בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת עורך עיתון "הארץ" לשעבר, דוד לנדאו

לנדאו, שכיהן גם כעורך וכתב בג'רוזלם פוסט, ערך את "הארץ" בשנים 2008-2004. המו"ל עמוס שוקן: "מותו - אבידה גדולה להארץ ולעיתונות בכלל"; העורך הנוכחי אלוף בן: "עיתונאי במלוא מובן המילה"

47תגובות

דוד (דיוויד) לנדאו, העורך לשעבר של "הארץ" ומייסד המהדורה האנגלית של העיתון, מת היום (שלישי) בירושלים ממחלה. הוא היה בן 67 במותו והותיר אחריו את אשתו ג'קי, ילדיו - דן, אמונה וחני, ושמונה נכדים. הלווייתו תצא מחר ב-16:00 מבית ההספד בהר המנוחות בירושלים.

דיוויד לנדאו נולד בלונדון ב-1947 בשם מוריס (משה) דוד לנדאו. הורי הוריו נמנו על חסידות גור שאת מורשתה נצר. עם זאת, הוריו ירדנה ונח האמינו בחינוך יהודי ומודרני כאחד ושלחו את בנם לתנועת בני עקיבא ולבית הספר היסודי "חשמונאים".

את תחילת דרכו בעיתונות עשה לנדאו כילד בלונדון. הוא נהג לטלפן לעתים קרובות לעיתונים המקומיים ולספק להם פרטים ראשונים על תאונות דרכים שאירעו בסביבת ביתו. בעד כל ידיעה קיבל 10 שילינגים. טבילת האש הראשונה שלו במקצוע היתה במאי 1967, כשנסע לסקר את המתיחות הגוברת בישראל לקראת מלחמת ששת הימים. הוריו התחננו לפניו שישוב הביתה, אך הוא הגיב להם במברק חד וברור: "בשום פנים ואופן".

מוטי מילרוד

כשרוב הגברים נקראו למילואים, הציע לנדאו להתנדב ובמקרה הוצב בג'רוזלם פוסט, שנאבק להוציא לאור את המהדורה היומית שלו עם צוות מצומצם. תפקידו הראשון היה לתרגם לאנגלית את רשימת בתי המרקחת התורניים. בלילה הראשון בו ישן במערכת העיתון, הופגז הבניין על ידי תותחים ירדניים. שלושה ימים לאחר מכן, כשהמלחמה היתה עדיין בשיאה, הצטרף לנדאו לקבוצת עיתונאים שביקרו בעיר העתיקה, בבית לחם ובחברון.

העלייה לישראל ותקופתו בג'רוזלם פוסט

אחרי המלחמה שב לנדאו לבריטניה ולמד משפטים ביוניברסיטי קולג' שבלונדון. ב–1969 התחתן עם ידידת נעוריו ג'קי ווקר ושנה לאחר מכן עלו השניים לישראל. הזוג השתקע בשכונת קטמון בירושלים. דיוויד הצטרף לסגל הג'רוזלם פוסט ואילו ג'קי התמחתה בלימוד תלמידים עיוורים. ביתם ברחוב תל חי היה במשך עשרות שנים מקום מפגש לעיתונאים, פוליטיקאים ורבנים.

לנדאו עבד 20 שנה בג'רוזלם פוסט ככתב מדיני וכעורך בכיר בעיתון. סיקור הסכם השלום עם מצרים היה ללא ספק שיא הקריירה שלו כעיתונאי. הוא היה הישראלי הראשון שראיין את נשיא מצרים דאז אנואר סאדאת. באמצע שנות ה–80 היה לנדאו אחד העיתונאים הבודדים שתודרכו על ידי ראש הממשלה דאז שמעון פרס על מאמציו לפתוח בשיחות שלום עם חוסיין מלך ירדן, חרף התנגדותו של יצחק שמיר. קשריו של לנדאו עם פרס נמשכו גם שנים לאחר מכן. הוא עבד על האוטוביוגרפיה של פרס Battling for Peace שפורסמה ב–1995 וב-2012 פרסם את הספר "בן גוריון של שמעון פרס - מפגשים עם דיוויד לנדאו".

ב–1990 עמד לנדאו בראש שביתת עיתונאי הג'רוזלם פוסט בשל התערבות פוליטית בתוכן מצד הבעלים החדשים. באותן שנים החל לתכנן קריירה שניה בעריכת דין אך מקצועו העיתונאי לא חדל למשוך אותו. הוא הקפיד לשמור על קשרים אישיים הדוקים עם הקהילה החרדית, ולאחר פרישתו מג'רוזלם פוסט הוצע לו לכתוב בשבועון של חסידות בעלז "מחנה חרדי". וכך, לאחר שנים של כתיבה באנגלית, כתב לנדאו במאמצים רבים את טוריו הראשונים בעברית. במקביל עבד על ספרו הראשון, Piety and Power: The World of Jewish Fundamentalism, מחקר מפורט של הקהילה החרדית בישראל ובתפוצות.

תקופת עבודתו ב"הארץ"

לנדאו הצטרף ל"הארץ" ב–1993. תפקידו הראשון כעורך לילה היה ירידה בדרגה לעיתונאי בעל ותק וכישורים כשלו, אולם החלטתו לקבל את התפקיד התבססה על היעדר אפשרויות אחרות ושאיפתו ארוכת הימים לעבוד ב"הארץ". אחרי שנה בדסק החדשות הוא התמנה לעורך המוסף היומי, אך קידום הרבה יותר חשוב כבר המתין לו מעבר לפינה. "הארץ" ניהל באותה תקופה משא ומתן עם העיתון "אינטרנשיונל הראלד טריביון" על הוצאה לאור של מהדורה ישראלית, שתכלול גרסה אנגלית של "הארץ". לנדאו היה המועמד הטבעי לתפקיד העורך.

ב-1 בספטמבר 1997 הושקה המהדורה האנגלית של "הארץ". העיתון באנגלית הפך עד מהרה למקור בעל ההשפעה הגדולה ביותר על החדשות מישראל ומהאזור. הוא נחשב עד היום לתרומתו החשובה ביותר של לנדאו לעיתונות הישראלית. בעידודו של מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, קבע לנדאו כי עיתונו לא "ירכך" את הסיקור ואת הביקורת על החברה הישראלית, מדיניות הממשלה ופעולותיה עבור הקהל הבינלאומי.

כשהתמנה לנדאו לעורך הראשי של "הארץ" ב–12 בפברואר 2004, רבים מחוץ לעיתון התקשו להאמין שאדם כה דתי יכול לעמוד בראש מוסד חילוני כל כך. לנדאו כיהן בתפקיד ארבע שנים ובאפריל 2008 העביר את המושכות לדב אלפון. יחסיו עם "הארץ" נותרו הדוקים והוא המשיך לפרסם בעיתון מאמרי דעה עד לשנה שעברה. לנדאו היה גם כתב ה"אקונומיסט" בישראל ופרסם בין היתר דו"ח מעמיק ובשם Alive and Well על מצבם של היהודים בעולם. ב-2009 וב-2013 שימש פרשן מיוחד של הבי־בי־סי לבחירות בישראל.

ב–2013 התגלה במוחו של לנדאו גידול סרטני שאי אפשר לנתח. למרות זאת, הוא המשיך בעבודתו ובכתיבת מאמרים. בתחילת 2014 התפרסמה הביוגרפיה שכתב על אריאל שרון וזו זכתה לשבחי הביקורת. על אף שחי בישראל 45 שנים, לנדאו נשאר קשור מאוד לבריטניה וביוני 2014 שמח מאוד כשנודע לו כי התמנה ל"קצין מסדר האימפריה הבריטית" (OBE) על שירותיו למען השלום והידוק היחסים בין ישראל לממלכה.

"תמיד הרגשתי שהתמזל מזלי. שגדלתי בבריטניה המנצחת שאחרי המלחמה ושאני חי כעת במדינה היהודית שקמה מחדש, ועוזר לה כעיתונאי להשיג שלום עם שכנותיה.  האות הזה מחזק את תחושתי זו", אמר אז לנדאו. נסיעתו ללונדון בחודש שלאחר מכן כדי לקבל את אות הכבוד בארמון בקינגהאם, היתה גם נסיעתו האחרונה לחו"ל. בפגישתו עם הנסיך צ'ארלס קרא לנדאו למשפחת המלוכה לשנות את מדיניותה הלא רשמית ארוכת השנים, להימנע מביקורים רשמיים בישראל.

תגובות

מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, מסר היום כי "מותו בטרם עת של דיוויד לנדאו הוא אבידה גדולה מאוד לא רק למשפחתו ולידידיו הרבים, אלא גם ל'הארץ' ולעיתונות בכלל. כאיש 'הארץ' במשך שנים רבות ובפרט בעת שכיהן כעורך הראשי, דיוויד הביא לעיתון תרומה עצומה של אינטלקטואל ציוני נאור, ליברל במלוא מובן המלה ויהודי מאמין שהראה שאין סתירה בין הדברים האלה. גם לאחר שסיים את כהונתו כעורך ופרש לכתיבת ספר, נשמר הקשר ההדוק בינו לבין העיתון, והערותיו, העצות שהשיא והמאמרים שפרסם בעיתון היו בעלי ערך עצום". 

"כאשר הצעתי לו את תפקיד העורך הראשי, דיוויד השיב: 'זה לא יכול להיות, הרי אינני אחד מכם'. שאלתי: מה פירוש אינך אחד מאתנו? והוא השיב, 'לא גדלתי על מה שאתם גדלתם, החינוך שלי בבריטניה היה אחר, יחסי לדת אחר'. אבל היה לעורך העיתון, הביא לתפקיד את התכונות ואת המטען המיוחד שלו והצליח מאוד", הוסיף שוקן. 

"דיוויד היה עיתונאי במלוא מובן המילה, ותמיד חיפש את הידיעה הטובה יותר", אמר אלוף בן, העורך הראשי של "הארץ" ובעברו כתב מדיני בעיתון. "הוא ניווט את העיתון בתקופת ההתנתקות מעזה ומלחמת לבנון השנייה, כשהוא מודרך על ידי המצפן המוסרי שלו, שביקש לשים קץ לכיבוש. נסיעותינו המשותפות עם ראשי הממשלה שרון ואולמרט היו מוצלחות במיוחד, ודיוויד הוביל אותנו אל סקופים גדולים".

עורך האקונומיסט, ג'ון מיקלת'ווייט, אמר כי לנדאו היה "אדם מקסים, חכם, מצחיק, טוב לב ופרובוקטיבי בדרכו המעודנת. אותן איכויות היו לו כעיתונאי: הוא כתב נפלא והיו לו רגשות עזים לגבי נושאים רבים, ובהם הדת. אך הוא היה מסוגל גם להבין את השקפותיהם של אחרים. היו לי הזכות וההנאה להכיר אותו".

הנשיא ראובן ריבלין כינה את לנדאו "ידיד ללא פשרות ויריב ללא פשרות". "היה תענוג להיות חבר שלו והיה גם כבוד להיות יריב לדעותיו", כתב ריבלין בדברי הספד. "לנדאו היה עיתונאי שלא היסס לומר את כל אשר עם ליבו, עיתונאי שכתב דברים כפי שהוא ראה אותם, ולא עיתונאי שאפשר היה לתת לו הנחיות או הוראות. הוא גם מהעורכים היותר חשובים של עיתון שהשפיע רבות על דעתם של מעצבי המדיניות של ישראל -  בין אם היו קוראים אותו בבוקר ומשתכנעים מאמירותיו ובין אם היו קוראים אותו בבוקר כדי לומר להיפך". הנשיא לשעבר שמעון פרס תיאר את לנדאו "שילוב נדיר של אדם — דתי לעומק וליברלי לרוחב".

לטוריו של לנדאו ב"הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו