל ושאל את כבוד השר לפשר הדבר. חסן בק ענה לו שהכסף מיועד לבניית המסגד", כתב יעקב הלחמי במאמר שפרסם באתר "בית הסרט העברי".

אחרי המלחמה נוסף עוד חידוש: תרגום לעברית. מי שהיה אחראי לכך הוא איש רב פעלים בשם ירושלים סגל, שהיה חלוץ ופועל חקלאי במושבות הגליל. במלחמת העולם הראשונה הוא התגייס לגדודים העבריים כדי לסייע לצבא הבריטי, ובהמשך השתתף בהגנה על תל אביב במאורעות תר"פ.

סגל היה מבקר קבוע ב"עדן", ולפי האגדה, נהג לתרגם לאשתו את הכתוביות שליוו את הסרטים, לרוב מצרפתית. הצופים לא העירו לו על כך, נהפוך הוא. הם ביקשו שיתרגם גם להם, בקול רם. לבסוף הפך את התחביב למקצוע והחל לתרגם ולהקרין את התרגום בכתב יד, לצד הסרט, באמצעות פנס קסם — מכשיר הדומה למקרן שיקופיות.

בעיות ליוו את "עדן" לאורך כל השנים, מהקמתו ב–1914 ועד סגירתו ב–1974. בתחילת דרכו התמודד עם שכנים שראו בו מטרד סביבתי וכתבו לוועד תל אביב כי "סינמאתוגרפ כמו שאתם בונים עתה הוא נגד החוקים המפורשים". אחרים חשו מאוימים "הן בחומריות... והן במוסריות".

אברבנאל ווייסר לא נותרו חייבים: "ידוע לכל...כמה גיעולים ושיקוצים כל אחד ואחד משליך עתה על שם הסינימא... קיווינו אל זה היום אשר נוכל להגיד: 'בואו, תושבי יפו, להתענג מהמחזות היפות בהסינימא היהודי, הראשון בפלשתינא בימינו'. והנה באו אנשים ועמדו על דרכנו. התחילו לפרסם בפני כל כי בהסינימא נמצאו דברים מגונים לא טובים".

כדי להכריע בסוגיה נסע מאיר דיזנגוף בכבודו ובעצמו לאלכסנדריה במצרים, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, כדי לבדוק את השפעת הראינוע על התושבים. כאשר חזר הוא הרגיע את הרוחות, ונסללה הדרך לתחילת הפעילות של הקולנוע. "עדן" התבסס בעיקר על סרטים שהגיעו ממצרים.

במלחמת העולם הראשונה, כשהקשר בין מצרים וארץ ישראל נפגע, התקשו הבעלים לספק סרטים חדשים, והקהל נאלץ להסתפק בשידורים חוזרים של סרטים ממבחר מצומצם. "לפעמים, כשהאנייה מאלכסנדיה לא הגיעה עם סרט חדש, הוא היה משנה את שם הסרט הקודם, ותושבי תל־אביב חזרו ומילאו את האולם", נכתב באתר העירייה.

משבר נוסף פקד את המוסד ב–1917, כשהטורקים גירשו את תושבי תל אביב ויפו היהודים. אחד מהם היה וייסר, שותפו של אברבנאל, שמת ממחלה בגיל 41, רחוק מהקולנוע שלו.

בסוף 1917 נכבשה תל אביב בידי הבריטים. מפקדי הצבא הבריטי השתלטו על הקולנוע והקרינו שם סרטים כדי לבדר את החיילים. בין היתר, נצפו שם סרטים מארצות הברית ומאנגליה, ובהם אלה של צ'רלי צ'פלין. ב–1919 הושב הקולנוע לבעליו וחזר לפעילות סדירה. כמה שנים לאחר מכן צצה בעיה חדשה: הקולנוע נדרש לפקח על תוכן הסרטים ולהתמודד עם מכתבי איום של הרשויות בתל אביב. תל אביב אף הקימה לשם כך "וועדה עירונית לראינוע", שבסמכותה היה לאסור הקרנת סרטים או להגבילם לגיל מסוים.

הקולנוע פעל עוד שנים ארוכות. בימי הקיץ החמים נהג אברבנאל להתיז מי ורדים על הקהל כדי להפיג ריחות לא נעימים. מודעה שפורסמה ב"הארץ" בתקופה שבין שתי המלחמות, בישרה על שיפור התנאים: "לתשומת־לב הקהל! באולם מסודרים וינטלטורים משוכללים העושים את האוויר לקריר ומשיב נפש".

"עדן" פעל ברצף עד 1974. לא רק סרטים הוקרנו שם. גם אופרה, תיאטרון, קונצרטים, מחול, נשפים, הרצאות, עצרות, טקסים ותפילות עלו על הבמה שלו. ב–2007 קנה אותו בנק לאומי והשתמש בבניין לצרכיו. לפני שבע שנים הוא נמכר ליזם פרטי, שמתכנן להפוך אותו לבית מגורים, אך עד כה הוא עדיין שומם. הזדמנות אחרונה אולי לחזות בשריד האחרון לקולנוע הראשון של תל אביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו