בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

2014-1938

מתה כתבת הרכילות תחיה אדר

אדר, מאחרונות "דור המייסדים" של רכילאי העיתונות המודפסת, כתבה ב"העולם הזה" וב"ידיעות אחרונות", וסברה כי "רכילאות זה מקצוע מאוד מכובד"

9תגובות

העיתונאית תחיה אדר, מאחרונות "דור המייסדים" של רכילאי העיתונות המודפסת, מתה בסוף השבוע בגיל 76. אדר, ילידת 1938, כתבה בכמה עיתונים, בהם "העולם הזה" ו-"ידיעות אחרונות", והתפרסמה כבעלת מדור הרכילות השבועי "תיבת פנדורה", שפורסם במוסף "7 ימים".

אדר נולדה וגדלה בנתניה. בעלה הראשון היה השחקן נחום שליט. בארה"ב, שם שהתה עשר שנים, הכירה את בעלה השני, השחקן ג'רי היימן, והביאה עמו שני ילדים לעולם: אדר טל, עיתונאית, ויואב היימן, שחקן. ב-77' חזרה לארץ, והתחילה לעבוד ב"העולם הזה". ב-1981 התחילה לעבוד ב"ידיעות", עד שיצאה לפנסיה ב-2001.

כשהתבקשה לתאר את עבודתה כרכילאית, בריאיון לתוכנית "שעה טובה" של אודטה, ששודר ב-1983 בערוץ 1, סיפרה: "זה מתחיל מהבוקר. מטלפונים אלי הביתה או ל'ידיעות אחרונות'. זה הגיע למצב כזה, שאנשים מטלפנים ושואלים - 'אני רוצה לעשות מסיבה. מתי נוח לך? ואת מי להזמין?".  בהתייחסה למסיבות אליה הוזמנה - "15 בשבוע", כדבריה, אמרה: "פעם הייתי נוהגת ללכת מאחד לשני, לדבר, לחפש סיפורים.. היום אני מתיישבת לי בפינה, ויש עלייה לרגל. אני לא אוכלת, לא שותה, אני באה בבגדי עבודה - לובשת טרנינגים. אני עובדת". 

אדר הודתה כי תחום הסיקור שלה הוא בעיקר "חוג מסויים שמבלה בתל אביב, שאינו מאפיין את כל המדינה", אך אמרה: "רכילאות זה מקצוע מאוד מכובד. בואי נעיף מבט על הכתבים המדיניים למשל. אחרי כל ישיבת ממשלה ממלאים עמודים שלמים -  מי כתב פתק למי, מה כואב לאיזשהו שר. אני בחברה מכובדת מאוד. אני  לא חושבת שיש בושה במקצוע, אם אתה עושה אותו טוב. אני בסדר במה שאני עושה - ולכן לא מתביישת".

אדר הוסיפה: "אני בסך הכל פונקציה קטנה מאוד במדור חברתי. אני לא יודעת מה עושים מזה כזה עניין", ואמרה כי היא מכבדת את בקשתם של אלה שלא רוצים ששמם יופיע במדור שלה. "היום זה כבר לא מרגש אותי ה'מתחככת באנשים מפורסמים'. אני חושבת שההתחככות היא לא איתי, עם האישיות, עם העניים שלי, אלא עם המדור, העט שלי. אם מחר אני מפסיקה לעבודה, אני לא מאמינה שמחרתיים מישהו ידע מי אני".

מבקרת הטלוויזיה של "הארץ", הדה בושס, שאף היא כבר אינה בחיים, כתבה ביקורת קשה על הופעתה הטלוויזיונית של אדר. "איני יכולה שלא להגיב על מה שאמור היה להיות ראיון שיחה בין שתיים שהנציחו הפעם קבל עם ועדה ובאותיות פלאסטיק מוזהבות מוסד מפוקפק, כמו מוסד הרכילאות העיתונאי. שתי רכילאיות, האחת מראיינת - אודטה דנין, והאחרת גברת בשם תחיה אדר, מדקלמות את הטכסט שלמדו בעל פה, בחוסר כישרון מדהים, שהיה מכשיל אותן גם כסטאטיסטיות במסכת בית ספר, ומגלות לנו עובדות מדהימות ממש. מתברר, שהגברת דנין משוכנעת שגברת אדר מעלה אנשים ומפילה אותם ב'הבל קולמוס ממש', או בכל הבל אחר. גברת אדר מצידה, למרות צניעותה והענווה שנחנה בה, אפילו היא ממליכה מלכים נודעת לשם, מצליחה גם בשטף הדיקלומי להעניק לעצמה ציונים כעיתונאית בעלת כישורים נדירים... או אז מצלצל אלי אחד מעמיתי חבר מערכת 'הארץ', עיתונאי בעל שם, ושואל אותי בתמיהה מלווה בצחוק... איפה היא כותבת בכלל". 

אדר גם שיחקה בשני סרטים - "תל אביב לוס אנג'לס" (1988) ו"פאזל" (1999) והגישה פינת תרבות בתוכנית "שישי וחצי" ב-2003. בנה, השחקן יואב היימן, סיפר עליה לפני שנתיים בראיון למגזין "הבמה": "לאמא שלי יש כשרון כתיבה לא מבוטל – ואני אומר את זה באובייקטיביות – שבו מהול ההומור שיש לה ביומיום".

בתה, אדר טל, כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "אמא שלי, שלנו, תחיה אדר-היימן, כבר לא סובלת. אמא שלי היתה עיתונאית אבל בעיקר היתה אמא וסבתא לתפארת. אנחנו נפרדים ממנה שבורי לב אבל מלאים בהכרת תודה על כל הזיכרונות הטובים, על כל מה שקיבלנו ממנה כשגידלה אותנו לבד בשנים שזה לא היה כל כך מקובל, על הצחוק שליווה אותנו גם ברגעים קשים, ועל האהבה שאין לה סוף. אנחנו אוהבים אותך, אמא, ואת תחיי בליבנו תמיד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו